כניסת חברים ותושבים

קלרה כפרי
תאריך לידה:
9/11/1909
תאריך פטירה:
19/10/1979
תאריך פטירה עברי:
כ"ז תשרי תש"ם

באנו להפרד מקלרקה. 
קלרקה שהילכה בינינו והייתה עמנו במשק חמישים שנה, מאז עלתה ארצה.
הגורל לא פינק את קלרקה. לא בשנות ילדותה ונערותה ולא בשנים המאוחרות יותר. 
בעודה ילדה צעירה לימים התייתמה מהוריה וגדלה בבית הדודים.

בהיותה כבת 25 החלה ללמוד את מקצוע הכובענות. ספק אם היה זה לרצונה; ספק אם אכן זה אשר משך אותה.
ואולי, אולי מאז, מאותן שנות ילדות ונערות קשות ועצובות, נשזר באופייה קו של קשיחות-מה, של מרירות מה.
קלרקה, נערה מתבגרת, מצאה עד מהרה את מקומה בתנועת הנוער "תכלת לבן". מצאה מקום - לא כמליצה. בקן התנועה, בין החברים והחברות, מצאה קצת מן הבית וחום ולבביות.

בסוף שנות ה-20, כשמתוך תנועת "תכלת-לבן" קמו צעירים וצעירות והתארגנו לקראת הגשמה ציונית, נסחפו לדרך זו גם חברי הקן שבעיר הקטנה פרוסניץ שבמורביה - עיירתה של קלרקה.
ועם חבריה וחברותיה, צעירה מרובם, יצאה להכשרה, כשדרכה, כדרך חבריה, חברי קבוצת "רצון" ברורה: לארץ־ישראל (וסיפור קבוצת "רצון " - סיפור בפני עצמו הוא, פרק בתולדות התנועה והקיבוץ שלנו, ולא כאן המקום לספרו).

עוד טרם הרגישו עצמם בשלים לעליה, עודם צעירים למדי וכבר נקראו לעלות. הימים ימי קיץ תשפ"ט- 1929, לאחר המאורעות - וצריך מהר לארץ, לחזק ידיים ורוח. 
לקראת ראש השנה תר"ץ עולה קבוצת  "רצון" וקלרקה ביניהם - לארץ.
תחנות של אז - פלוגת המעבר ״עין טבעון " - כשהחברים עובדים בבניין, במשק עין-חרוד ובמשקי חברי כפר יחזקאל; אחר כך איחוד עם הפלג של קיבוץ ג', בחיפה - שם עובדים החברים בעבודות שונות - והבנות במשק-בית אצל נשות חיפה - ביניהן גם קלרקה.

הוינאים הגיעו מאוחר יותר. ולא עבר זמן רב וקלרקה ומיכאל היו לזוג הראשון שנוצר בין חברי קבוצת "רצון" וקיבוץ ג'.

משפחת כפרי



במשך השנים עבדה קלרקה במטבח, בלול ובמחסני הבגדים. קלרקה התבלטה בעבודתה,
במסירות ללא גבול לעבודה, ביכולתה ובתבונת כפיה - וביושרה. והיא לא ויתרה על השתתפות בכל פעילות חברתית. מאז ימי בראשית, כשהרבו לשיר ולרקוד - רקדה ושרה; ובמשך כל השנים באה למסיבות, להתכנסויות חברתיות, השתתפה בטיולים. בכל לקחה חלק ולא ויתרה.

לפני למעלה מ- 24 שנים נפל מיכאל בידי הפדאין מצריים, ומאז שוב לבדה, עם ילדיה הצעירים. מאז-  הרבה שנות עצבות וצער ולא מעט בדידות. וזיכרון. כששיפצו את בתי הותיקים, סגרו מרפסות - לא בנו אצלה. רצתה לשמר, כמזכרת, את מעשה ידיו של מיכאל הריצוף היפה של המרפסת. בתוך כל הצער - מצאה נחמה, נחת ואושר בנכדיה.

בריאותה הייתה רופפת זה כבר. אולם לפני שנה החלה לחוש יותר גרוע ולפני כחצי שנה אושפזה - והמחלה הכריעה אותה.

שבעים שנות חיים. על סף יום הולדתה השבעים - הלכה מאתנו.
יהא זכרה ברוך
(דברים על הקבר)
ליקטה – זאבה

קלרקה, אנושקה ושמעון וליובה במועדון 




אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור