כניסת חברים ותושבים

אביגדור לבקוביץ
תאריך לידה:
23/12/1909
תאריך פטירה:
21/12/1994
תאריך פטירה עברי:
י"ח טבת תשנ"ה

אביגדור לבקוביץ ז"ל - דברים על הקבר
את הקשר עם אביגדור יצרתי כבר לפני שנים רבות בעזרתם של לונק ז"ל, שהיה עוד חבר מילדות בצ׳כיה ויחד הם עלו ארצה. אחרי מעצר-עתלית הצטרפו לגח"א דרך אבי, שעבד איתו בהנהלת-החשבונות, כאשר אביגדור סיים את עבודתו בגת.
סיפור חייו של אביגדור הוא ארוך ומעניין כמו של רבים מבני דורו. מתכוון אני לכבד את רצונו של אביגדור אשר לא רצה, שיסקרו ויעלו את קורות חייו במעמד זה ואשר דאג להוציא מהארכיון ואף להסתיר את הראיון, שערכו איתו החברים מהארכיון.
אביגדור עבר לפני כ-10שנים התקף-לב קשה מאד כאשר היה בטיול בשוודיה יחד עם רחל. כולנו עקבנו מכאן בדאגה במאבקו של אביגדור על חייו ושמחנו כאשר חזר ארצה אחרי מספר. שבועות ״בריא״ (במרכאות כפולות). כמובן, שלמחלתו היתה השפעה גדולה מאד על המשך חייו.



ברצוני להעלות קווים לדמותו כפי, שהכרתי אותו והם אשר גרמו לכבוד והערכה הרבה, שהיתה לי כלפי אביגדור. הוא היה אדם חרוץ ומסור לעבודתו. דייקן ולא מתפשר לגבי כל אינפורמציה שצריך להשיג. היה לו "קשר טוב, נעים וסולידי עם החברים והם החזירו לו הערכה ותודה על עבודתו. 
לפני שנתיים מנה אביגדור בפני שלושה דברים עיקריים אשר היה שותף ביצירתם, הקמתם, ופיתוחם, ומצבם היום מדאיג  אותו מאד: המדינה, הקיבוץ והמשפחה.
לגבי האחריות על הנעשה במדינה - הוא שיחרר עצמו ואמר שעשה עבורה רבות. וציין את שירותו בצבא הבריטי משך מספר שנים.

מרדכי ארליך, לונק פרטיג, אביגדור לבקוביץ



דאגתו למשפחתו - לרחל הבנות והנכדים לא ידעה גבול ובצדק. רצה שכולם יהיו מסודרים, בריאים ושיקבלו את החינוך הטוב ביותר ושעתידם יהיה מובטח.
אביגדור רצה שקיבוצנו ימשיך להתקיים, להיות גדול וחזק כלכלית וחברתית וראה בדאגה את הקשיים, שנוצרים בקיבוץ בעקבות סדקים ואולי אף פרצות בעקרונות היסוד של הקיבוץ, כמו שוויון ואחריות הדדית ובעית מסירת הכנסות לקופת הקיבוץ. אביגדור שמח להיות שותף למציאת פתרונות, גם אם לא מושלמים תוך כדי שמירה על עקרונות הקיבוץ.
כך חשב אביגדור לשמור ולהמשיך לבנות את שני מפעלי - חייו – המשפחה והקיבוץ.
אני אזכור אותך אביגדור כקיבוצניק גאה הדואג ואוהב את משפחתו.
                                                                                          יהי זכרו ברוך
                                                                                          יענק'לה הורוויץ



חושב בגעגועים
ליום ה-30 לפטירתו של אביגדור, ביקש אפריים פרנק לפרסם מילים אלה, לזיכרו:
על אביגדור לבקוביץ
בחודש דצמבר האחרון התחיל יענקלה לדון עם אביגדור בשאלה מי יכול לבוא במקומו במחלקת הפיצויים. הם דנו בשאלה הזו גם איתי – אבל אני התרגזתי באומרי, שאביגדור חי וקיים ומטפל בהצלחה ובחריצות בבעיות המחלקה וצריך להפסיק לחפש לו יורש. כמה ימים אחרי כן, ביום 21 בדצמבר הלך אביגדור מאיתנו, והשאלה ״מי במקומו״ נפתחה מחדש ע"י הגורל. 
היה לו לאביגדור שדה רחב לפעולה במחלקת הפיצויים, כגון: הטיפול בהחזקת התיקייה המכילה עדייו כ 150- תיקים, וכגון השגת תעודות החיים, שכל מקבל פיצויים חייב להמציא מידי פעם למוסד .בחו"ל, וכגון (והשגת תעודת פטירה קיבלה לדאבוננו היבט יותר גדול בזמן האחרון) הוא גם הביא לידיעתי את כל הבעיות המשפטיות שהתעוררו, לשם הכרעה ולשם פניה לרשויות בחו"ל. הוא גם למד להכיר את המילים השונות לקבלת פיצויים ורנטות, כך שניצלנו את כל האפשרויות לקבלת שילומים.
עניו השילומים לא היה זר לו כאשר נכנס למחלקה אחרי פטירת הנס פיינברג ז״ל, כי גם קודם היה אחראי לפיקוח וקבלת התשלומים כסדרם.
אביגדור עבר בשנה-שנתיים אחרונות טיפולים רפואיים רבים וקשים וסיפר על כך באוביקטיביות מלאה כאילו הדברים קרו לאדם שלישי, ואין אני יודע מאיפה שאב את הכח להתמסר לעבודה למרות החולי הרב. הוא רצה להיות יצירתי על אף כל הסבל שסבל.
בינינו שררה אהדה הדדית והבנה מלאה, כך שאני חושב בגעגועים על התקופה שעבדנו.
                                                                                            
                                                                                            אפרים פרנק 
                                                                                            ינואר 1995                                                                                   



רחל ואביגדור



אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור