כניסת חברים ותושבים

יהודה ארז
תאריך לידה:
1/5/1900
תאריך פטירה:
22/5/1983
תאריך פטירה עברי:
י' סיון תשמ"ג


עם פטירתו של יהודה ארז ז"ל נדלדלו מעגלות חברתיים מרובים בישראל: מעגל משפחתו, מעגל קיבוצנו, והתנועה הקיבוצית וכן מעגל תנועת העבודה הישראלית כולה, אשר יהודה ארז היה כל שישים שנות חייו בארץ משליחיה המסורים ומדורשי רשומותיה החשובים ביותר. 

 

יהודה נולד במאי 1900 במירגורוד אשר בפלך קיוב, בירת אוקראינה. יהודה ז"ל זכור לכולנו בנועם הליכותיו וביחסו הלבבי לכל חבר וחבר.

 

משלושה צינורות יהודיים גדולים שאב יהודה את ערכי חייו: בנעוריו מ״החדר״ של יהודי אוקראינה ומישיבות ליטא, בעיקר מישיבת סלובודקה אשר בקובני ומתנועת המוסר שהוקמה ע"י מייסדיה של הישיבה המפורסמת ונישאה ע"י מחזורי תלמידיה המרובים. בצעירותו פעל יהודה בתנועת צ.ס. ברוסיה, אשר לה הקדיש ספר מחקר היסטורי רב ערך ורב כמות.

 

הצינור השלישי ממנו שאב יהודה את ייחודו היו ששים שנות חייו הברוכות בארץ: ממאי 1923 עד מאי 1983. הוא עלה בארץ על נתיב החיים הקיבוצי, ובו הוא צעד בדבקות ובנאמנות כל חייו וסבל בחייו מהתפתלויות התנועה.

לא היו אלה שנים קלות כלל וכלל, אולם פריין היה רב: הוא נאבק על השתלבותו בעמל גופני וביצירה אינטלקטואלית ובשליחות תנועתית: בתל-יוסף הוא היה רועה צאן ואופה ורכש לו שם הרבה ידידים.

בשליחות התנועה הוא פעל ב"החלוץ" בוורשה ועשה בשליחות "החלוץ"  בצ'כיה ובסלובקיה ובעיקר בקרפטו־רוס. בוורשה הוא ערך את העתון של החלוץ העולמי "העתיד". קרוב ליובל שנים הקדיש יהודה לעריכה ספרותית ולהוצאת ספרים:

הוא עמד בראש הוצאת הספרים של המפלגה, "עיינות", וערך מטעמה את היומנים של חיים ארלוזורוב ואת דברי יוסף שפרינצק ולוי אשכול והיה שותף ומסייע להוצאת כתבי ברל כצנלסון ע״י שמואל יבניאלי ז״ל.

כן ערך כרכים אחדים של אגרות ברל כצנלסון. יהודה ערך והוציא כשלושים כרכים של ספרי בן-גוריון. יתכן ובראייה היסטורית יתברר שזה היה מפעל חייו הגדול והחשוב של יהודה ארז.

 

נכיר עוד שתי פעילויות חשובות של יהודה ז״ל בגבעת-חיים איחוד: עריכת היומנים של קיבוצנו ופעילותו בועדת התרבות שלנו.


 


לנעמי, לגדי, לרבקה שלוחים רגשי תנחומים של כל חברי גבעת-חיים איחוד.

צר לנו מאד מאד שיהודה לא זכה לראות את נינו, שנולד ביום פטירתו.

                                               

(דברים על הקבר) ברוך אזניה



בטקס הנחת אבן הפינה יהודה ארז; יקסל; עמליה כהן; עמרם הישראלי


מגילת היסוד של גבעת חיים איחוד - יהודה ארז





לזכרו של יהודה ארז, עורכו הראשון של ״בתוכנו״

במשך שנים רבות ערך יהודה ארז ז"ל, במסירות ובהתמדה את עלון הקיבוץ שלנו.

חודשים ספורים לפני מותו ביקרתיו בחדרו, ושוחחנו על חוויותיו מהימים בהם היה עורך העלון.

יהודה הפליג בזיכרונותיו, שראשיתם עוד מהתקופה שלפני הפילוג בגבעת-חיים של אז. הוא סיפר בגילוי לב עד כמה היה קשה לו כבר בימים ההם, וכן במשך השנים, להשיג כתבות מהחברים. איך מדי שבוע נאלץ לרדוף ולנדנד לבעלי התפקידים ולחברים מהשורה, שיכתבו לעלון, והוסיף ואמר: "עריכת עלון קיבוצי זו משימה לא קלה, כל הזמן אתה תלוי ברצונם הטוב של חבריך. כל שבוע מחדש התחיל המירוץ שלי אחרי הבריות - שיעשו טובה וידווחו לציבור, שיגיבו למתרחש..."

יהודה, על אף הקשיים הרבים עליהם סיפר (ביניהם אף קשיי ההדפסה והשכפול), התמיד וערך וכתב לעלון שנים רבות:

 לזכרו, ברחשי הערכה למפעלו רב-השנים, בחרתי מתוך רשימותיו הרבות את דבריו הנרגשים, שנכתבו בשער יומן המשק, שהופיע בערב ראש השנה תשי"ב - השנה ההיסטורית בה נולדה גבעת-חיים שלנו.

 

בהנחת אבן הפינה, לא נחשף הדר כרמלנו בכתב יד של יהודה ארז


ראש השנה תשי״ב יהודה ארז 

בפרוס השנה החדשה

ברגשות מעורבים של ציפייה לבאות, עם כאב על שאבד לנו, אנו נכנסים לשער השנה החדשה. על האופק מצטיירים אמנם קווי השחר הבוקע, אך רגלינו כוססות עדייו בקרקע הטובענית של התנכרות ומשטמה. יפה לעשות בשעה כזו את חשבון הנפש בתנועה, העומדת עתה על פרשת דרכים.

התנועה הקיבוצית נטלה את נטל דור החלוצים בדרכה ההתיישבותית ובמשימותיה החינוכיות. זה שנים היא נמצאת במשבר אירגוני וחברתי. התפתחות החודשים האחרונים אינה אלא ביטוי למשבר, שאכל בבשר התנועה זה ימים ושסימנו הראשון היתה הדריכה במקום וחוסר התקדמות ראויה לשמה. המנגנון של הקיבוץ המאוחד, שהיה במשך שנים ממריץ ומפעיל את חברי המשקים, התמסר בפרק זמן זה לדברים, שאינם נובעים באופן בלתי אמצעי מצרכינו כגוף המיישב את שממות הארץ והמגוייס לשירות העם השב למולדתו.

היתה התעסקות יתירה לעניינים שמחוץ לקיבוץ, ובהם נמצא התוכן העיקרי לפעילותם.

הקיבוץ היה כאילו כלי שרת בלבד לפעולה הציבורית שמחוץ לקיבוץ.

 

ברל כצנלסון ז״ל, הצופה לבית התנועה, ידע עוד לפני כ-15 שנה לנתח באיזמל ניתוחו החד את מצבה הקריטי של התנועה הקיבוצית והציע את הצעתו מרחיקת הלכת ליצירת מחנה אחיד של מגשימים, שיכינו את הקרקע למאורעות הגדולים העומדים להתרחש. לא עמדה לנו השעה אז, והחזון הגדול לא התגשם. האיחוד הנכסף לא קם וכוחות נבחרים הושקעו במערכות רבות, שלא האדירו לא את התנועה הקיבוצית ולא את התנועה החלוצית בכללה.

 

בימי ההכרעה של התכנסות נען הראשונה הועמדנו בפני מבחן הגורל: אם לברכה ואם לקללה. מנהיגים קצרי ראות חתכו את הגורל: התנועה התחילה להתדרדר, ועתה אנו עומדים בתוך המערכה של חיזיון תוגה זה.

 

אולם האופקים מתבהרים, דרכנו עולה. מבירא עמיקתא שואפים אנו לאיגרא רמא. החוזה איננו עוד עימנו, אך חזונו חי וקיים! ודווקא עתה, שהאפלה אופפתנו מכל עבר, כשכאב הפרידה קודח בנו עד עומק ישותנו, נאמץ את כל כוחותינו ליצירה הקיבוצית הגדולה שתהלום את גודל הימים האלה! נראה נא את עצמנו ראויים לשעה הגדולה בה אנו חיים.

 

יודעים אנו כי לבטים רבים וחיפושי דרכים עוד לפנינו. ברצוננו להקים את היצירה הקיבוצית החדשה כך, שהיא תוכל להיות בית נאמן לאלפים עולים, שעדייו לא מצאו את דרכם אלינו. נלמד מנסיון של עשרות שנים בחיי הקבוצה בארץ. נשתדל לבטל את רוע גזרת העמידה והקפאון, שסגרו את ביתנו בפני גידול וצמיחה. לא נקים בביתנו הנבנה עתה את החיץ בין ותיק וחבר חדש. נקים את ביתנו כבית טוב יותר, בהיר יותר, מושך, בעל כוח תנופה והסתערות. תשרור שם רוח חופשית, חברית כלי רצון של כפייה והשתלטות.

דבר זה דורש מאיתנו התמסרות ללא גבול ואמונה בחזוננו וצדקתנו. לא כל החברים שילכו איתנו בדרכנו החדשה רואים עדיין בכל הבהירות את המשימה העומדת בפנינו. נחלץ בכוח אמוננו, בחזון הגדול שליכד אותנו יחד ונתגבר על כל אבן נגף, נפלס את הדרך לרבבות שילכו בעקבותינו.

כך יהיו ימי ראש השנה תשי"ב לנו - ולבנינו אחרינו - לא רק ימי זיכרון לפורענויות ולפירוד לבבות, כי אם קודם כל ימים הפותחים את שעריהם לקראת חזון גדול, העומד להתגשם לעינינו.





יהודה ארז מארח את בן גוריון בביתו




אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור