כניסת חברים ותושבים

אורי ורטהיימר
תאריך לידה:
4/9/1914
תאריך פטירה:
13/11/1993
תאריך פטירה עברי:
כ"ט חשון תשנ"ד

אסיפה 1982 אורי ודינה ורטהיימר


אתחיל אולי מפרק הסיום.
מאז שגופו סירב לציית לראשו, ביקש אורי את מותו. 
בתחילה סירב להאמין שזהו מצב שלא יחלוף עוד. 
לאחר שהשתכנע שכך הוא - לא ראה טעם בהמשך חייו ואנחנו - קצרה ידנו מלהושיעו וקצרה ידנו מלתת לו את מבוקשו. 
יש בכך קשר ישיר לאופיו של אורי - כפי שהיכרתיו, והיכרתי את אורי מזוית מאוד מצומצמת מבחינת זמן ומרחב - שבע השנים האחרונות בתוך תחומי המעבדה של גת. אינני מתיימר להקיף את אופיו של האיש ואינני בקי בתולדות חייו. אספר רק את מה שידענו עליו.



אם הייתי צריך למקד את אישיותו של אורי במילים ספורות, הייתי אומר שתי מילים: אנינות-טעם וקפדנות. בייחוד - אנינות-טעם, ולא רק בתחומי המזון, בכל תחומי החיים אורי היה מה שנקרא "גורמה" - טועם בעדינות ובזהירות רבה.
מקפיד על טוב טעם ולא מתפשר על קטנות כגדולות. לכאורה, אלה תכונות קשות ולא תמיד קל לחיות איתן - ואכן לא היה איש קל. אך בתקופתנו – בתקופת החנטריש החוגג "יהי בסדר״ מנצנצות תכונות אלה כאבני חן. 
התחלתי לעמוד לצידו בגת ביראה רבה. כאמור, איש קשה היה, עטור בהילה של קוסם בתחומו ובעל מוניטין רב - ובמשך הזמן נוכחתי עד כמה ניתנו לו אלה בצדק.

אורי בגת



כאשר רכשתי את אמונו - ולא היה זה קל לרכוש את אמונו, אי אפשר היה לעשות זאת בחלקת-לשון או בהעמדת-פנים אלא בעבודה קשה, מסורה, קפדנית ומדויקת - פתח לפני את סודותיו המקצועיים ונוצרו דפוסי עבודה משותפים. משותפים ממש, כי את מי ש״עבר את מבחניו" הירבה אורי לשתף בעבודתו ומאחר שהיה קפדן למופת - היה זה שיתוף קשה, מייגע ומאוד מאוד פורה, ומלמד.

אינני דובר של גת, אך מאחר שגת נוטה לשכוח את עברה, אומר כמה דברים.
אורי עבד בגת מיומה הראשון והיה מזוהה טוטאלית עם גת. זו לא תמיד החזירה לו אותה מידה של אהבה. היה מאוד גאה במוצאו ממשפחה שעסקה בכימיה של מזון מדורות וניסה להעניק את מיטב ידיעותיו למפעל. אין לי ספק שחלק גדול מהצלחת גת נבע מהעמדה כלפי הלקוחות, שגם אורי היה שותף לה במידה רבה, שלא אמרה: "אני מספק לך מה שיש לי" אלא אמרה: "אתה תגיד לי מה אתה רוצה ואני אעשה לך את זה". לפי טבעו אהב אורי לפתח מוצרים טובים ובעלי תחכום וטוהר רב ופחות אהב להתעסק עם מוצרי "זבל", אם כי תמיד הבין את הצורך להתפרנס ואת הפשרות הנובעות מכך.
אומר רק עוד זאת: עם השנים, הלכו הכבוד, ההערכה ולהפתעתי (במידה מסוימת) אף החיבה שרכשתי לאיש הלוך וגבור.
יהי זכרו עימנו
מורדי



אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

זכרונות אחרונים

מס' תגובות: 2

משפחת ורטהיימר

מרילה | 12/10/2016


הכרתי את המשפחה בשנת 1969. הייתי חברה של יהודית. הכרנו באולפן.
כשהייתי עולה חדשה מפולין מאוד אהבתי להיות בקיבוץ  במיוחד להתארח אצל המשפחה של יהודית לעבוד לצד אבא של יהודית בבית חרושת גת ולאכול בוטנים זה היה עבורי דבר חדש  עולם ומלואו.  הכרתי את יוסי, אורי ויהודית.  פשוט אהבתי אותם מכל הלב. אני זוכרת היטב את המשפחה.
מרילה לאופמן מתגוררת בחולון.
מה קורה עם יהודית? חג שמח

אבא

אורנה ישראלי | 4/11/2015

פתאום הכל עולה ומציף, 

כל שנה ושנה נובמבר מעלה רגשות רבים, בחודש זה מבצבצים פרחי סתיו יפיפיים, סתווניות היורה, כרכומים, חלמוניות ועוד.. ואיתם אי אפשר שלא לזכור חודש עצוב בחיי באותו השבוע בהפרש של שנים נפטרו אמא , דינה ואבא, ולא סתם הדבר.
אבא נולד בצניים, בגיל שנה עבר ללאופולדסטוף (אוסטריה), לכפר של הסבים,  במקום הוקם מפעל מזון גדול של משפחתו בשם ורטהיימר, סמסטר אחד החסיר לסיום דוקטורט (בגלל פרוץ המלחמה), בכימית המזון, אבא היה אנין טעם, אדם חכם, חרוץ, עשיר בדעותיו . אני זוכרת כילדה הביא הביתה בקבוקים קטנים שהם דוגמיות מיץ שאטעם, למדתי ממנו המון בייחוד, דייקנות, ורצינות בכל מה שעושים. תודה אבא

העתקת קישור