כניסת חברים ותושבים

אברהם בן-יהודה
גיל:
1907
תאריך פטירה:
27/2/1967
תאריך פטירה עברי:
י"ז אדר תשכ"ז
בתוכנו  286    10.3.67 
חברנו אברהם בן – יהודה 
נפטר ביום שני, י"ז אדר א' תשכ"ז
בן 60 במותו.

1953-1963 בית אריזה לתפוחים במחסן המשק אברהם בן-יהודה 



אברהם ז"ל, נולד בשנת 1907 למשפחה עובדת בפולניה. לאביו הייתה מאפיה וכבר בגיל 16 לקחו האב לעזרה – ומאז, כל חייו עבודה. לעתים קשה במיוחד ומיגעת. 
לארץ הגיע בשנת 1942, עם הצבא הפולני, "צבא אנדרס". במשך כשנתיים חי ברמת רחל. 
הוא הקים משפחה בירושלים ושם נולדה חיה. בזמן מלחמת השחרור היה בירושלים ועבד במשך כל הזמן במאפיה. את אפיית הלחם בעיר הנצורה והמותקפת לא הזניח אף ליום אחד. עשה את מלאכתו, גם בשעות הפגזה והאפלה. פעם אף נפצע מתוך לכתו לעבודתו. 
בהיות חיה כבת חמש נפטרה אמה.
אלינו לקיבוץ הגיע אברהם בשנת 1952 ומחדש בה את משפחתו. משפחה מחודשת – ובית חם. והיה אב מסור לילדים. מסירות מיוחדת – זו תכונה שנגלתה בו בכל אשר עשה.

כאדם שידע עבודה מנעוריו – נקלט עד מהרה בעבודה במשק. עם זאת – מפליאה התקשרותו לצומח. עד בואו אלינו לא ידע כמעט צמח מהו. רחוק מהטבע, לא טיפל מימיו בצמח. 
כאן – גם בעבודה בפרדס, ובמיוחד בגינתו, התגלתה בו חיבה מיוחדת לפרח ולצמח. עד בואו – עבדה שושנה לבדה בגינה, עשתה הכל – אך לאחר זמן מה – כבר לא נתן לה אברהם לגשת ולגעת בשתילים. באהבה, במסירות ובידיעה הנקנית עם הזמן טיפל בגינתו, טיפח אותה עד להיותה אחת הגינות היפות. לא עבר יום, פרט לימי מחלה קשים – בו לא יצא לעבוד, ולא שעה קלה בלבד, בגינה. לאחרונה טיפח צמחי נוי בעציצים, ובמיוחד עשרות שתילי קולאוס בני גוונים שונים – שהיו לו למקור הנאה וגאווה. אצל חברים רבים גדלו וגדלים בחדרים ועל המרפסות, צמחי הקולאוס המגוונים שקיבלו כשי מאברהם. 

הוא התכונן לחוג את יום הולדתו ה-60, בסמוך לבר המצווה של צביקה, אף דיבר על כך, ותכנן – ולא זכה...
מחלתו מחלת הלב, נתגלתה אצלו לפני כשלוש שנים. לפני – כן סבל מלחץ דם – גבוה. אבל אברהם לא רצה להיכנע למחלתו. ככל שיכול היה – יצא לעבודה, מצא לו עיסוק גם בחצר, עבודה כלשהי, ולא הזניח את עבודת הגינה, בה מצא סיפוק וטעם מיוחד. 
לפליאת הרופאים והמטפלים בו, התגבר פעמים אחדות על התקפות קשות ביותר – עד שהכריעתו ההתקפה האחרונה. 

מתוך דברים על קברו
שנים לחם אברהם במחלתו. נאבק לחיים עד שהוכרע. אברהם כבר היה שותף לטיפול בפרדס הראשון בקובאני. יחד אתנו נטע וטיפח פרדסים בזלפי, ובכל פעם שנזדמנה עבודה שלביצועה היו דרושים במיוחד מסירות ודייקנות – היה אברהם האיש הנכון במקום. 
לאחר ההתקפה הראשונה של מחלתו הפסיק לעבוד אתנו. עד שבחורף של השנה שעברה הופיע יום אחד לקטוף אתנו, וכפי שאמר: "להתאוורר קצת". ומאז יצא אתנו לקטוף יום-יום. 
כאשר ניסיתי, לאחר התייעצות עם אנשי הבריאות לשכנע אותו שהעבודה הזאת אסורה עליו, השיב לי – ולא אשכח את דבריו: "העבודה הזו נותנת טעם לחיים, ואתה לא תיקח אותה ממני" 
בעבודה בפרדסים, שיחד אתו גידלנו וטיפחנו, נזכור לטובה את חברנו אברהם.
אורי לב – רון. 

שושנה ואברהם




אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור