כניסת חברים ותושבים

טוני אזניה
תאריך לידה:
1/2/1910
תאריך פטירה:
14/12/1987
תאריך פטירה עברי:
כ"ג כסלו תשמ"ח

טוני בת 70


אנו מרכינים ראשינו על קברה הרענן של טוני בכאב ובחיבה ובהערצה. האל מלא רחמים, אבל אנחנו ברואיו, עפר ואפר, איננו מבינים, מנועים מדעת על מי שופך הוא חמתו, על מי - רחמיו...
מותה של טוני בגיל 77 לא בא לנו אמנם כהפתעה גמורה - ולאחרונה נחלש מאוד כוחה הגופני אבל בלי ספק מוקדם, 
מה מוקדם לאלה הרבים שנזקקו לעצתה הנבונה ולתמיכתה הבלתי־נלאית. ולא רק לברוך אהוב נפשה.
הנה בחנוכה, בראשית חג־האורות, מובלת היא לקבורות על אדמתנו־אדמתה, לאחר שנדם לבה. בעצם הליכתה מישיבה בענייני הכלל אל ביתה, ממעשה אל מעשה... ואכן הוא הלב מסמל כל גדולתה.
להקיף ולנסות למצות אישיותה (כמו אישיות כל בו־אדם) במשפטים ספורים, כמצוות המסיבות והמעמד הזה - תהיה זאת עזות־מצח ומשימה בלתי־אפשרית. אמנם לגבי טוני נראה שהעיקר כולו גלוי ופרוש לנגד עינינו. שמה הלך לפניה ממש כנפש הטובה, אוהבת ואהובה ואמונה על הבריות.

טוני ליד ביתה



על ילדותה ונעוריה בבית הוריה, יהודים ליברליים מכובדים בקהילת בינגו שליד הריינוס, תדע להעיד אחותה היחידה, הנמצאת כאן בינינו.
טוני סיימה לימודיה באוניברסיטה והחלה דרכה כמורה צעירה, כשעלה היטלר לשלטון. בהיותה חברה לתנועת "קמרדן/ודקלויטה" יצאה להכשרה, ובשנת 1936 שמעה באחד מימי-העיון, שאירגן "החלוץ״, לראשונה את בוריס אייזנשסדט מרצה - הוא ברוך אלוף־נעוריה. עשה אז כשליח מהארץ לגרמניה. בעירו דנציג התחתנו השניים רשמית, ובפרנקפורט אצל הרב יעקב הורוויץ (אבי יוסף ואמי) נערכו חופה וקידושיו כדת־וכדין.
מאז לא נפרדו עוד דרכיהם - 50 שנה ומעלה. ב־1937 עלו ביחד לקיבוץ "הבחרות" בשכונת-בורוכוב, וגם שם שימשה טוני גם מורה גם "חובשת" (הייתי אומר: אחות רחמנית). 
עם הפילוג הגדול בקיבוץ המאוחד הצטרפו, כידוע, אלינו. 
כאן עשתה טוני רוב ימיה בחינוך, כמורה ומנהלת בית-הספר - בעצם "המנהלת" במשך דור. 
רק בעשור האחרון עבר מרכז פעילותה אל תחום אחר, ההולם אותה אף הוא: למען הקשישים והזקנים ומקרי השיקום.

טוני וברוך



אני הכרתי אותה 50 שנה ואומר בהדגשה: לא רק בצילו של ברוך. ושמא מצווה היא לדייק:
הוא חי ופעל באותה המידה בצילה. קשה, קשה מאוד יהיה לברוך בלעדיה, ואין ניחומים. הרי במלוא מובן המלה המקראית היתה "עזר כנגדו". 

ברוך יעץ לי אתמול לפתוח את ה"שולחן-ערוך", משנתעורר הספק אם יש להספיד בחנוכה כמנהג אבותינו. במקום התשובה אצטט כאן מתוך "יורה דעה״: (בענייו) חיוב ההספד וגודל שכרו, וכיצד ועל מי מספידין:
מצווה גדולה להספיד על המת כראוי, ומצוותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכייה ולהזכיר שבחו: ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מידות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת, רק שלא יפליג ־ ־ וכשם שמספידים על האנשים כך מספידים על הנשים כראוי להן.
השתדלתי שלא להפליג בשבחה של טוני " יותר מדי", אבל-בהזכירי מידותיה הטובות לא הצלחתי, אודה, "להוסיף בהם קצת" פשוט, לא דרוש היה להפליג. 

טוני עם עדי נחמני



עוד שני פסוקים מתהלים ט״ו
מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך? - הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו
לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה - - -

ולסיכום משפטים מעטים שנתפרסמו בתוכנו לפני כשנתיים חתומים במשותף בשם ברוך עם טוני אזניה, והם חלים בהחלט על כל אחד מן השניים: "--- אני מודה ומתוודה: אני רוצה לזכות לאריכות - ימים יחד עם רעייתי האהובה עלי מאוד - - למה? כל ימי חיי הייתי דבוק בעמי, והוא העם היהודי המיוסר נמצא עכשיו באחד משברים הרציניים בתולדותיו --- ואני רוצה להאריך ימים בכדי לזכות לראות את עמי יוצא ממצוקתו --- אני מתגעגע־מתגעגת לארץ - ישראל היהודית העצמאית!
עוד חזון למועד. אך אשרי החוזים ועושים!

כטוני חברתנו - תהא מנוחתה עדן...
עדי

טוני עם ברוך ואחותו ליובה איזנשטט




טוני, שנה למותה
בני משפחה, קרובים, ידידים וחברים התכנסו אצלנו לשעת התיחדות עם זכרה.
באנו, מספר חברי גליל-ים, להשתתף באזכרה לטוני - שנה לאחר פטירתה.
בנפשם איתנו רבים-רבים מוותיקי הקיבוץ, כי כולנו אהבנו אותה.
אני הכרתי את טוני עוד בחוץ לארץ. גדלה בבינגן, עיר קטנה יפיפיה על גדות נהר ריין, לא רחוקה מוורמוס (היא ורמיזא) עיר מולדתי. באה מבית מתבולל כרוב יהודי גרמניה בזמנים ההם.
ברוך סיפר שטוני היתה שמה דגש מיוחד על הדלקת נרות חנוכה. ואמנם זו אחת המצוות המעטות שיהודי גרמניה שמרוה בקפדנות מרובה.
בשכונת-בורוכוב, שישבנו בה חברי "קבוצת הבחרות" במחנה צריפים ואוהלים. תפסה במהרה מקום חשוב. אחרי זמן קצר עבדה כאחות ("חובשת" בקיבוץ), והחברים השתדלו "לכוון" את מחלותיהם אל שעות היותה של טוני תורנית... אחר כך השתלמה בהוראה - שהרי כמורה עבדה עוד לפני עלותה ארצה - והיתה למורה בישובנו הצעיר גליל-ים. פתיחותה, הקשבתה ושיפוטה הנבון נעשו שם דבר. אך טבעי היה שהיא ריכזה את ועדת החברים.
בעבור טוני וברוך לגבעת חיים לא נותקו הקשרים בינינו. לא היו אצלנו ימי שמחה או אבל, להבדיל, מבלי שהם לקחו חלק בהם.
מקובל שאחרי מות צריך לדבר אך טובות על הנפטר. טוני איננה זקוקה לנימוס מעין זה. תבונתה ויושרה היו מעל ומעבר לכל שבח, והוא מגיע לה באמת!
חנן מנהיימר, גליל-ים.


אשתדל להשליט כאן מה ששמענו ולהביא לידיעת הרבים את אשר שמעתי ורשמתי אני אשתקד מפי אחותה היחידה של טוני על ילדותה
ונעוריה בבית ההורים, יהודים ליברליים מכובדים בבינגן ע"נ הריינוס, קהילת-קודש עתיקת-יומין עוד מימי רומי ולאחר-מכן מתקופת מסעי-הצלב:
עדות מהימנה של גרטי האחות
משפחת אבא, אדמונד סימון, ישבה דורות בכפר על-יד בינגך, בלב אזור כרמים, והתפרנסה בכבוד מיקבי-יין, מרתפים גדולים ובתי-מסחר סיטונאי ליינות.
השכנות לצרפת הטביעו חותם על הסביבה במשך כל המאה ה-19, בין השאר במתן השמות: דיבוא נקרא מנהל בית-הספר שלנו, וגם טוני היה קיצור אנטואנט כנראה, כשם סבתה (מצד האב), שנפטרה עוד טרם הולדת שתי האחיות.
אמא, מטה לבית גולדשטיין, נולדה וגדלה בעיירה קטנה שבמדינת וירטנברג, בת יחידה לברטה סבתנו שנקראה בעגת האזור ההוא "מאמע"(אמא).
עם נישואיהם עזבו השניים מולדתם הכפרית ועברו, כאמור, לעיר בינגן שבמדינת הסן.

משפחת סימון אמידה היתה והשתכנה בדירה מרווחת של שלושה חדרי מגורים גדולים. האב נהג בתקיפות ובחומרה מספרת גרטי. 
היא היתה שלוש שנים צעירה מטוני, שעליה הוטל עוד משחר ילדותה ממש עול האחריות לסביבה. 
טוני בת שלוש כעסה על הולדת אחותה: "בכלל אינני אוהבת תינוקות ", היתה אומרת. אבל גם עשתה: בזעם סילקה את תפזורת הסוכר שגרטי רצתה לפתות בעזרתו את החסידה המביאה תינוקות (לרב היהודי, דייר קומה א' באותו הבניין, אכן נולד אז תינוק!).
משפרצה מלחמת-העולם הראשונה, התגייס אבא לצבא ולחם בצרפת, אחר-כך ברוסיה בחזית. והאם נסעה עם שתי הילדות בנות הארבע והשנתיים בקושי לקריילסהיים מולדתה.

מאז ומתמיד היתה  טוני אחראית למופת. ויתרה על שלה בכל מצב. נשלחה, למשל, לבדה בגילה הרך עם סבתא החולה לויסבאדן להיות לה שם לעזר. ותקופת מה התגוררו שתי האחיות בעצמאות גמורה בעיירה זרה: טוני כבר תסתדר לטפל בגרטי, הלא היא גדולה: בת שמונה!
בבוא השלום ובשוב האב סו״ס משדות הקטל, ועד אמצע שנות ה-20, כלומר עד גיל 16 למדה טוני בליציאום עירוני לבנות - ובהצטיינות.

במשך שלוש שנים נוספות נסעה בוקר בוקר שעה שלמה ברכבת עד מיינץ אל הגימנסיה. ורק חצי שנה לפני בחינות הבגרות - על-מנת להקל עליה מעט מן העול ומטרחת הדרך - עברה סוף סוף לגור במיינץ אצל משפחה יהודית כשרה.
משפחה זו המאמצת נתנה ציון משלה המנוסח בצורה קלאסית לאמור:
בתרגום לעברית: "בלהיות ישרה"  - "IM EHRLICH 1ST FRL.SIMON DIE BESTE
("העלמה סימון היא הטובה בכולן).
מצויידת בתעודת-בגרות משובחת, שנרכשה, כאמור, ביושר נרשמה טוני בשנת 1929 לאוניברסיטת היידלברג. שם גרמניסטיקה (גרמנית, אנגלית והיסטוריה) אצל הפרופסור פרידריר גונדולף (אגב יהודי מומר), אבל רק לסמסטר אחד. סמסטר שני למדה במינכן  ושלישי שוב בהיידלברג. אחר"כ בשנת 31 עברה לברלין.

בעלת תודעה יהודית היתה טוני - עוד לפני שהכירה ושמעה את בוריס אייזנשטט. כבר בגיל 14 הדריכה בתנועה הלא-ציונית "קמרדן" (שקדמה לאנשי ״ורקלויטה״, נוער יהודי ליברלי). מדריכה היתה, אבל אך ורק לבנות.
בעלות היטלר לשלטון - וטוני אז בת 23 - החלו, כידוע, גזרות ורדיפות, אבל אבינו הרי חייל גרמני לשעבר היה, ובזכותו הורשתה טוני בתו להגיע לבחינת הסיום עוד ב 1934- באוניברסיטת גיסן שבהסן והחלה להורות בבית-ספר יהודי בעיר מיינץ (היא ק״ק מגנצה). למען השתלמות באנגלית עשתה חודשים אחדים בלונדון - וחזרה משם אל ביתה בגרמניה הנאצית.
ואז, בסמינר "החלוץ" שברידניץ של שבת 1935, מופיעים על המרקע ולא ירדו ממנו עד יומה האחרון: הציונות, עליה והגשמה בארץ היהודים, עברית - ובמובן, הנועד לה משמים.
עד כאן עדות האחות. אסיים בתפילה:
ברוך יהא זכרה - ישרה מרוחה על מעשינו!

----------------------


מחרוזת מילים וצלילים שי או מתנה

​​המתאימה אולי לילדה קטנה,

​​אבל,רבותילבת 70 שנה?..

 

י"ח חרוזי – לכבוד טוני אייזנשטדטכה לחי!

 

משער אני שטוני תעדיף דברים בפרוזה

קצרצריםסגנון לקוניעל פיוט אשר אחרוזה:

                                           תעדיף על מועדון

צריף-מורים לשם השוני, במקום כורסאות – ספסל,

שום ריהוט ממהגוניבמקום שפע של מזון

​​​​                                   רק כיבוד פשוט וקל,

​​​​

                                 כלום תרצה שאברך

אני המברך הכרוניגם לא אדע בעצם איך...

 

אך "לא יברח חוזה כמוני", אקרא במלוא גרון-וחך

את הכתובשמחי ורוני!

​​​​                               דעילנצח נאהבך

ולא באופן אפלטוני!

בשם כל הקהלכל פלוני ואלמוני, על דעת החברהפרטים ומוסדות

                                      ​​אודיעאשת חיל היא, מין אשת לפידות

הרבה יותר (ולהבדיל!) משולמית אלוני

                                             ​​​​ואם משול קיבוץ לתחרות מרוץ

                                             ​​​​בו אורך רוחאורך נשימה נחוץ,

הגיעה היא לשיאלשיא המרתוני.

מספיק ודי לצליל המונוטוני,

הצורמני ודיסהרמוני, -

נגמר מלאי החרוזים על 'טוני'

 

ולסיכום ארצה לקבוע: לא תמצאו אחת כמוה

בקיבוצים מאז דגניהאישה ברוכה. ברוך אישהברוך אזניה,

מחסידיו של בעל-תניא.

בשמיבשם כל האכסניא:

רוב נחתטוני

באמת הרבה-הרבה ברכות –

       ​​​​​​               עד ל-2000 לפחות.

עדי נחמני


אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור