כניסת חברים ותושבים

אבנר לס
תאריך לידה:
13/1/1914
תאריך פטירה:
10/11/1974
תאריך פטירה עברי:
כ"ח חשון תשל"ה
אבנר לס
בתוכנו מס. 424, 1974
כתב: עדי נחמני

ואבנר איננו.
צעירים בתוכנו – אפשר דימו בנפשם שמותו של אבנר בן ה-60 אך "טבעי" הוא, דרך כל בשר. כזאת צפויה לו לאדם בהגיעו לגיל זה, הקרוי בלשון חז"ל זקנה, ובוודאי בעתות מלחמה כשלנו, כאשר ליווינו מזועזעים שוב ושוב בנים אלי קבר, נוטים הבריות לראות בהסתלקותו של אחד סבא בעצם מאורע. במחילה מכבודכם, "מוות אזרחי", מתקבל בצער אך גם בשמץ שלוות נפש. כעניין שבשגרה.
זקנים בתוכנו – בפי רבים מהם דיבורים בנימה של קנאה כמעט: "איזו מיתה בחטף וללא ייסורים – ממש בנשיקה!"
אולם מי שהכיר את אבנר באמת, יחלוק בתוקף על שתי הגישות הללו כאחת האומרות השלמה וצידוק הדין.
כי צ ע י ר נ ש א ר עד יומו האחרון, למרות גילו ולמרות סבלותיו הגופניים השונים. בהחלט לא שבע ימים, אלא ער, מעוניין, סקרני ופעיל. רעב- חיים, אפוא, תאב- חיים (ולא מתאב, חלילה) לפיכך – ואל תנחמונו צורת פטירתו הרחומה – כביכול- נאמר בתוקף : אכזרי הגורל, אבנר הלך "לעולמו" בטרם עת!

ריקוד הורה - אבנר לס ועדה שולמן



ברוך כישרונות היה, בעל כישרונות רבים ומגוונים.:
עוד בנעוריו הצטיין כספורטאי, עשה חייל, פשוטו כמשמעו, גם בתחום הצבאי: כבר שנים מעטות אחרי עלייתו ארצה הגיע לעמדה החשובה ב"הגנה". להשכלת קצין בזמן ההוא של טרם-מדינה.
היה מוסיקלי ומוסיקאי וזמן מה מורה למוסיקה.
שלח ידיו, ידי זהב, במלאכות רבות: לצייר ולשרטט ולקשט ידע, לכרוך ספרים, לעצב כלי חרס וכדומה מלאכת מחשבת, גם לשמר בעלי חיים וצמחים.
היה זמן מה סנדלר – ואחרי כן מורה ומנהל בית-ספר וספרן ופקיד ומארגן ואמרגן וביבליוגרף ושליח ותעמלן – שפע בלתי מצוי אפילו בדור ההוא, שרגיל היה לשנות משלח-יד ובחר מקצועות חדשים לבקרים. ועוד לא מנינו הכול. 
אומרים שריבוי בהיקף כזה הוא לעתים עושר השמור לבעליו לרעתו דווקא, באשר אין אז יכולת להעמיק בתחום מרכזי אחד. אבל אבנר ש צ נ ו ע היה במלוא מובן המלה השחוקה הזו, לא נשא נפשו לכתר המומחה המובהק, להיות חובב אין זה תואר של גנאי. ואמנם היה, לדעתי, בשטחים שונים בהם ח ו ב ב מ ע ו ל ה, חובב למופת. הנה כמה דוגמאות:
הוא אהב, כאמור מ ו ס י ק ה.  ומכאן -
- הרבה להאזין למוסיקה טובה בבית ובסביבה, לבקר בקונצרטים חשובים ברחבי הארץ, להיפגש עם מוסיקאים, השתתף עצמו ככל יכולתו בשירת מקהלות, בתזמורות ביתיות, לימד ילדים ונוער תווים וחליל.  הכין רשימות מקיפות של שירים והוציא בשעתו חוברת נפוצה לתועלת הרבים. ארגן מסעות מקהלה (של האיחוד) לחו"ל ופתח לעתים מופעים מוסיקליים בדברי הסבר. ייסד בבית ברל חוגים של חובבי מוסיקה וחינך בהם בנות רבות, שבאו בעיקר מעיירות פיתוח ומשכונות עוני, להאזנה מהנה ומעשירה.
- הוא אהב ט ב ע. טיולים, נופי הארץ והעולם. בסמינר הקיבוצים מיסודו של יהושע מרגולין, שקיבלנו בו הכשרתנו סמוך לקום המדינה, טופחה אהבת נעורים זאת בהצלחה. מאז התמסר אבנר בכל מאודו גם לתחום זה: כמורה צעיר בכפר-סאלד היה חי עם חניכיו בחיק הטבע הגלילי, הכשיר עם הילדים חלקות בור, הפך אותן לערוגות גן פורח, הקים בתי גידול לצמח ולחי, למד להכין פוחלצים ואוספים. בסמינר שבבית ברל טיפח מעבדה פדגוגית ומילא אותה תוכן: ספרות מקצועית, כתבי-עת סרטונים, תיקים – בנושאי הביולוגיה במיוחד. הוא עצמו קרא הרבה, ופרסומים כגון של החברה להגנת הטבע היו לרוחו וקרובים לליבו.
הוא היה קשור למעלה מחצי יובל ל ע י נ י נ י ח י נ ו ך. אינני יודע אם היה "מורה טוב", אבל בטוח אני שהיטיב לשרת את מפעל החינוך הקיבוצי בניהול משופר. בתפקידי עזר חיוניים ובפעולת הסברה שיטתית. שנים אחדות בכפר –סאלד, לאחר מכן כמנהל ואדמיניסטראטור אצלנו בגבעת חיים, מרכז כיתה י"ב המקובצת. כספרן ואיש מרכזי במדרשה לחינוך משותף, ולאחרונה במחלקת החינוך של התנועה בבית האיחוד (האגף לחינוך מיוחד).
וכל עבודה ותפקיד עשה לא רק באחריות ובדייקנות, כי אם גם במלוא מסירות הנפש.
נוכח רשימה כה ארוכה של כישרונות, מקצועות, ומעשים ותפקידים (וטרם נמנן כאן כולם!) מוצדקת לכאורה הדעה עליו, שהייתה רווחת אצלנו עוד לפני שנים רבות: "הוא מתפצל יותר מדי". ולא היא.
לדעתי, הוא לא נועד מטבע ברייתו להתמקצעות יתרה, שהיא קרקע פורייה ליוצר המקורי מכאן ולמומחה צר האופקים מכאן.
אבנר היה פ ת ו ח ל כ ו ל ע ב ר, להרבה ערכים והנאות, להרבה אנשים וארצות. גם להרבה צרכים ומצוקות. כשם שמוכן היה תמיד – הרבה יותר מן המקובל – לעזור לזולת, לחבר, לשכן. אפילו לפלוני אלמוני – כן נרתם פעם אחר פעם – טוב הרבה הרבה יותר מן המקובל - לשרות הכלל: החליף מורה, סתם פרצה באולפן, עזר לטפל בענייני פיצויים.  התגייס ללוות משלחות לחו"ל ( אל תחייכו למראה עסקנים רודפי כבוד ותענוגות מסוג ידוע! אצלו היה נטל הפעולה הארגונית המפרכת גדול לאין שיעור מהנאות המסע). 
אינני זוכר. אינני מצליח לגלות שאי-פעם סירב לתרום כמיטב יכולתו – שעות עבודה, רשימה לעלון או רישום, תפקיד במסיבה על הבמה או מאחורי הקלעים ועוד כהנה וכהנה. ויחד עם זאת רחוק מלהיות להוט אחר השררה והקריירה והכיבודים למיניהם. לקטנות לא בז ולא להושטת עזרה "טכנית, גרידא, ולא דחה הצעות באות ונשנות לשמש פקק, לסתום חור או למלא מקום זמנית. בתכונה נדיבה זאת בלבד קנה לו אבנר לס את עולמו. רכש לעצמו מקום כבוד וזכאות גדולה וקיימת בזיכרונו של הקיבוץ.
ופתוח היה ביתן לכל דכפין, להרבה אורחים, ידידים ומכרים.  איש רעים היה להתרועע. ברחבי הארץ וגם בחוץ-לארץ -. שם בעיקר בגרמניה- אבל אתנו חוג ניכר של אנשים שחיבבוהו על כך. במשך השנים תכפו ביקורים בקיבוץ, תיירים וזמניים וזרים שנזדמנו לשעה קלה, עד לעייפה, ורגילים היינו לאחר גל מעין זה למאוס בפעולות הסברה והדרכה האינסופיות. אך מעולם לא ראינו את אבנר משתמט, חסר סבלנות, מונע סבר פנים יפות ממישהו. תמיד לרשות, ת מ י ד א ד י ב  ו נ ע י ם – ה ל י כ ו ת. מורה-דרך בלתי נלאה לכל באי ביתנו. בייחוד בחוגי מורים, סטודנטים ותלמידים בגרמניה (האחרת, אל גם "האחרת" העוינת). פעל בשקידה, עורר הבנה והנחיל יחס של הערכה למדינה, למפעלנו החינוכי, לתנועה הקיבוצית.
אבנר, החייכני לרוב, היה למוד מכאוב. גופו – הגם שרירי וגמיש של מתעמל מילדות – בגד בו כבר בשנים הראשונות כשהיה "ירוק" בארץ. קצרת ומחושים דומים ואלרגיות שונות הציקו לו, תחושת חולשה גופנית פקדה אותו לעיתים. לאחרונה סבל מתופעות של הסתמות העורקים. נודה (וגם נבוש...) מכאוביו התכופים, הישנות תחלואים "קטנים" במקום "מחלה אחת הגונה" עוררו והזינו בנו את הביטחון הכוזב ש"כזה בוודאי יאריך ימים". על כל פנים, אני לא העליתי על הדעת מעודי שהא ילך מאתנו בגיל ששים – ביום בהיר אחד נחטף.
"בן ששים ואף לא שערת שיבה אחת!" התפאר הוא לפני ביום הולדתו. התפעלנו גם אנו לא מכבר. אכן, זה השער השחור כזפת, של "היקה בעל הפרצוף התימני" ראוי לשמש סמל לאיש הלאה הזקנה! – קב ונקי.
זוטות, זוטות... הקץ להשתפכות זכרונות שאין להן קץ – כי בא הקץ.
ואנו חוזרים ואומרים: צעיר מכפי גילו, מ ו ק ד ם מ ד י בהרבה, עצם את עיניו.
יחד עם משפחתו מבכים כולנו והמומים את אבנר החביב, הפעיל ההגון - את חברנו הטוב.
עדי נחמני

טוטה ואבנר



פורים 1964 אבנר לס במרכז, משמאל אמא של טוטה - פלקזון 



אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור