כניסת חברים ותושבים

אלכס בנאי
תאריך לידה:
19/6/1912
תאריך פטירה:
18/12/1977
תאריך פטירה עברי:
ט' טבת תשל"ח

אלכס בנאי ביחד עם נכדו ישי אשד



‏04 ספטמבר 2016
על אלכס בנאי / שמעון הישראלי

בתיקו של אלכס בארכיון יש דף הנושא את הכותרת "איש ופועלו" (במלאת שנה למותו של אלכס).
בפסקה הראשונה רשום:
"לספר על אלכס, על כל שעבר עליו, על שפעל במשך השנים, במסגרת רשימה בעלון – הרי זו משימה בלתי אפשרית כמעט. לא נספר איפה עבר את המלחמה, בשואה, לא על פעולתו הענפה והאחראית בהונגריה, לאחר המלחמה עד בואו לארץ עם המשפחה.
כל אלה הם פרקי חיים, סיפורים בפני עצמם, שאולי עוד יסופרו ברבים. נספר על אלכס שלנו של גבעת חיים של גרנות של הוד חפר..."

חבל שלא השכלנו לשמוע את סיפור חייו המדהים מהאנשים שידעו, שכן היום הם כבר אינם, אבל אנסה לספר קצת ממה שסיפר לי אלכס לפני שנים רבות.
כשהשתחררתי מצה"ל וחזרתי לקיבוץ עבדתי כמה חודשים עם אלכס במטע הסובטרופים. גידלנו אבוקדו, גואיבות ובננות בקובני. היינו יוצאים עם שחר למטע וחוזרים אחר הצהריים. וכל היום הינו במטע.
אכלנו שם בסוכה ארוחת בוקר וארוחת צהרים שהובאה בארגז מהמטבח.
וכך בין לבין, בעיקר בעת הארוחה, אלכס היה מספר פרט זה או אחר על עברו לפני שהגיע אלינו. לעיתים זה היה בהערת אגב בהקשר כלשהו למתרחש, ולעיתים היה ממש מתרגש ומספר דברים יותר אינטימיים שלא היה מרבה להזכיר. 

אנסה לשרטט תמונה כלשהי על עברו של אלכס.

לפני המלחמה היו לאלכס ולאולגה שתי בנות. בעת המלחמה אלכס ואולגה הופרדו ואולגה נשארה עם הבנות. לאחר המלחמה הם נפגשו, ורק לאחר מספר ימים אלכס העיז לשאול את אולגה מה עלה בגורלן של הבנות, והיא סיפרה לו שהן מתו מעט מאד ימים לפני השחרור. כלומר עברו את כל התופת עם האם אבל לא שרדו אותה. לאחת מהן קראו גבריאלה ועל שמה קראו לבנם גבי.

בסלון ביתם של אלכס ואולגה בתוך מסגרת הייתה יריעת בד רקומה. אלכס סיפר לי שכאשר הם התחתנו אמו נתנה רקמה זו לאולגה, כמתנת חתונה. במשך כל המלחמה היא לבשה את המזכרת מתחת לבגדים וזה הדבר היחידי שנשאר להם מהחיים לפני המלחמה. 

אלכס שהיה יהודי, לא האמין ברעיון הציוני. הוא היה קומוניסט והשתלב בצמרת המפלגה הקומוניסטית בהונגריה. הוא סיפר שפעם נאם בעצרת המונים והיו שמועות שמתנגדי הקומוניזם רוצים להתנקם בחייו ולכן ציידו אותו באקדח למקרה שיצטרך להגן על עצמו.
עם הזמן הוא התקדם בהנהגת המפלגה והתמנה להיות סגן שר החקלאות. במקביל הוא היה אחראי על חוה חקלאית גדולה מאוד. עם בוקר היה רותם שני סוסים לכרכרה ויוצא לשדות החוה לעמוד מקרוב אחר העבודות בשדה.

במקביל לכל עיסוקיו הוא כתב ספר על התפתחות החקלאות בהונגריה. עבודה גדולה בה אסף במשך שנים נתונים סטטיסטים וערך ניתוחים כלכליים. כולל טבלאות רבות וגרפים עליהם שקד בלילות.

כאשר פרצה המהפכה נגד המשטר הקומוניסטי ב-1956 פרצו האיכרים את הכספת, הם הכריזו שהיהודי בוודאי מחזיק כסף רב בכספת וכשראו שהיא מכילה רק חומר כתוב הם הציתו את כל החומר.
זה היה הרגע שאלכס אמר לאולגה בואי נעלה לישראל. אני מוכן להתחיל מאפס העיקר שלילדי יהיו חיים אחרים.

אולגה הייתה אישה מאד מוכשרת, היא עסקה בתפירה וקיבלה את פרס העבודה. בהונגריה של אותם ימים פרס עבודה היה חשוב מאד, הרבה יותר מאשר בישראל. תמונות ענק של מקבלי הפרס היו מתנוססות מעל הרחובות. ובאמת התופרות אצלנו דיברו הרבה ביכולותיה של אולגה.

יום אחד סיפר לי אלכס שכאשר הוא עלה ארצה הוא חשב בתחילה להשתלב בממסד של משרד החקלאות אבל מה שמנע זאת ממנו היה מחסום השפה. הוא סיפר שכל הציונים בתעודת הבגרות שלו היו 10, למעט שפה שנייה בה קיבל בלתי מספיק. אבל המורים רשמו לו "מספיק" כדי שיקבל את התעודה. ואז הוא אוסיף "תאר לך שהייתי עובד במשרד החקלאות והפקידות היו צוחקות כל הזמן על העברית שלי".
אלכס היה גאה מאד בילדיו - יהודית שהצטיינה בלימודיה באוניברסיטה וגבי שהצטיין בצבא וחתם קבע כדי להיות מ"פ בשריון. יום אחד אמר לי: "אני מסתכל על גבי ואני רואה איך הוא ירש ממני את תנועות הגוף."
כאשר נהרג גבי בהפגזה בתעלת סואץ, חרב עולמו של אלכס. גם בריאותו התרופפה מאד.
אבל הוא ניסה להמשיך את חייו. הוא היה הולך כל בוקר ברגל ל"הוד חפר" כדי לנסות לשקם את הלב שנפגע. 

אבל לשווא.



אלכס בנאי
האיש ופעלו
(במלאות שנה לפטירתו של אלכס בנאי)

לספר על אלכס, על כל שעבר עליו, על כל שעשה ופעל במשך השנים, במסגרת רשימה בעלון – הרי זה משימה בלתי אפשרית כמעט. לא נספר איפוא את שעבר על אלכס בתקופת המלחמה, בשואה; לא על פעולתו הענפה והאחראית בהונגריה, לאחר המלחמה, עד בואו לארץ עם המשפחה. כל אלה הם פרקי חיים, סיפורים בפני עצמם, שאולי עוד יסופרו פעם ברבים.
נספר הפעם מעט על אלכס שלנו, של גבעת-חיים, של "גרנות", של "הוד-חפר"... ואולי נתחיל בסיפור העליה לארץ.

השנה 1956. בהונגריה התחוללה המהפכה ואלכס ומשפחתו נאלצו לעזוב את מקום עבודתו ואת מגוריהם, לברוח לבודפסט, שם מצאו מסתור בבית אחותה של אולגה. 
משחזרו החיים למסלולם, ביקשו והפצירו באלכס שיחזור לעבודתו במשרד החקלאות - אבל אז חל המפנה. אלכס לא רצה לחזור בשום אופן. וגמלה ההחלטה לעזוב את הונגריה ולעלות לישראל - כאן חי מ1942- אחיה של אולגה, והתחיל הטיפול ביציאה. אלכס התקשר עם איש מפלגה שעבד אתו זמן רב, ובסיועו קיבלו רישיון (לא כשר כל כך...) לצאת את הונגריה. 

בדרך לא דרך הגיעו לאיטליה ועלו על האניה "ארצה" בהפלגתה האחרונה, בדרכם לישראל.
ועל האניה שליח מהארץ, משוחח עם העולים, שואל, מסביר ומכוון, מכין. היה זה טוביה ורד.
תוך שיחה עם טוביה החליטו לנסות לחיות בקיבוץ. טוביה התקשר עוד מהאניה הביתה, וביקש שאליעזר ארזי יצא ויקבל משפחה הונגרית לקיבוץ. בסוף מאי 1957 הגיעה משפחת בנאי לגבעת-חיים וכאן היו המשפחות ההונגריות שקלטו את בני המשפחה.

אהבה ראשונה - המטע  
בשנים הראשונות עבד אלכס בכרם והיה מאושר ממש. התקשר לחברים, גם לצעירים ממנו, ואלה אהבו אותו, העריכוהו וחלק מהם שמר על קשר קרבה אתו במשך שנים. אלכס ידע לשמור על יחסי-אנוש טובים, ותכונה זו התגלתה בכל צוות עמו עבד. הוא התייחס בכבוד ובהערכה לעובדים בשטח לא פחות מאשר למנהלים; כבוד והערכה לאנשים שלא הסכימו אתו בנושאים שונים - כמו לאלה שהסכימו עמו וקיבלו דרכו. כך עם החברים הצעירים, כך עם אנשי אליכין שעבדו אז במטעים וכך בשנים מאוחרות יותר במפעלים האזוריים. ההערכה של החברים הצעירים באה לביטוי כעבור שנים, כאשר יצאו ללימודים גבוהים. אז היו באים אליו-להתייעץ ולהיעזר בעבודות וסיכומים.

הצצנו למחברת רישומים מאותן שנים. מעט בהונגרית ויותר (בעברית !) טבלאות, שרטוטים,
השוואות של שנים לגבי מועדי זמירה ובציר בשנים השונים, משלוחים לשוק, למטבח, ל"גת" וכן הלאה. וכך לגבי יבולי הבננות בשנים 61/62 ולבסוף, סיכומים, רישומים ותוכניות של מטע האבוקדו בשטחי קובני ועד הדף האחרון - יחידי בנושא זה :"אגוזי פיקן, נטיעת ניסיון, מרץ 1964..." ולרשימות אלו היה יעוד. אלכס חיפש וחקר, מהו הגידול המתאים, הרווחי אותו כדאי לגדל.

כשעקרו את הכרם בקובני עבר למטע התפוחים בקאקון. אלכס ליווה בכאב את עקירת הכרם, אליו היה קשור מתחילת עבודתו במשק, אך עם זאת הקלה הרבה על הצער ההכרה שכך צריך לעשות, שענף שאינו רווחי צריך לחסל.

משחלה, בשנת 1964 ומצאו שלקה בלבו, נאלץ לצאת מהמטעים. אלכס היה די מדוכא אז, הן בגלל מחלתו והן משום שעזב את עבודתו במטע, אותה אהב מאד.
לשניים היו נתונות אהבתו ומסירותו של אלכס - לעבודה ולמשפחה, ולפעמים קשה היה לדעת .מה קודם למה בסדר העדיפויות... למשפחה נתן כל אשר יכול אדם לתת כראש משפחה, ולא רק למשפחה המצומצמת. הוא היווה במידה רבה סמכות ומשענת מוסרית, יועץ בשעת צורך ומכוון - לכל בני המשפחה הרחבה, משפחתה של אולגה. 

משפחת בנאי בחתונתה של יהודית



כשצצה בעיה כלשהי - הוא היה הכתובת למתן עצה. הוא היה עמוד התווך במשפחה. והיה שותף גם לחיים ולבעיות של המשפחה הקיבוצית הרחבה. 
נזכור רק שני דברים, שונים האחד מהשני. באחד - העבודה היסודית שהכין בנובמבר 1965: תחזית — קבוצות גיל וכושר עבודה במשק גבעת-חיים איחוד לשנים  1980-1966 (חומר לוויכוח)" והשני - החוג לאריגת שטיחים בהדרכתו. היה זה התחביב שלו ומי אינו זוכר את השטיחים הנפלאים מעשה ידיו שהוצגו בתערוכות בבית?

אלכס השתתף דרך קבע באסיפות, במועצה, בה היה חבר שנים רבות, במסיבות וחגים - חי את חיי הקיבוץ במלואם. כך, עד נפילתו של גבי ז״ל. מאז הסתגר יותר ושוב כמעט לא לקח חלק בהתכנסויות החברתיות...

המאמצים לא לשווא
לאחר שחלה, החל לעבוד ב״גרנות" וכאן התגלה במלוא יכולתו וכשרונו. תבונה מיוחדת היתה לו לאלכס - להביט תמיד קדימה. לא לקפוא על השמרים. לא להשאר עם הישן. להתקדם, ללמוד את החידושים ולהעזר בהם. לבדוק תמיד, מה טוב -יותר? מה משוכלל יותר? על צעירים זה אולי מקובל. מבוגרים, לרוב, אינם נוטים לזה. נוח להם יותר להשאר עם ההרגלים הישנים. ולא אחת היו לו ויכוחים עם חברים בקשר לצורך להכניס שיטה חדשנית כלשהי. ופעמים, גם כשקבלו דעתו ־ לא היו מוכנים לקחת את האחריות לביצוע ממש. ואלכס עשה זאת. וכמעט כל עשייה כזו - לאחר  מאמץ לשכנע חברים שמרניים.

אלכם הקים את יחידת המחשב ב״גרנות" - מערכת הנחשבת לאחת הטובות בסדרי גודל אלו ומהמתקדמות ממש. אבל לפני ההקמה, בדק אלכס ולמד ועשה. ממש דוקטורט בנושא המחשבים, עד שהיה בטוח שכך יהיה הטוב והיעיל ביותר. בתחילה המחשב, ואח"כ המסוף ולבסוף מסכים - כל הזמן התקדמות, שכלולים ואלכס היה גאה על כך, והיה לו סיפוק רב. והמחשב, אולי גולת הכותרת של החידושים, הוא רק דוגמה אחת מרבות.

נרשה לעצמנו לצטט כאן כמה שורות מתוך מכתב טל משה גרוסמן, עת פרישתו מניהול "גרנות" )אפריל 1973 ) אל אלכס: "...  ויכול אני היום לומר שמאמצים אלה לא היו לשווא, ולמרות גילך, מצב בריאותך והצרות שפקדו אותך, הנך ראש וראשון  להעמקת תוכנה של התארגנותנו האזורית ולא נראה כי היא תוכל בלעדיך וגם, כי אתה תוכל בלעדיה. והרי זה ביטוי של הזדהות..."

בדצמבר 1972 התמנה אלכס כמבקר פנימי ל״גרנות", מפעליה ומחלקותיה. וזה כמובן ביטוי להוקרה, להערכה, לאמון. בכתב המינוי שקיבל, אנו קוראים בין השאר: "...בהזדמנות זו אנו מביעים לך תודתנו העמוקה על פעולתך רבת ההיקפים שביצעת במשך השנים,, על יוזמתך. בהכנסת שיטות. עבודה מתקדמות - מחשב, בקרה, טיפול בבעיות המסים, הדרכה בעריכת התקציבים ולאחרונה בעבודתך המבורכת ב״אמבר" וריכוז היחידה הכלכלית..."

והשלב האחרון
סמוך להקמת "הוד־חפר". עבר אלכס לעבוד כמנהל החשבונות של המשחטה, וזאת במטרה ברורה - להכניס שיטות עבודה יעילות ולהתקשר למחשב. 
אלכס גם הכין את כל התחשיבים לקראת הקמת המשחטה השניה, שהתחילה לפעול בימים אלה. כאן המשיך לעבוד, מאז הקמת המשחטה, עד שביום אחד מר ונמהר, לא עמד לו עוד לבו - ושוב לא היה בין החיים...

ולסיום שוב קטע, מתוך מכתבו של אורי אדיב, בשם הנהלת "הוד-חפר" וצוות עובדיו אל אולגה ויהודית:
"...אדם מיוחד במינו היה אלכס, וכל מי שהייתה לו הזכות להכירו לא יכול היה שלא להתרשם מאישיותו ולהוקירו. נפלא היה לעבוד במחיצתו וכולנו אהבנו אותו כאדם וכחבר. קרינה מיוחדת שפעה מאישיותו, קרינה של יושר וטוהר נפשי ללא רבב, של מסירות ללא גבול לכל נושא בו עסק;.."
שופע ידע ובקיאות ובעל הבחנה בהירה כל כך בין טפל לחשוב. התייחסותו האחראית לעבודה ויחס הכבוד העמוק והרציני שהיה לו כלפי מאמצי הזולת, היו לדוגמא ביחסי העבודה וביחסי אנוש.
משתאים היינו תמיד לכוחות הנפש העצומים שגייס בכדי לעמוד בקשיי המפעל ולבטיו. כיצד הקדים תמיד את כולנו בעומק תחושת האחריות והדאגה לכל נושא שעמד בפנינו. כאלוף מלידה ידע."לשחות" בים הבעיות שצצו ללא הרף ולא היה כמוהו מורה ומדרבן, עד למציאת הפתרון המתאים. 
ידע להקשיב ולהגיב בכל מפגש אתו היה חברותי ופורה. מכבד את דעתו של הזולת ומגלה אהדה וסובלנות בלי גבול, גם כלפי אלה שדעתם מנוגדת לשלו"
שמעה מפי אולגה ויהודית, התרשמה, רשמה ותמצתה
זאבה. 




אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור