כניסת חברים ותושבים

דוד קראוס
תאריך לידה:
6/4/1941
תאריך פטירה:
1/10/2020
תאריך פטירה עברי:
יג' תשרי תשפ"א
דוד קראוס בגינה

אבא מת
מוזר וכואב נורא לומר עלייך אבא מת. 
מוזר לי לבוא לבית קברות בגללך, ולא איתך. או לא לראות את האוטו שלך בכניסה ולדעת שאתה וסוניל כבר עומדים בין העצים במקום הקבוע.
זוכרת לאורך השנים, שיחות רבות משעשעות על הלוויה שלך ועל המוסיקה שאתה רוצה שישמיעו בה. ואני שמנסה לשכנע אותך על מוסיקה אחרת... קיבלתי ממך את הצורך לדבר על הדברים, ושאפשר וכדאי לדבר על הכל, גם על המוות. וכך אולי להרגיש את החיים. הצורך שלך לשתף אותנו תמיד בחייך האישיים מבלי לחסוך בפרטים, לפעמים היה כבד עבורי, אך ברור לי, שעזר לנו מאד בסוף חייך, להיות שם איתך: לעטוף אותך באהבה ובחום רב. ולטפל בך כמו בתינוק ענק שמגיע לו שכולנו נהיה סביבו ונדאג לכל צרכיו. 
מאז ערב ראש השנה אנשים יקרים משפחה וחברים, בקיבוץ ומחוצה לו באו להיפרד... והתאמצת כל כך להגיד מילה או שתיים. התרגשת מאד. היה נראה שאתה אולי מבין שזה הסוף. תודה לכולכם. התרגשנו בכל רגע כזה. 
בלילה האחרון, כמו בלילות שלפני, ישבנו/שכבנו מכל צדדיך וליטפנו אותך ושאלנו אם רוצה שנספר לך זיכרונות, "אם אתה רוצה תלחץ לנו את היד", ביקשנו. ולחצת חזק חזק. כל פעם שנגמר זיכרון, לחצת שנספר עוד. רונית ואני ביחד עם שלומית, נזכרנו בעוד סיפור ועוד סיפור. וחייכת. ולפעמים אף נראה שרצית לבכות... אבל היית כל כך חלש בשביל לבכות... 
נזכרנו במסעות הפטריות, ואיך בימי שישי באת עם האוטו הגדול שלך לקחת את הכתה שלי לאסוף פטריות ומהאוטו היית שולח אותנו לקצה השדה כי ראית שם פטריה וכולנו רצים עם הדלי וכמובן שמוצאים ומראים לך מרחוק את השלל. 
נזכרנו בילדות שלנו על כיסא הגלגלים. בעליה לחדר אוכל סיגל ואני יושבות עליך, רונית מאחורה עומדת על הכיסא ומחזיקה בידיות ואתה בעצמך מסיע את כולנו. כמה חזק היית. 
נזכרנו במשחקי שבת בבוקר במיטה שלכם במשחק "מכונה" שהיית מכונת ידיים שאנחנו צריכות לעצור בגופנו. וללחוץ על כפתור שנמצא על האף שלך. או  משחק "בית הכלא" שאתה מחבק חזק ואנחנו צריכות להשתחל החוצה... משחקים שרק משותקי רגליים יכולים להמציא. נזכרנו במוסיקה הרבה בחיינו בזכותך, אקורדיון מלודיקה והמון תקליטים. יוסי ואתה מתאמנים לפני החגים. 

תזמורת מקומית עם דוד קראוס

ועוד נגנים שמגיעים הביתה לערבי שירה ותוכן. נזכרנו בטיולים הרבים איתך, והנסיעות לעין גדי לניצה אחותך ומשפחתה. ואיך בכל מקום בארץ יש איזה חבר או חברה מילדות, בגרות או זקנה שעוברים להגיד לו שלום "כי הוא בטוח ישמח לראותנו..." תמיד אמרת. כ"כ אהבת אנשים מכל הסוגים, והמינים. 
תודה לך אבא שבזכותך יש לנו משפחה כזו גדולה מרובת אימהות ואחיות נפלאות ותומכות שביחד עברנו גם תקופות לא פשוטות.
תודה שנשארת בקשר ככ אמיץ ומיטיב עם אמא שלנו, אשתך הראשונה, ודאגת ששלומית ואמא יהיו חברות. עכשיו כשאני גדולה אני מבינה שזה לא מובן מאליו. תמיד חשבתי שזה מובן מאליו.
תודה לסוניל המטפל, שהוא המלאך של כולנו, תודה לניצה וגלעד אחייך שדאגו לך תמיד. ליוסי, גדעון, ראובן, דן, קובי, שמעון, אחי, ברכה וחנוך - שהיו שם כל הזמן. תודה למלווים הצעירים שהנעימו את זמנך בנגינה ושיחה, ולכל האנשים היקרים כל כך שביקרו ועזרו לנו כל השנים.
אבא יקר, שנים שאינך ישן ברצף...סוף סוף אתה יכול לישון, לשחרר את הגוף הפצוע באדמה ולתת לנשמה הטובה להמריא גבוה מעל לצמרות הדקלים שכ"כ אהבת.
נילי אוקטובר 2020

משפחת קראוס

לדוד שלי ושלנו, 
ביום הולדתך הראשון אחרי היכרותנו כתבתי לך הקדשה – רגליך באדמה, ראשך בעננים וידיך כה רכות...
ובאמת היה בך שילוב עוצמתי של ניגודים. 
אמרת תמיד שבמלחמת ששת הימים נולדת מחדש ממטר תשעים ושלש למטר וחצי (על כסא גלגלים).
אמרת תמיד שאתה לא מנהיג, אלא נותן במעשיך דוגמא אישית, וכך שימשת מקור השראה לרבים.
כשהכרנו שאלת אותי אם יש לי רישיון נהיגה ואמרת שחשוב לך שאהיה עצמאית, כי גם לך חיים עצמאיים מלאים. שמעון אומר שחיית בו זמנית 3 מחזורי חיים -  והוא לא מגזים.
אבל בנינו יחד גם חיים משותפים: הכרנו בבקה אל גרביה במפגש יהודים וערבים בעקבות האינתפאדה והמפגש היה סימן לבאות, הרבה מעורבות חברתית משותפת, נסיעות למרחקים למעגלי הקשבה, ידידות ארוכה עם חאתם ופחריה וילדיהם. חברים רבים מכירים את חאתם מלימוד ערבית ואת פחאריה מעבודתה בגן. ראניה האמנית, עראפת פעיל השלום ועוד ועוד. כאשר אתה כבר היית מרותק לבית, שמחת שאני ממשיכה את דרכנו המשותפת.
יפים וקשים, מתוקים ומרים, היו ימי חייך.
למדתי ממך על נחישות והשקעה ללא תנאי, גם במחיר של בריאות (פצעי לחץ)
למדתי ממך על מלחמות, הישגים ופציעות ולא רק בשדה הקרב. 
למדתי ממך, לשתול, לדשן ולגדל כל צמח באהבה, כמו שהצמחת בידיך הירוקות, על כסא הגלגלים, גן דקלים נפלא, שבחלקו התחתון, הג'ונגל  היו הילדים מוזמנים להסתובב, כמו במבוך.

גינת דוד קראוס

למדנו יחד לאחד שתי משפחות למשפחה אחת אוהבת ומלוכדת, כולל בן שגדל אצלנו. הנכדים נהנו מסיפורים על מסעות חיפוש פטריות, משלחות כדורסל לאולימפיאדות הנכים ומנגינתך  בקבלות שבת ובחגים. בשנים האחרונות היית מתוסכל שאתה כבר לא יכול ללמד אותם איך להקפיץ כדור ולקלוע לסל, לחפש יחד פטריות. אבל הנכדים ראו בך משהו כל-כך מיוחד, הכינו עבודות, יצרו סרט, על הסבא הגיבור שלהם.
אספת סביבך חברים נאמנים, שליוו אותך עד יומך האחרון בפרלמנט יומי, למידה משותפת וקבלות שבת בבית. חבורה של חברים טובים, שביתנו היה להם כבית שני. בו קיימנו מפגשי לימוד, קבלות שבת ופרלמנט יומי.
כאשר אמרת בתיסכול שבגלל שאתה מרותק לבית, אתה כבר לא תורם לאף אחד, אמרתי לך שוב ושוב, שאתה תורם לנו ולחבריך את האפשרות להיות יחד . 
יצרת עבורנו שעות קסומות באקורדיון, יחד עם יוסי בגיטרה, עובד במנדולינה. ולפעמים גם דרור מעין גדי, שבא לבית החולים ולבית לנגן לך, אליהם הצטרפו גם מיה ועמרי עם גיטרה וסיטאר, שתמיד אמרת שהוא ממש משעמם. אהבת כשהגננות היו מטיילות עם הילדים בג'ונגל  שלך ובמרפסת היו יושבים והיית מנגן להם באקורדיון.

פסיפס דוד קראוס

אני אסירת תודה שבזכותך זכינו למלווים מקסימים ומסורים בשיטת חבר מביא חבר –  שהעשירו את חיינו בשיחה, קריאה, מאכלים מפנקים ונגינה ושירה עד שעותיך האחרונות. 
אני אסירת תודה שבזכותך זכינו לטיפולו המסור והאוהב של סוניל, שהיה חלק מהמשפחה ופינק את כולנו במאכלים אהובים ובסיפורים על משפחתו. מאחלת לך המשך חיים טובים, זה ממש מגיע לך. (תרגום)
אני אסירת תודה שבזכות הבנות והמשפחה כולה, החברים והמלווים, יכולנו להיות איתך בבית, לאפשר לכולם – חברים, נכדים, לבוא ולהיפרד.
היה כבר רגע, שרצית להפרד, אבל כעקשן ידוע למחרת בבוקר אמרת "לחיות", ואז בשקט של השינה הצלחת לוותר ולהפרד מאיתנו.
אבל השארת, כמו שרצית להשאיר משהו אחריך, כל-כך הרבה זכרונות, יצירות אמנות, גינה קסומה, ומוסיקה שאהבת, שיספיקו לנו המשפחה והחברים, עד סוף ימינו.
שתי יצירות שאהבת במיוחד ובקשת שילוו את פרידתנו ממך, מלוות אותנו היום, כחלק ממך: אדאג'יו של אלבינוני ושיר קינה של דידו על אהובה המת אניאס, של פרסל.
הפרחים שנניח עכשיו הם השלמה מושלמת עבורך.
שלומית

דוד ושלומית

דוד ושלומית



היי דויד, איש יקר
היית לי מחזר, אהוב, בעל ואב לשלוש בנותינו האהובות
גדלנו יחד ולמדנו לחיות קצת אחרת מכולם, אבל באושר רב.
הכאבתי לך מאוד כשנפרדנו. היתה תקופה קשה אך קצרה.
כי החלטנו מראש להישאר משפחה, שותפים לכל למען בנותינו הנפלאות והיקרות.
נהינו ידידים טובים בגידולן ואפילו חברים יותר טובים.
כאשר שלומית התחברה לחייך - מהר מאוד הפכנו למשפחה גדולה ומחוברת מאוד, מרובת בנות!
ואז הגיעו הנכדים הרבים והנפלאים שגם איזנו את מצב הבנים והבנות...
וכולנו נהינו מאושרים עוד יותר.
נפגשנו המון יחד בביתם של דויד ושלומית והיתה תמיד אווירה כמו של חגיגה של עם קטן, 
רב דורי מיוחד משלנו.
ואתה דויד היית הראש והמוביל וכולנו אלייך באנו.
 אמנם הכנת אותנו שנכים לא מאריכים חיים, ואילו אתה הגעת כמעט לשמונים! 
ובכל זאת לפתע נחלשת מאוד ונעלמת לנו, אבל נשמתך נשארה בינינו ותמשיך לרחף מעלינו ולצפות בנו, ושם , למעלה ברקיע תהיה חופשי מכיסא הגלגלים 
 ותוכל לאנות מכל מה שתבחר, שלא היה לך כאן למטה.
ואנחנו כאן נישאר מיותמים ממך, אך לא נשכח!
תנוח על משכבך ברוגע ותן לנשמתך חופש.
דניאלה

דניאלה דוד וסיגל

דניאלה דוד וסיגל קראוס

בהשראת השיר על האיש הקטן גדול הזה. 

מגיע לו שיכתבו עליו שיר
בלי האיש הגדול הזה 
לא יכולנו לשיר שירים
עם האיש הגדול הזה יכולנו להיות אנשים
על בן מגיע לו שיכתבו עליו שיר
כן להגיד תודה
כן להריע לו
גם לברך אותו
מגיע לו שיברכו אותו כי
בלי האיש הגדול הזה
לא היינו מכירים כל שביל בפרדסים
לא היינו יודעים איך את החול מהפטריות שוטפים
ולא שולחנות ענק משפחתיים פותחים
בלי האיש הגדול הזה
לא היינו יודעים שיש לחיות את החיים
ושזה אפשרי מגובה מטר חמישים 
היו לו ולנו גם ימים קשים, קשים מאד
והיה מלאך, סוניל, וגם לו מגיע שיכתבו עליו שיר
הסוף היה צפוי וידוע.
 תמיד ברקע, 53 שנים, היה פצע לחץ
 שיגדל ויגדע וכך גם היה.
בלי האיש הגדול הזה
לא היו נצרבות, לכל מי שגדל כאן תמונות
של רכב אמריקאי  עם כיסא בבגאג'
של ענק מקפץ משפת הבריכה הגדולה בתנועה סיבובית לתוכה ובזינוק של לוויתן על שתי ידיו יוצא חזרה.
של יד ענקית מושכת תפוז לתוך ג'יפ בין שורות הפרדס
של דוד, מהקיבוץ שלנו, על הפרקט מתחת לסל של מכבי   
של נגן אקורדיון ציבורי ומשפחתי 
של צייר בשכיבה על המיטה, במרפסת, בצל גנו הענק.

דוד קראוס אמנות

דוד אמר שמעולם לא ישן, מאז הפציעה.
דוד יקר, סלע של אמת וישירות,
 נוח בשלווה,
 את הפצע הענק, שהשארת לנו בלכתך, נדע לרפא.
ביחד, בצניעות, ביושר ובאמת שקרנה מענייך וזרמו בעורקיך
 ועברו בדרך החיים לבנותיך.
מגיע לך שיכתבו עליך שיר.
שאול אוקטובר 2020

דניאלה דוד סיגל ורבקה קראוס טוטה לס

דניאלה דוד סיגל ורבקה קראוס טוטה לס



תפוז הזהב / יוסי כפרי מעניק לדוד קראוס מרץ 2018
אז מה היה לך?
ילדות ונערות… מי יודע? דודס קדרים ו"אובל" בבריכת הזפת בקב"המ… עבר לא רע
מלחמה בך פגעה ואותך שינתה… ולדבריך טיפה לך טוב עשתה
טיולים אהבות ובחורות… גם הכד הזה נתמלא במסירות
לימודים, תקוות ואכזבות… עוד נשאר זמן להרבה תקוות
חברים, אליפויות אולימפיאדות וארצות רחוקות?… טוב, סמן וי
דקלים גינות ופריחות סביב ביתך.. רק מזה כבר אפשר לחיות
מוזאיקה ציור ופטריות – כל אלה בידיך נבראות
סלעים ברמה, שלג על הקטרינה ודגים ב"ראס-מוחמד" אהלן וסהלן
חרישות, וחריקות בנחלים ובהרים – 4X4 – ברוך השם תמיד דוחפים
חברת ילדים, סנדות, אקורדיון והורה – ולומדים טיפה בתורה
הודייה עם מוראל וגת במוכפל… יאאלללה תן גז!
ירח שקע ושמש זרחה, פרשות כל שבוע וקבלת שבת ירדה
ועדת חברים גם הפרטה… עד כאן היה במנה גדולה
ומה הלאה ניתן לעשות?
פשוט, פשוט… לחיות.
ואני אומר – תודה!

דוד בצעירותו

דוד קראוס בצעירותו

זכרונות - דויד
כל כך מוזר לדבר על דויד הכל כך נוכח בלשון היה.
האיש הגדול והגבוה הזה עם כל הכריזמה – היה?!
הזיכרון שלי די דהוי, אך יכולה עדיין לחוש את הקבלה וההכלה שלו אותי כילדה שבאה לרונית והפכתי לבת בית. שותפה לחוויות, לנסיעות הפטריות, לנסיעות לעין גדי לניצה ולמשפחה...
דויד תמיד נתן לי להרגיש חלק.
תמיד סיקרן אותי האיש הגדול הזה, והוא אהב לספר, לדבר... פעם או כמה פעמים סיפר לי ולילדיי על הפציעה שלו.
ושוב לילדותי – זוכרת את ההתארגנות ליציאה לחיפוש הפטריות. זוכרת איך דויד העביר את עצמו לאוטו ונסענו. באוטו המיוחד הזה שהיה רק לדויד. הרגשתי גאווה להיות חלק מהמשפחה של דויד ודניאלה. להיות חברה של רונית ולפגוש גם את נילי המקסימה וסיגל היפה...
בשדות בפרדסים – נוסעים ודויד מאושר ויודע מה שאף אחד אחר אינו יודע. היכן יש פטריות. נוסע לאט ומביט. קולט פטרייה או שפשוט יודע ועוצר. אנחנו יורדות, מחפשות ובדרך כלל מוצאות פטריות- פקועות שמפיניון. זאת צעירה יפה וחלקה עם ריח של טבע שאין כמותו, וזאת זקנה – לא ניקח... שמות בדלי מלללא פטריות מאושרות וממשיכות...
ואיזה מרק פטריות היית מכין... אני זוכרת את הריח בבית, עם טעם נפלא שלא אשכח לעולם. ותמיד כיבדת, חייכת. וגם דניאלה כמובן.
זוכרת שסיפרת שמדי פעם אתה צריך לעמוד, אז הייתה לך דרך לעשות את זה. אולי הראתה לי פעם, והייתי נפעמת מהגובה שלך.
זוכרת את תנועותיך על כסא הגלגלים כשהיית מהלך בבית. זוכרת את ידיך הגדולות על הגלגלים, ואת הצליל שהמפגש עם הרצפה החלקה היה משמיע. לא היה נראה שמשהו קשה לך.
כמובן שאני זוכרת שבחגים ניגנת על האקורדיון עם יוסי כפרי ועוד. כמה מוכשר היית וכמה שמחה הבאת לקיבוץ.
תמיד הדהים אותי איך שאתה יוצר את הג'ונגל שלך ואהבת גם לספר לי עליו. כל כך הרבה כוח ורצון היה לך. ויותר מכל אחד אחר היית איש מעשה. איזה איש מיוחד היית.
הייתי באה עם הגן שלי בטיולים. תמיד סיפרתי להם לפני שבאנו שעכשיו ניכנס לג'ונגל של דויד, אז צריך להיות בשקט ואולי נפגוש חיות. ודמיינו שיש קופים וג'ירפות ואפילו אריה. לקראת סוף המסלול יש מוזאיקה מדהימה שדויד יצר, ושם אמרתי להם שנמצא האוצר. נכנסנו לעולם של דמיון וקסם בעולמך. עבור הילדים ועבורי זה היה מקום מהאגדות. פעם אחת גם ניגנת לנו באקורדיון ושרנו איתך על המרפסת. חבל שלא עשיתי את זה יותר.
בטוח יש עוד זכרונות רבים, אך כהרגלי דחקתי גם אותם.
רוצה שתדעו הייתם לי – אתה ודניאלה וכל המשפחה – בית. ובהמשך אתה ושלומית גם לדותני אחי האהוב. ועל כך תודה מעומק לבי.
דנה

היום בו המוסיקה מתה / יותם זיו מהפייסבוק על דוד קראוס 5.10.20
דוד קראוס היה חצי מפס הקול הקהילתי שלנו. 
יחד עם חציו השני - יוסי כפרי, הוא ניגן את ילדותנו ובגרותנו בקבלות החג והשבת. 
כמעט כל שיר שעולה בדעתנו, בני ובנות הקיבוץ, ביחס לקבלת שבת, נשתל שם בעמל ושמחה ובהרבה התמדה על ידי דוד ויוסי. 
לא רבות ההזדמנויות, בהן אנו זוכים להכיר מחדש את אותם אנשים שהיו נוף ילדותנו, נוף מולדתנו. אלו שכמו נוף, פשוט היו כאן כל הזמן מאז שנולדנו, מתבגרים ומזדקנים לצידנו ועדיין, הם כמו עצי הקיבוץ, שאחרי כל השנים, הם בו זמנית גם אותם העצים שהיו שם כבר אז כשנולדנו. 
דוד קראוס, תמיד היה שם, על כיסא הגלגלים. גבוה וזקוף, חזק, נוסע ברכב גדול, לוחץ אקורדיון, גאון חיפוש הפטריות, ספורטאי אולימפי, מטפח הג’ונגל סביב ביתו. 
עד שיום אחד הוא הגיע עם שלומית לקבוצת הלימוד של פרשת השבוע שפתחתי עם עמית ארבל. 
באותה קבוצה מלפני 13 שנים, זכיתי להכיר מחדש גם את עודד בן אור ז״ל ואת כפרי, את שלומית ואת הוריי שיבדלו לחיים ארוכים.
כל מפגש נפתח בשירה. דוד היה שר עם חיוך. רגעים גדולים שלי בקבוצה היו כשדוד היה מצטרף לכפרי עם אקורדיון ועולם ילדותי היה קם לחיים חדשים. 
דוד היה לוחם צדק. מבחינתו היה צדק אחד, זה שלו כמובן. אבל שלא כמו צודקים רבים, דוד חי את הצדק שלו. אחד לאחד. 
ובלימוד, כמו בחיים. סיפורי התורה הטריפו אותו בחוסר הצדק האישי והלאומי שלהם. כל פרשנות עקיפה וניסיון למצוא הגיון פתלתל בדברים, גרם לו לחזור לטענתו העקרונית המקורית. 
הפער בין האידיאלים שמציבה התורה, לבין המציאות שהוא זיהה אצל הטוענים לשמירתה, הכאיב לו מאוד, הכעיס אותו והקשה עליו למצוא בתורה תשובות. 
אני זוכר בכאב את הקריאה הקשה בפסוק שמדיר את בעלי המום ממשרות הכהונה. 
דוד סבל סבל גופני אדיר. הפציעה ההיא לא הפסיקה לדרוש ממנו כאב. היו תקופות שהוא לא יכול היה לזוז כמעט ובטח שלא לשבת איתנו ללמוד. לעיתים היינו מקיימים את המפגש אצלם בבית. הוא היה רגיל בסבל, התייחס אליו בענייניות. לא נכנע לו. 
עץ גדול נפל בקיבוצנו, אבל העץ הזה השאיר בנו כקהילה ובי אישית, הרבה גרעינים של נוף, של ניגון, של עוצמת הנפש, של ערכיות מחייבת, של חיים. 
גרעינים שאשריי אם ילבלבו בי ולו קצת. 
יהי זכרך דוד אהוב וברוך




מתכון מבית מטבחו של דוד קראוס
בבית משפחת קראוס מעדיפים לאכול פטריות מהסוג: "נרתיקנית דביקה".
בשלב הראשון צריך למצוא אותן. אחר כך יש לנקות אותן היטב. יש להפריד בין הכובע לגזע, ולהניח בקערת מים כל חלק בנפרד. את הכובע יש לשים עם הדפים כלפי מטה, כך שכל החול יצא. משרים ושוטפים מחדש. את האדמה יש להוריד בסכין ולא ביד כדי שלא יחדור חול לגזע.
מצרכים
פטריות טריות ונקיות, תפוחי אדמה חתוכים לחתיכות קטנות, בצל חתוך דק, מספר ראשי שום. חמאה ומלח ופלפל. 
לא חובה אבל מוסיפים טעם: אבקת מרק פטריות (אפשר אורגני למדקדקים), גמבה אחת חתוכה ועגבניה אחת חתוכה.
אופן ההכנה: 
לבשל את תפוחי האדמה בסיר כרבע שעה ואז להוסיף את הפטריות.
במקביל לטגן בצל ומספר ראשי שום במעט חמאה, עד להשחמה. להוסיף לתפוחי האדמה והפטריות, ולתבל במלח ובפלפל לפי הטעם. אפשר להוסיף את אבקת המרק והגמבה ולבשל כשעה. לקראת סוף הבישול ניתן להוסיף גם עגבניה.
יש כאלה שמוציאים את המים בשביל שיהיה סמיך יותר.
בתיאבון!

דוד קראוס, עוזי נבון, צבי מנבר, גיורא מגל, בני ברגשטיין, ראובן שוורץ 1953

דוד קראוס, עוזי נבון, צבי מנבר, גיורא מגל, בני ברגשטיין, ראובן שוורץ 1953


בני ברגשטיין עם דוד

בני ברגשטיין עם דוד קראוס

דוד רונית ויושקו

דוד רונית ויושקו קראוס

אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור