כניסת חברים ותושבים

אמנון קרול
תאריך לידה:
1/1/1922
תאריך פטירה:
21/8/1989
תאריך פטירה עברי:
כ' אב תשמ"ט

אמנון קרול בשביל לביתו



אמנוני
אמנון של החיוך התמידי
של השחוק המפולפל,
אמנון  עם הצחוק הקונדסי
וההומור האצילי -
אם נגיד בכלל...
*
אמנון עם החן המיוחד
החתיך של האזור
אמנון המוקף בנות
עד -
הצואר,
ועוד שתיים נמשכות
בקצה התור
- כל עוד היה מותר.
*
אמנון השתול באדמה הזו
כל-בך שורשי
כל-כל בטוח בה,
ללא פקפוק
ללא הסוס
ללא סטיה
שכל-כך אופיני
לבני דורנו - קרי דורי.
אמנון המבקר תדיר
במרפאה
בזהו העשור
שלא מחטיא
ולא מחסיר
ולו בדיחה אחת קלה
על כל בדיקה
ועוד מוסיף לה
*הלצה שנונה...
כזה אותך נזכור.
זיוה


אנו מביאים לקבורות את חברנו אמנון קרול, שאפשר לראותו כבכור מבין בני הדור השני בקיבוצנו.
אמנון נולד בתקופה אחרת על קרקע צמיחה סלעית השונה כל כך מזו של החולות והחמרה עליהם נבנה קיבוצנו. אך היה בן הקיבוץ שורשי, כך צמח, כך חי כל חייו וכך הסתלק מאיתנו.
אמנון בנם של ראשונים וחלוצים, רות וצבי קרול, מאנשי ״השומר״ חברי כפר גלעדי. הוא נולד בשנת 1922. אימו נאלצה להטלטל בדרכי העפר של הגליל בעגלה רתומה לסוסים כדי להגיע לבית החולים בצפת. לידתו, שנתיים לאחר מאורעות תל חי, כשהקיבוץ עשה עדיין את צעדיו הראשונים.
שנות חינוכו כאחד מחבורת ראשוני הילדים של הקיבוץ, ואם תרצו ראשוני החינוך המשותף בכלל, השאירו עליו את רישומם. מבין מחנכיו הסופר אליעזר שמאלי, מורה הטבע הכובש יהושע מרגולין, שחינך דורות של תלמידים. מנהל ביה״ס שלו מרדכי סגל, חבר גבעת חיים לימים, ממעצבי החנוך המשותף.
תנאי המגורים היו קשים. מעט פינוק והרבה עבודה. ללא מים חמים, אוכל דל והרבה עיסוק בבעיות הביטחון. היתה זו ילדות רווית הרפתקאות, חוויות, טיולים, מפגש עם ערבים, רכיבה על סוסים ועל גמלים. הרקע הביטחוני, תחושת ההתנדבות אותם ינק עם חלב האם ליוו אותו לאורך בל שנות בחרותו.
שנות נעורים יפות עברו על אמנון בביה״ס החקלאי מקווה ישראל משם באופן טבעי, בגיל 17 התגייס לצבא הבריטי. לשם כך נדרשה חתימה מיוחדת של ההורים על טופס התנדבות בשל גילו הצעיר. לפני שחתמה אמרה האם רות: ״אני לא פוחדת משום דבר שיכול לקרות פיזית. אני פוחדת מפיתויי הצבא. צבא זה לא שדה טוב לחיים". זמן קצר אחריו התגייסה גם רות עצמה לצבא הבריטי. 
אמנון שרת כנהג של ציוד מכני כבד. הוא נע בכל רחבי המזרח התיכון בשירות התובלה הבריטי ושירת באירן, עירק, לבנון, סוריה ומצרים. יחידתו היתה חיל ההנדסה המלכותי.
בתום המלחמה, לאחר חמש שנים חזר אמנון הביתה והפעם לביתו החדש בגבעת חיים.
פרצה מלחמת השחרור ואמנון שוב במדים. בתום המלחמה הקים בית נשא אישה וגידל את שני ילדיו, דובי ואמירה. עם הפילוג עוברת המשפחה למקום החדש ומשתתפת בהקמת גבעת חיים איחוד. כאן נישא אמנון בשנית לדרורה ונולדה להם בת הזקונים צביה.
עבודתו בקיבוץ, לאורך קרוב ל 40 שנה מתמקדת בקואופרטיב עמק חפר, שהיה לביתו השני. על אמנון בקואופרטיב נשמע בהמשך מחבריו לעבודה. אנו הכרנו את אמנון כאיש עבודה מסור ומתמיד. ברכב הכבד שלו היה יוצא במסלול קבוע בוקר בוקר לנמל חיפה או בנסיעות ארוכות לאילת, אשדוד ומקומות אחרים. העבודה היתה חלק מרכזי בהוויתו. תמיד במסירות, בדייקנות וללא טענות. אמנון היה נאמן על חבריו כאיש חברה כבורר במצבים של סכסוך ומתח.
בקיבוצנו עבר אמנון תקופות שונות. חבריו זוכרים אותו בתקופות של מעורבות חברתית ופעילות. בשנים האחרונות הצטמצמה פעילותו והוא הפך לאיש בית. אמנון העביר את סקרנותו לעיסוקי בית, הוא ידע להשלים עם מגבלותיו, קיבל בלי טענות את כל מה שניתן לו והיה שמח בחלקו. הצניעות וההסתפקות במועט היו מקוי האופי המאפיינים שלו.
משפחתו הוותה עבורו משענת חשובה לאורך כל חייו. הוא שמר על קשר מתמשך עם המשפחה הענפה בכפר גלעדי. אמנון שמר על קשר חם ואוהב עם בניו ונכדיו בקיבוץ. 
מערכת יחסים יפה  ותומכת התקיימה בינו לבין אימו  רות שגרה בצמוד לדרורה ואמנון במשך שנים מרובות. אמנון היה בן טוב ודואג לאימו וטיפל בה עד סוף דרכה.
נזכור אותך אמנון כחבר נאמן, כאיש קיבוץ בעל הכרה, השלם עם דרכו ותורם לחברתו. תזכור אותך משפחתך באהבה, נזכור אותך אנחנו במסירות בשקט ובצניעות, בהם חיית ואתם הלכת מאיתנו.
 יהי זכרך ברוך.
עמרם

משפחת קרול - רות, אמנון, דרורה וצביה



עמית מן הקואופרטיב
יש בעולם מושג ושמו אריסטוקרטיה. זוהי למעשה הענקה מהחוץ של זכויות יתר, נחלאות, עושר ושליטה למשפחות אשר חפצים ביקרם.
לנו היהודים יש מושג ושמו "יחוס"- הבא לבטא זכות פנימית להנחלת אידיאלים, להכוונת אורח החיים,מחשבה בהירה וחיובית, מעשה רב מעללים וביצוע מושלם.
משפחתו של אמנון היא במובן זה מיוחסת בקורות הארץ הזו.
אמנון, נצר לחבורת "השומר" האגדית. הורתו ולידתו בגליל העליון, כפר גלעדי- תל חי. המעוז הקרקעי, הבטחוני, האנושי והרעיוני של הציונות המגשימה משחר ימיה.
"קן הנשרים" הציוני עמד מיום היווסדו בגבורה ובאומץ, בנחישות והחלטיות מול התקפות קני מרצחים אשר שרצו מסביב.
הגליל על טרשיו השחורים הוליד את הזרוע הבטחונית של המתיישבים- את "ארגון השומר".
בדמו של אמנון זרמו האידיאלים האלה כיוונו והגבירו את דופק חייו.
אמנון- עודו מתבגר, מתגייס לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השניה הוא התרוצץ עם הכלים הכבדים של הצבא בכל המזרח התיכון.
אמנון מילא צו לאומי רשמי באותם ימים- להלחם באויב הנאצי ובו בזמן מילא  צו בטחוני, אמנם לא כתוב - נאמנות לצרכי ארגון ההגנה.
עם שחרורו מהצבא הבריטי וכמובך חיולו לצה"ל וקורסים - קובע אמנון את מקום עבודתו לשנים הבאות בקואופרטיב עמק-חפר.
כניסתו לעבודה היתה כזריקת אדרנלין לעורקי הקואופרטיב עקב נסיונו, שכבר צבר בחיים ובעבודה.
לאחר התבססו בעבודה, ולאחר שחרש את כל דרכי הארץ, אמנון מקבל על עצמו משימה חברתית כבדה. בהתחלה כחבר בהמשך כמרכז ועדת החברה של המפעל. כידוע אנו מורכבים מחברים ומשכירים. אנו נותני עבודה ובעצם הננו גם עובדים. אמנון באישיותו ממזג ניגודים אלה ובתוקף תפקידו בחבר מזכירות מנהל מאבק מתמיד, יחד עם כל חברי המזכירות לביסוסו הכלכלי של הקואופרטיב והרחבתו.
כמרכז ועדת החברה הוא מיצג את החברים והשכירים כלפי המזכירות, דואג לזכויותיהם מחד ומאידך הוא תובע מהחבר והשכיר נאמנות לעבודה ולטוהר המידות.
במשימה משולשת זו: ייצוגית, כלכלית וחברתית, במשך שנים רבות עומד אמנון באומץ, בהתמדה, במסירות ונאמנות אין קץ - ויכול להן.
תודת כל המעוניינים היתה נתונה לו כל השנים הרבות שהסתופף בתוכנו, בחברתנו המצומצמת. כרונולוגית אמנון משתייך לדור הראשון שלאחר דור המייסדים של הקואופרטיב, אולם סמנטית הנו ייחור ישיר מתוך גזע המיסדים.
הקואופרטיב הינו מפעל כלכלי-חברתי בין קיבוצי, המקרב לבבות ומאחד דעות.
ואם בזמן הקמתו לפני כמעט יובל שנים הוא הורכב מיוצאי תנועות התיישבות נבדלות, הרי כיום צומצמה למינימום ההפרדה. ייתכן מאוד שמפעלים כאלה, מקומיים ואזוריים, ופעילותם הברוכה גם במישור החברתי, ואשר אמנון נמנה עם הפעילים המרכזיים - זרזו את האיחודים, צמצמו פערים וקרבו עמדות.
פעילותו של אמנון גברה והתעצמה לאחר שירד מעל הרכב והחל לעבוד במסגרת המנגנון של הקואופרטיב. כעת ניתנה בידו ההזדמנות להטיל את כל כובד אישיותו וערכו לעיצוב דמותו של הקואופרטיב.
על אף ההפרעות הבריאותיות אשר לאחרונה פקדוהו - הוא המשיך בעקביות ובעקשנות לחתור להגשמת המטרות אשר במשך כל חייו איתנו לחם ופעל למענן. ויצוין כי כולנו יצאנו נשכרים מפעילות ברובה זו.
אנו צבור עובדי עמק-חפר על כל רבדיו נפרדים ממך אמנון. עמוק עמוק הכאב על דאבדין ולא משתכחין. בדפי קורות הקואופרטיב יזהיר מפעל חייך, ודמותך תמשיך להאיר, לנו הממשיכים את דרכנו - דרכך.

שלום לעפרך אמנון יקירנו.
יושו ענבר


אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור