כניסת חברים ותושבים

אהרון מדיני
תאריך לידה:
3/3/1906
תאריך פטירה:
19/3/1992
תאריך פטירה עברי:
י"ד אדר תשנ"ב

אהרון מדיני מרכז עבודה



אהרון מדיני
בן 86 במותו
כתבה וקראה, מירל'ה זיו בהלויה של אהרון מדיני.

אני עומדת לקרא אגדה מלאת הומור שנכתבה לפני 6 שנים ע״י חנהל'ה ליום הולדתך ה- 80.
אבל קשה לי שלא להוסיף, מי אתה בשבילי. כשאומרים אהרון אני רואה אותך יורד במדרגות בית וינה, זריז ומלא מרץ לעבר הכל-בו, וגם אם בחצי השנה האחרונה הלכת קצת יותר לאט - קשה היה להשיגך.
אני רואה אותך פותח את הכל-בו בחיוך, גם כשהשעה או היום לא בדיוק נכונים.
אני רואה את כל המשפחה ביום שבת אחה״צ, מתחת לעץ, שגם הוא כבר איננו, ואהרון וגיטה מזמינים לטעום מהצ׳יפס.
אני זוכרת שכעסת עלי וכמעט לא דיברנו חדש, כי העברתי ביקורת על חברה לעבודה וכמו ששמאי הסביר לי, אז אצלך חברות בעבודה, זה מעל לכל. אך גם ידעת להתפייס ולסלוח.
ואני זוכרת שבאתי עם נמרוד לראיין אותך על ״עבודת הזקן בקיבוץ״. ספרת איך יצאת מהמספוא כדי לפנות מקום לשמאי - הדור הצעיר. איך הכנת עצמך בגיל 80 לתקופה בה לא תעבוד ובקשת את כל הכרכים של האנציקלופדיה העברית ובחיוך הוספת שכנראה לזה כבר לא תגיע כי אתה עוד עובד  וקשה. ואני רואה אותך בחודש האחרון סובל אך מלא הומור.
אמנם לא נולדתי פה, אבל אתה בשבילי שורש.

אהרון בכלבו



לאהרון במלואת לו 80

פעם היה איש קטן

שהיה עמלן וגם חסכן
ועבד כמו איש מאוד גדול
וידע לעשות הכל.

והאיש הזה שהיה כה חרוץ
עלה לארץ והקים קיבוץ
ואשה קטנה הוא שם נשא
שגם היא עמלנית מנוסה.

שתל עץ אורן וגרניום אדום
וניהל את חייו בצנעה ובתום.
נולדו לו לאיש ילדים קטנים
שבגרו והיו ליצורים עמלנים.
כמוהו ממש, לא גבוהים במיוחד
אך חרוצים כמוהו אחד אחד.
נשאו ילדיו ברבות השנים
בעלים ואשה שכמותם עמלנים
זאת נאמר, לא גבוהים היו במיוחד
אבל חרוצים אחד אחד.
ונולדו נכדיו (לא מעט ילדים)
שכולם יפים וכולם נחמדים
וראה זה פלא לא גבוהים במיוחד
אבל חרוצים הם אחד אחד.

כך עברו בשלווה, לא מעט שנים 
והנה פתאום, זה האיש - בן 80
הוא בצל עץ אגוז וגרניום אדום
מנהל את חייו בצינעה ובתום.
התכנסו משפחתו וחבריו למאורע
ואמרו : חל פה נס, דבר מה פה קרה!

כי האיש הזה אינו מזדקן
אין לו אף קמט, עוד מלא הוא בחן
עדיין זקוף הוא וזריז כמכבר
ומהו פשר הדבר?

יצתה אז בת-קול ואמרה היא כך:
הענין הוא ברור ומובן
האיש הוא קומפקטי, צנוע וזך
לא גדל הוא לגובה
אך שורשו הוא עמוק
מערית אדמתו הוא יונק כתינוק.

לו כולם היו שכמותו קטנים
מסכנים כמותו וכ״כ עמלנים
(וכך גם בניו, נכדיו, הנינים...)
היה בעולם מקום לכולם!
כי מקום הם תופסים מעט מזער
ועובדים הם כולם פי שמונים ויותר
כך אין בעיה של מקום ותזונה.
עם כאלה אפשר להקים מדינה
של "מדינים״ קטנים וחרוצים עד מאוד
בלי כל בעיה. דורות דורות.

וכשאהרון הולך ועוזב כך פתאום 
נשאר עץ אגוז וגרניום אדום
ועקבות עמוקים באדמה 
והרבה ״מדינים״ קטני קומה
עם הקו שלו, הזריז החרוץ
ונשאר (מיותם) כל הקיבוץ. 

היה שלום - מכולנו.

אהרון וגיטה



על אהרון מדיני,
רק אתמול דברנו, צחקנו ו ניתחנו את בעיות הקיבוץ, המדינה והעולם. היום אנחנו עומדים כאן וצריכים להגיד, ״היה״ - זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
עבדנו ביחד יותר מעשר שנים, היינו לא רק שותפים לעבודה, היינו חברים ותומכים אחד בשני, הייתה ביננו הרמוניה מיוחדת - של הבנה והערכה.
למדתי להכיר את אהרון דרך הסיפורים שסיפר לי, החל - מהימים הראשונים שלו בארץ ואח״כ בקיבוץ, איך למד ריצוף אצל שושנקה, על העבודה שלו בחקלאות, בעיקר במספוא, כשהעמיסו את החציר על העגלות בקילשונים. היה גאה בקשריו עם פרופסור הורוויץ, ולא נענה להפצרותיו לצאת ללימודי חקלאות. חשב והרגיש שעליו לבסס את הענף למען עתיד הקיבוץ.
אהרון היה איש עובד ואוהב אדמה בכל רמ״ח אבריו. כל ימיו עקב בעירנות אחרי השינויים והתאוריות החדשות בחקלאות.
מאוד כאב לו המצב כיום בקיבוץ. הוא חדל מלבקר באספות, כי אחריהן לא יכול היה להירדם מרב מתח וחרדה לעתיד.
מעל לכל, היתה גאוותו הגדולה במשפחתו העניפה, בגיטה, בבנים, בנכדים ובנינים. אהרון היה סמל לדוגמא אישית של חריצוית, איכפתיות, צינעה והסתפקות במה שיש.
איש מעורה בחברה ותורם חלקו ככל יכולתו.
לפני כשבועיים חגגנו לו יום הולדת 86 כחדר חולים. אמרנו מזל טוב, שתינו לחיים ואכלנו עוגה. אח״כ היה שקט, היתה דממה, היה עצוב. אהרון הציל את המצב והתחיל לספר הסטוריה, איך עדה שולמן היתה פרימוס שלו ושל גיטה, ואז הועלו הזכרונות.
לא ידענו שמצבו כל כך אנוש. אהרון, הבריא והפעיל, שלא החסיר יום עבודה, פתאום, בבת אחת הכל נגמר.
אהרון עבד בכל-בו יותר מעשרים שנים. לאחר שהכל־בו נבנה, נשתלו לידו שיחי גואיבה, למרות האדמה הגרועה, השיחים החזיקו מעמד ונתנו פירות כל שנה.
לפני כחדשיים,שמתי לב שהשיחים סובלים, ללא כל סיבה נראית לעין.
היום השיחים - יבשים. 

אהרון יקר
תחסר לי מאוד.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
נורית וולף.


אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור