כניסת חברים ותושבים

גלריה -תערוכה חדשה
ועכשיו זכוכית
אולה ברנר, אלינה רום כהן, זיו צפתי, ליאור וג'ימה, מיכל גמליאלי, מיכל הרדה, 
מירי אדמוני, נאווית חמיאס, נעה הגלעדי, סילביה צימרמן, שלומית איזנשטיין
אוצרות: רותי חינסקי אמיתי / חנוש מורג
22.2.20 - 27.6.20
פתיחה: שבת 22.2.2020 , בשעה 12:00

ועכשיו זכוכית - נעה הגלעדי



ועכשיו זכוכית

בדומה לחומרים אחרים שנחשבו בעבר כשייכים לעולם המלאכות והקראפט, כך גם הזכוכית חדרה לעולם האמנות העכשווית, בעשורים האחרונים של המאה ה-20 , כמדיום אמנותי לגיטימי, מסקרן ומאתגר. בד בבד אמני הזכוכית  זכו  להכרה והערכה שאינה נבחנת רק על פי קריטריונים של מיומנות טכנית ווירטואוזיות ביצועית, אלא גם ובעיקר באופן שבו יצירתם מצליחה להביע באמצעות החומר תכנים מגוונים ומורכבים  כחלק מסדר היום של שדה האמנות העכשווי. 

בעקבות התקבלותה של הזכוכית לזרם המרכזי של האמנות עבר הדגש מתפקידיה השימושיים והדקורטיביים אל הכוח המופשט והפיסולי שלה. מקומו החדש של המדיום ככלי אמנותי נבחן בפוטנציאל הגלום בו להעברת תכנים ומסרים קונספטואליים ולא רק מכוח החומר שלו (בדומה לשאר תחומי הקראפט שפילסו את דרכם באותה עת אל זרם האמנות המרכזי).

ההכרה החדשה באיכויות הטמונות בזכוכית ככלי הבעה אמנותי העמיקה בזכות תנועת "זכוכית הסטודיו" שקמה בארצות הברית בראשית שנות ה-60.  פיתוחו של תנור גז קטן-ממדים באותה עת היה חידוש שיחרר את האמנים מתלותם בכבשנים הגדולים של מפעלי הזכוכית. תנור זה איפשר עבודה בזכוכית באופן עצמאי, ישיר ויצירתי בסטודיו. התפתחות דרמטית זו הובילה לפעילות אמנותית רבה ותוססת, ותערוכות שהוקדשו לזכוכית החלו להתמקד בעשורים האחרונים של המאה ה-20  במוצגים שנעשו בידי אמנים עצמאיים והרבה פחות במוצרים שיוצרו במפעלים כפי שהיה נהוג עד אז .[1] 

בארץ התרחש תהליך זה מאוחר ורק בשלהי המאה ה-20 , בפיגור של יותר מארבעה עשורים. בעקבות כך הפכה הזכוכית ממדיום המזוהה עם שדה האומנות הדקורטיבי ו/ או השימושי למדיום בעל אמירה אמנותית טהורה וכחומר המתקיים בנקודת המפגש בין מדע, אמנות ואומנות.  במקביל גם המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית  ב'בצלאל' אימצה את  הרוח החדשה  ותרמה  רבות  לעליית קרנה של אמנות הזכוכית כמדיום אמנותי עכשווי ורלוונטי, והתחום מקבל בשנים האחרונות תהודה רבה.

תכונותיה המגוונות של הזכוכית - נראית ובלתי נראית,  מתווכת בין פנים לחוץ, שקיפותה מול אטימותה, כמו גם יכולת ההתמרה שלה והיותה "מוצק אמורפי"[2], מאפשרות למצות את הפוטנציאל הגלום בחומר  בטכניקות מגוונות (יותר מכל חומר אחר). איכויות אלו רותמות את תכונותיה האסתטיות של הזכוכית  ליצירת שפע מופעים, צורות ומרקמים שמקפלים בחיקם מסרים, רגשות, רגישויות, תכנים קונספטואליים ועוד. 

המהלך האוצרותי שעמד בבסיס התערוכה והכתיב את בחירת האמנים, ביקש להאיר את סצנת הזכוכית, את גיוונה ואת הנוכחות שלה בשדה האמנות המקומי. ובתוך כך גם להצביע על תרומתה הייחודית של הזכוכית כמדיום שאימוצו אל עולם האמנות העשיר והרחיב את  אופני ההתבוננות ודרכי הפרשנות של עבודות האמנות. העבודות המוצגות בתערוכה מייצגות תהליכי עבודה, טכניקות ותכנים שבאמצעותם גיבשו האמנים את שפתם האמנותית.

אולה ברנר מציגה כלים  שנעשו בטכניקה של ניפוח, בעלי צורניות אמורפית שמשלבים בין מראה אטום לשקוף. מקור ההשראה לצורות  נראה כלקוח מעולם הטבע, שמטופל בעבודותיה מזה שנים, במיוחד בהקשר של שיבושים הנגרמים על ידי התערבויות אנושיות. הצורניות בעבודותיה של שלומית איזנשטיין נובעת מסקרנותה להתנסויות בחומר על תכונותיו הפלסטיות וגווניו. היא אינה נאמנה בהכרח למראה קונקרטי. עבודותיה משתרעות בין הפיגורטיבי להפשטה וחושפות חופש לצד הקפדה ואיפוק יצירתיים.

חומר הגלם של אלינה רום כהן הוא זכוכית תעשייתית קרה. חומר "אנטי אמנותי",  פונקציונלי, שלרוב משמש בתעשייה, בתחום הבנייה ובשימוש בייתי. עם זאת בהיותו שקוף ובלתי נראה הוא נושא עימו משמעויות רבות, גם מגדריות. המיצב בתערוכה נוגע  לסוגיות של בית והגירה, מציאות וחלום. מבני הזכוכית הקטנים נעשו בהשראת רובע הדייגים בעיירת הולדתה  טגנרוג, ברוסיה על שפת אגם בקרבת הים השחור. את העבודה יצרה בעקבות ביקורה במקום לאחר היעדרות בת עשרים וחמש שנים. 

עבודותיה של זיו צפתי עוסקות בתנועות האנושיות, ומציגות כעין מחוות אנושיות קטנות. מחוות אלו הן שחזור זיכרונות באמצעות דימויים של אברי גוף, וכולם מבוססים על חוויותיה אך מנותקים מהקשרם: כף רגל, ידיים ופנים נשיות. העבודות נעשו ביציקה, ומושתלים בהן מסמנים של נרטיב אישי, מוצפן וחידתי.

ליאור וג'ימה  מציג בתערוכה זו עבודות מסדרת אדמתי, בטכניקת הפאט דה ואר (Pate de verre). עלי תאנה ועלי שסק שנאספו והתאגדו למעין זרים בעלי מראה מונוכרומטי מפוחם המעלה על הדעת ביטוי רישומי מוקפד, פואטי ולירי הנוגע למושגים של תלישות, הגירה, אובדן וכליה, ואולי אף געגוע אל עולם שנמוג. מרקם החיים בנגב ונופיו הצחיחים מטעינים את עבודותיה של מירי אדמוני שמשלבת בין חומרים מנוגדים, שלכאורה אין ביניהם קשר. ביצירתה "פריחה מדברית" מיזגה  עלים מזכוכית עם  פרחים גזורים מרקמות בדואיות ליצירת מופע טקטילי מרתק, שמהדהד סוגיות הנוגעות למציאות החיים המקומית. מיכל גמליאלי, שואבת אף היא את ההשראה לעבודותיה מאהבתה לטבע וההתבוננות בו. באמצעות הזכוכית, היא מבקשת  לשמר ולהקפיא את המראות והרגשות, להעביר לצופה את ההתרגשות ואת תחושת החיים העמוקה שהיא חווה בטבע. גמליאלי משלבת טכניקות שונות בעבודותיה: פיוזינג ועבודת מבער בשילוב חומרים שונים.  נופיה של נועה הגלעדי נעשו בעת שהותה בהשתלמות בארצות הברית בקיץ האחרון. יותר ממקור השראה של נוף קונקרטי, עוסקות העבודות באינטימיות, תלושות ממקום ומזמן, מעין נופי נפש אינסופיים.  טכניקת העבודה שלה מעורבת ומשלבת פיוזינג, סגרפיטו וטכניקות הדפס מגוונות. עבודותיה של מיכל הרדה, הן קונספטואליות במהותן. כלי העבודה העדינים שנעשו במבער עדין עבור תערוכה שהתקיימה בבית היתומים 'שנלר' בירושלים ביקשו להתחקות אחרי מלאכות היד שנלמדו במקום וברבות הימים נעלמו לחלוטין. בתערוכה נוצר הקשר נוסף המתכתב  עם תצוגת כלי העבודה ששימשו את חברי הקיבוץ בראשית דרכם בארץ  ומוצגים כיום במוזיאון הנקודה שנמצא בסמוך  לגלריה.  ההתחקות אחר מלאכות נעלמות המקפלות בתוכן ביוגרפיה היסטורית עומדת גם במרכז עשייתה של סילביה צימרמן, שעבודותיה הן מחווה לאביה שהיה במקצועו חייט. העבודות משלבות בין טכניקות של יציקת זכוכית (מכונת התפירה והחולצות) לטכניקה של פאט דה ואר (הבדים הנופלים). היעלמותו של הייצור הידני  ל"טובת" הייצור ההמוני עומד בלב עבודתה הקונספטואלית של נאווית חמיאס "תוצרת סין",  החורטת על פני משטחי הזכוכית של בקבוקים תעשייתיים נופים דמיוניים בהשראת הציור הסיני המסורתי. העבודה מעלה דילמות הנוגעות ליצירה ייחודית מול ייצור המוני, ושל מקור מול העתק הן בהקשר התעשייתי הגלובלי והן ביחס לעולם האמנות.

 

רותי חינסקי אמיתי, חנוש מורג, פברואר 2020



[1]  אנרייטה אליעזר- ברונר מציאות שבירה, 2007, ע"מ, 6 , ואנרייטה אליעזר- ברונר, זכוכית ישראלית 2015, ע"מ 34 , מוזיאון ארץ ישראל, ת"א

[2] "מוצק אמורפי"(Super cool liquid), הכוונה למצב הצבירה של הזכוכית שהוא נוזל שקפא המתנהג הן כמוצק והן כנוזל.