כניסת חברים ותושבים

תומר פלבר
תאריך לידה:
6/2/1981
תאריך פטירה:
23/6/2014
תאריך פטירה עברי:
כ"ה תמוז תשע"ד


תומר,
בימים האחרונים מאז נודע לי על מותך, אני מנסה כל הזמן להיזכר באין ספור הרגעים בהם היינו יחד.
היית חבר שלי מאז ומעולם כמעט, השכנות בין ההורים שלנו הביאה אותנו להיפגש בכל יום, מאוחר יותר היינו יחד גם בכיתה, בקבוצת הכדור מים – שהייתה חלק חשוב מאוד בחיים שלך, במחנות האימונים, בחופשות, ואפילו בחדר ב"נעורים" שבו גרנו יחד שלוש שנים. זה היה חדר שמשך אליו את כל החברים שלנו. תמיד וצחקנו שם כולנו יחד שעות רבות.
תומר, היית המבוגר ביותר בכיתה, אבל בכל זאת תמיד הרגשתי קצת כמו האח הגדול שלך,
זה היה מין קשר מיוחד של הבנה ואחריות, האחד כלפי השני. התחושה הזו קשה לי במיוחד בימים האלו.
בשנים האחרונות כל אחד המשיך לדרכו ולצערי הרב לא הצלחנו להתראות כמו בעבר. כשנפגשנו, זו הייתה בשבילי חגיגה, אבל גם תמיד גברה בי הדאגה לשלומך. לא משנה מה הייתי אומר לך, תמיד היית מביט בי, צוחק ואומר שהכול יהיה בסדר, אבל אני ידעתי שמאחורי המבט והחיוך הזה - מסתתר קושי גדול.
תומר, חייך היו קצרים ומורכבים, אבל אני רוצה לזכור את הרגעים הטובים, את החברים הרבים שהיו לך ואת המשפחה היקרה שלך שאהבה אותך כל כך.
אני זוכר בילדותנו את אמא שלך, מרים, תמיד רצה אחריך ומגיעה לכל מקום שהיית בו – אם לבית הספר, למשחקי הכדור מים ואפילו לחדר שלך, תמיד לדאוג ולסדר ולנקות, שרק יהיה לך נוח ונעים – הרי בשבילה היית הדבר הכי יקר בעולם.
אני זוכר גם כמה היית גאה באבא שלך כשהיינו ילדים - במשאית הגדולה שבה נהג - ושהיינו לא פעם מצטרפים אליו בנסיעות למחלבה בתנובה. איך היינו מסתכלים ומתרגשים כשהיה פורק את החלב למכלים הענקיים, ובסוף מקבלים תמיד שקית שוקו טרי ישר מהמחלבה, פריווילגיה שהייתה שמורה רק לעובדי המקום.
אני זוכר אותך גם כאח גדול לאורן, תמיד היית עדין ולא נכנס למריבות. אפילו בכדור מים כשהיית חוטף מכה פה ומכה שם, בתוקף היותך בתפקיד ה"סנטר" של הקבוצה לא היית מחזיר לעולם.
הפעמים היחידות שראיתי אותך נעמד על הרגליים להגן ולהחזיר, היו כשראית ילדים, בדרכי הקונדס האופיינית להם, מציקים לאחיך הקטן ומנסים לפגוע בו, היית שם להגנתו בגופך הגדול והחזק.
וכמובן נופר, כמה אהבת אותה כשהייתה קטנה, תמיד היית אומר שהיא הנסיכה של הבית ומפנק אותה מתי שרק היית יכול.
תומר, בשנים האחרונות נפגשנו רק לרגע. תמיד שימח אותי לראות אותך והרגשתי שגם אתה שמח לראות אותי. בפעם האחרונה שנפגשנו לפני ארבעה חדשים זה היה בחתונה שלי. למרות הקושי הרב (כפי שהבהרת לי בטלפון – ושלא בטוח שתוכל להגיע), אתה היית שם ושימחת אותי מאוד. זו הייתה חגיגה גדולה וזו הייתה הפעם האחרונה שנפגשנו.
תומר – אזכור אותך תמיד, אתה חבר שלי.
אני יודע שלא היה לך טוב בסוף, וזה מקשה עלי את הפרידה ממך,
מתגעגע מאוד
רם (פרנק)
 

שלום רב,
אני שירי בת הדודה הבכורה מצד אביו של תומר, יגאל. 
והנה אנחנו שוב כאן, ליד הבריכה שמאחדת כל כך הרבה דברים בתוך המים השקטים והסוערים לפעמים. בחרתי לשתף אתכם בזיכרונות שיש למשפחתנו מתומר. עדיין מוזר וכואב מאד לדבר עליו בכלל בלשון עבר – אנחנו עצובים וכואבים מאד את לכתו בטרם עת. 
ילד עם עיניים כחולות גדולות, עם לב ענק וטוב לב. תמיד מנומס, וחם. אוהב חברה, צחוקים. אני זוכרת שכילדה תמיד אמרתי לעצמי – ואוו...העיניים שלו..הם ממש כמו של סבא. אהבתי את סבא שלי ופניו של תומר מאד הזכירו לי אותו. 
גדי, אחי הצעיר סיפר לי ששיחק עם תומר בטורניר בסלובניה ב 1997 – טורניר מוקדמות אליפות אירופה לנוער. משחק בין איטליה לישראל. תומר – צנטר. ישראל מנצחת את איטליה 5-4. תומר הבקיע 4 גולים מתוך חמשת הגולים. גדי אמר לי שלדעתו זה היה המשחק הכי טוב של תומר מעולם. 
אבא שלי, מיקי – היה תמיד אומר בתקופה שתומר שיחק בנערים – תומר הוא צנטר 'חבל על הזמן.' יש לו ממש פוטנציאל. מי שמכיר את אבא שלי יודע היטב שכשהוא נותן מחמאות מקצועיות– הוא מתכוון לכל מילה. 
קשה להיות בבריכה בטקס זיכרון. זיכרון לאדם צעיר, שהספיק לחיות כילד, נער, ואף בחור צעיר. אבל זהו – שם זה נגדע. הבריכה היא מקום של חיים – של פעילות, ספורט, תחרות, ניצחונות, שאיפות ותחושת מעורבות וחברותיות יוצאים מהכלל. ניצחון האדם על עצמו ולפעמים גם על יריבו. 
כך אנחנו רוצים לזכור אותך תומר. בגלל זה התאספנו פה, בבריכה הזו בה שהית, שחית, שיחקת, ניצחת, בטח גם פה ושם הטבעת... היית חלק ממשהו שהוא ב DNA של המקום הזה. 
יהיה זיכרך ברוך. 

הספד שנשא יגאל ביום השנה 2015 בית העלמין באילת


תומר יקר שלנו, קשה להאמין שחלפה שנה מאז שהסתלקת מאיתנו, ולעולם לא נוכל להתרגל.

כל כך אהבת את החיים רצית להתקדם, לעבור קורסים ולבנות משפחה, אך האדמה קראה לך שוב ושוב, כל מה שרצית היה לעלות על הטרקטור ולחרוש. ימים ארוכים שמתחילים ולא יודעים מתי הם נגמרים בעבודת החריש, בכלים כבדים, איש אדמה.

ניסינו להניא אותך מעבודה זו, אך היא היתה חזקה יותר. פשוט, אהבת חייך. עדיין כשאנחנו חולפים בכבישים ליד השטחים העיניים עדיין מחפשות אותך יושב עם הכתפיים הרחבות שלך, בביטחון, על הטרקטור, לעולם כנראה שלא נוכל להפסיק לחפש אותך.

אהבת לחיות את החיים, ובטוב! מכוניות חדשות , בגדים יפים, והמון המון חברים. את כולם אהבת ולכולם עזרת ובגדול! הפריע לך כובד משקלך, חוסר היכולת לנשום כראוי, ולזרוק מאחוריך את כל המגבלות. 

היית במרחק נגיעה מהחלום! ולא הגעת לזה... הכל נקטע!

התקוות, החלומות, האהבות הכל נגוז.

כולם באיזור ידעו שאם צריכים משהו, רק עליך אפשר לסמוך שתשיג. לא היה דבר שלא ידעת מהיכן להביא, ותמיד עשית זאת בלב רחב, ידענו שאם תומר בסביבה אנחנו לא לבד.

בילדותך ובנערותך הצטיינת בכדור מים, אהבת את הבריכה, והשתתפת בנבחרת הנוער של ישראל, המאמן תמיד ציין אותך לשבח.

במיוחד באותו משחק בסלובניה שלקחת את המשחק וניצחת את נבחרת איטליה 4-3 לאחר שהבקעת ארבעה גולים וניצחת את המשחק!

תמיד ארגנת ירקות, בכמויות, מחקלאי האיזור, אהבת לחלק לכולם באהבה רבה, לא היה פעם שלא הופעת בבית, נכנסת מהמרפסת ולא מהדלת, עם חיוך ענק ועיניים כחולות, ובידיים מתנה קטנה.

המוטו שלך בחיים היה לחיות, להנות, ולא לדאוג כל הזמן! כך אמרת לנו תמיד "מה אתם דואגים, החיים הם דבש"!

הכי הכי רצית להקים משפחה ולהביא ילדים, אמרת לנו שנהיה סבים פעילים במיוחד, כאלה שאפשר להביא את הילדים לבייביסיטר כל סוף שבוע, כדי שההורים יוכלו לבלות ולישון כהוגן.

הכל בחיוך ובקריצת עין!

כשחיים צעירים נגדעים, אין נחמה! לעולם לא נוכל להבין למה הכל קרה, עדיין לא התחלת לחיות, ואנחנו מרגישים אובדן גדול, תהום עמוקה, ויגון שלנצח תמיד יהיה איתנו.

נשברת כשליעד הלכה מאיתנו, וחווינו אסון, לא שיערנו שחודשיים בלבד, רק חודשיים, גם אתה תלך, ותשאיר אותנו המומים וכואבים.חוווים אסון כפול, שלא נותן לנשום. כאב שמשתק את המחשבה, ובור גדול בנשמה שאותו אי אפשר למלא.

לעולם תשאר "תומר עם הלב הענק, העיניים כצבע השמיים, והלב הכי גדול השיכול להיות".

נוח על משכבך ילד יקר, אנחנו כאן על האדמה לא נשכח אותך לעולם, אנא סלח לנו אם לא תמיד נהגנו עימך כראוי, הכל היה רק כדי להעלות אותך על דרך המלך, ולתת לך סיכוי. מלמעלה תראה כיצד אורן וקלייר, נופר ואמיר נישאים ומקימים בית, תלווה אותנו מלמעלה שיצעדו לחופה, נרגיש אותך עימנו גם בשמחות שיבואו, בכל רגע ורגע במהלך חיינו, כי אתה בלב שלנו כל הזמן.

תומר שלנו, אוהבים אותך ומתגעגעים עד כלות!




אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור