כניסת חברים ותושבים

מנחם צנגן
תאריך לידה:
1/7/1913
תאריך פטירה:
7/1/1990
תאריך פטירה עברי:
י' טבת תש"ן
תולדות חייו של מנחם הם סיפור אמיתי של דור שלם. אנחנו מלווים הנה את מנחם, אחרי דרך ארוכה של חיי עבודה, כשהקו המאפיין אותם הוא מסירות, חריצות והתמדה, ורגש של מחויבות.

נתאר בכמה מילים את תחנות חייו:
מנחם נולד בפולין - גליציה בשנת 1913. הוריו הגרו עקב מלה"ע הראשונה והגיעו להולנד, שם השתקעו.
מנחם הגיע לשם כילד קטן וקיבל שם את חינוכו. 
הבית של משפחת צנגן היה מודע לזרותו בסביבה החדשה, בעיקר בגלל התודעה היהודית החזקה והדבקות למסורת היהודית שאפיינה את המשפחה. 
כבר בגיל צעיר מאד חשב מנחם להכשיר את עצמו לחיים בארץ, ובחר דרך מקצועית - ע״י הכשרה חקלאית. הוא הלך לעבוד ארבע שנים אצל איכרים באחד האזורים החקלאיים המובהקים של הולנד, ורכש לו ידיעה יסודית בגידול בקר. בשנת 36 הוא נתבקש ע"י הסתדרות "החלוץ" לקבל על עצמו את תפקיד הקשר והפיקוח על מקומות ההכשרה הרבים במרכז הולנד, שם נקלטו צעירים רבים מגרמניה שהכשירו עצמם לחלוציות. מנחם היה האיש המתאים לתפקיד מסוג זה - כי הוא ידע את שפת הארץ ואת המנטליות של האיכרים. 
בשנת 38 עלה מנחם ארצה והצטרף לעין חרוד, אשר אז קלטה רבים מבוגרי ההכשרה בהולנד. כעבור שנה הוא החליט לנסות חיי פועל בודד.
הוא הלך לגדרה כי שם מצא מקום עבודה במשק פרטי, חקלאי, גדול – בתור רפתן.
ליד אותו משק שכן קיבוץ שער הנגב, וכך בדרך טבעית ביותר התיידד מנחם עם חברי הקבוץ. ומהר מאד החליט, וביקש להצטרף לקיבוץ.
בשנת 41, נתקבל לחברות יחד עם אשתו הצעירה, דבורה, שנשא אותה עוד בהיותה חניכת עליית הנוער בעין חרוד והביא אותה אלינו להקים את ביתם המשותף. "הבית" שהם הקימו היה בסה"כ - אהל. 
מנחם נקלט בהתלהבות הדדית בצוות הרפתנים.
יחד עם הראשונים הם עלו לכפר-סולד בסוף 42. 
היות וידע לא מעט ערבית - אותה רכש ע"י מגע עם פלחים ספקי מספוא ותבן, נעשה פעיל בענייני שמירת השדות, ושמר בעיקר על זכויות מרעה ומים - נושאים שהיו רגישים ביותר בהתיישבות הצעירה בעמק החולה.
במרוצת השנים הוא הקים עדר בקר לבשר, ובדרך זו מצא קשר לדרוזים מעבר לגבול - קשר זה אפשר לו לשרת את האינטרסים של ה"הגנה" בשטח המודיעין והרכש.

כשחל הפילוג עלו יחד ב- 52 לגבעת חיים. 
הוא בחר לו מיד יעוד חקלאי קשה ומסובך - הקמת הברווזיה. הוא נשאר נאמן לענף במשך שנים רבות והתמחה בשנים האחרונות של עבודתו בענף - בדגירה. 



בהפסקות קצרות בעבודתו בענף מילא תפקידים ארגוניים: ריכוז קניות של הקבוץ ושל ביהח"ר '"גת" וכן פעולות בתנובה, ובתור שכזה היה אחראי לכניסת התנועה לבית החדש בדובנוב. 



בשנת 72 סיים מנחם לעבוד בענף ההודייה והצטרף להנהלת החשבונות, שם קיבל על עצמו כמה תיקים ברישום השוטף. מחלתו התחילה לתקוף אותו, אבל במשך שנים הוא יכל לה. לא נכנע לה, וניסה להתגבר ולתפקד מלא בעבודה. המאבק שלו נגד המחלה היה כל-כך מתאים לו. כשם שהתייחס בהתמדה עצומה למשימות הענף בו עבד - כך גם התמיד במאבק על בריאותו ובשרו.
קשה היה לנו לראותו, אחרי שהכרנו אותו 40 שנה כאיש חסון, חזק וספורטאי, אוהב רכיבה וסוסים, בקיצור סמל של איש שדה ועבודה – נחלש בהליכתו ובכוחו.

תמיד היה בעל, אב וסבא אוהב ודואג בכל המובנים. גם כאן מסור ונאמן לתפיסת חייו. גם הקשר עם הוריו היה מאד הדוק והם היו מן הראשונים שבאו לבקר בקבוץ, עוד לפני הקמת המדינה והיו מבאי ביתנו – אך טבעי היה שמנחם הביאם לקבורה בג״ח.

צר לנו להיפרד מחבר אהוד וקרוב, איתו חיינו חיים משותפים במשך שנות דור והתחלקנו יחד בטוב וברע.
בליבנו אנחנו עם בני המשפחה עם דבורה, הילדים והנכדים.
נשמור את זכרו של מנחם אתנו.
חנן פיינברג





למנחם שמורה פינה חמה בליבי.
חמש וחצי שנים עבדנו יחד באותו משרד, שולחן ליד שולחן ובאלו השנים למדתי להכירו ולהוקירו.
כשהגעתי לעבודה בהנהלת החשבונות הייתי בתקופה הראשונה, מאד לא בטוחה במקצוע החדש שנתבקשתי למלא. הרבה ספקות, חרדות ומתח היו לי בחודשים הראשונים. מנחם שקלט את שעובר עלי באותם הימים, למרות פער הגילים, תמך ועודד אותי שלא להתייאש. תמיכתו נעשתה בטקט, ברגישות ובצנעה.
מילות הנחמה וההרגעה, החיוך השקט והמעשים הקטנים כמו – פרחים שמצאתי בצנצנת על שולחני מדי שבוע ופירות השסק שהביא לי ולמשפחתי, החום והאנושיות שקרנו ממנו נתנו ליחסים בינינו גוון חברי של שותפות בעבודה משך כל השנים...
מנחם במסירותו לעבודה, בחריצותו, שקדנותו ודייקנותו הרשים אותי מאד. ידעתי שהוא עובר טיפולים קשים ומחלתו אנושה ורבת סבל, עם כל זה האיש לא ויתר לעצמו ובוקר בוקר הגיע לעבודה ועבד כבריא. לא שמעתי אנחה, לא סיפר על מכאוביו, עבד בחריצות מופלאה וכשלא הספיק בשל נסיעותיו לבית-החולים היה לוקח הביתה והשלים הכל עד סוף החודש.
בשלושה תחומים פעל: היה אחראי על חיובי הטלפון, על חיובי הרכב ועל החזר כרטיסי האוטובוס לחברים. הכרטסת שלו היתה מנוהלת לדוגמא- מדוייקת, מאורגנת, הכל כל-כך שיטתי ומסודר - ״ ייקה אמיתי" במובן החיובי של המלה.
נעים היה לי לעבוד במחיצתו של מנחם. היחס החברי ששרר ביננו עשה את החיים במשרד נעימים ואנושיים.

מנחם על עצמו לא הרבה לספר. דיבר על הנכדים בלבד. מותו של חתנו מנחם הכאיב לו מאד. דאג לילדים ולעירית ובזה שיתף אותי.
בתקופה שליאור בני היה בצבא, מנחם הרבה להתעניין בשלומו ותוך כדי שיחה, כשהייתי משתפת אותו לעיתים בדאגותי היה מעודד ומרגיע. תמיכתו והתענינותו בילדי הרשימו אותי וריגשו אותי מאד. בשנתיים האחרונות, מאז נולדה נעמי נכדתו הצעירה הייתי עדה להתרגשות מיוחדת שגרמה לו הקטנה הזו. כולו קרן מאושר כשהגיעה לביקורים עם עורפה. סיפר על מעשיה חוכמותיה באהבה וכשחיבק אותה זרחו עיניו. הנחת ממנה כאילו הביאה לו רפואה.
מנחם הלך... 
נשארו זיכרונות חמים מתקופת עבודתנו המשותפת הזכורה לי.
רותי אסטליין

ליובלו של מנחם צנגן, עדי נחמני

אולי למסיבה הלילה עוד סיבה נוספת, מיוחדת?
אכן ישנה: למנחם צנגן יום הולדת!
שמחה גדולה לילדים, לחברים, לארץ ישראל יפה, עובדת.
      כי מי יצילנו מרעב? מי יחזיר לנו כסף רב:
      דמי אוטובוס כל קו וקו?– מנחם וחשבונותיו.
      ומי יפנה אל כל אחד/ברוב נימוס, בטון נחמד?
      - מנחם צנגן במיוחד.
     אמרנו כבר "ברוב נימוס"? הזכרנו דמי האוטובוס?    
     למי ברכה, למי תודה? 
     - למנחם איש העבודה והגיוס!
 
ראוי מנחם צנגן שנזכורה
ונברך אותו (יחד עם דבורה)
מזל-טוב ואריכות ימים כהנה וכהנה:
הרימו נא כוסית כמו תמיד – 
ולו בצנע!



אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור