כניסת חברים ותושבים

נורית רפאלי
תאריך לידה:
24/1/1912
תאריך פטירה:
30/1/1996
תאריך פטירה עברי:
ט' שבט תשנ"ו
נורית רפאלי

נורית ובומבה הם שכנים שלי שנים רבות, אינני זוכרת את מניינם כנראה שמאז ומעולם.
שכנות שחוברים בה שמחות צער וכאב - שלי ושלהם.
כשכנה, שמעתי לעתים את סיפור חייה של נורית, החל מתאור בית הוריה בגרמניה, דרך גבעת חיים מאוחד, ובהמשך חייה בגבעת חיים איחוד.
נורית ניסתה להעביר למשפחה החדשה כאן בארץ ערכים ומסורות שחוותה בבית אמה, בעיקר את הלכידות המשפחתית ואת היחס לתרבות ואומנות.

משפחת רפאלי


קיימת נורית של הבית: בת הזוג של בומבה, זוגיות מופלאה ומעוררת קנאה. נורית האמא המסורה של חגית, גלעד ויובל זכרונו לברכה. נורית הסבתא של סמדר, עמית ויובל.
נורית הסבתא רבה של גל, עדי, יולי וליאן.
סבתא גאה ונרגשת המעורה היטב בכל העובר על נכדיה. סבתא שהיתה לב ומרכז לכל המשפחה.
ישנה גם נורית של הקיבוץ: עם בומבה על הקלנוע, תמיד אסתטית והדורה תואמת תיק, נעל ושמלה.
ישנה נורית שזכורה לחבריה מימים קדומים יותר, כשהקימה ונהלה את חמטבח בגבעת חיים איחוד, שניהלה את מחסן הקיבוצים המשותף ומחסן החברים וילדים אצלנו, וכשרכזה ועדת בריאות ועוד. יעילה, מאורגנת, חדת שכל, חושבת על כל הפרטים, ומעל לכל יצירתית.

בסטודיו



אמנית מוכשרת ששלחה ידה בתחומי אומנות רבים: ציור, בטיק, ריקמה, אריגת שטיחים, ולאחרונה אפילו צילום.
ציוריה מאופיינים בעדינות של רישום, בהרמוניה של צבעים, באיזון ובשליטה מלאה. שליטה שאפיינה את כל חייה.
בקיץ 1968 איבדה המשפחה את בנה הצעיר יובל בשרותו הצבאי. מכה שכמעט נפצה את המשפחה לרסיסים. הם נוצרים את כאבם בליבם וממשיכים הלאה, מתחזקים זה בזה.



לתקופה קצרה מחליף הבטיק את צבע השמן, אך לאט לאט חוזרת נורית לחיי יצירה מלאים ועשירים.
מעולם לא מצאתי אותה בטלה ממעשה, תמיד עסוקה, ממציאה פטנטים ורעיונות חדשים, פותרת בעיות טכניות  וידיה הזריזות אינן שובתות ממלאכת//ובין לבין פותרת תשבצים עם בומבה, קוראת ומתעדכנת באומנות העכשווית בארץ ובעולם.
משמיעה דעות נחרצות בכל תחומי החיים, סקרנית, חקרנית ערה ופעילה כמעט עד יומה האחרון.
נורית נפטרה סמוך ליום הולדתה ה-84 שבעת ימים ומעשים, וכך אזכור אותה.
תחסר לי מאד בשבילים, ובכסא הריק לצידו של בומבה על הקלנוע, ובכל מקום שהייתי רגילה לראותם בשניים.
ישארו הציורים הנפלאים והחוויות של שנות השכנות הארוכות והיפות. ואולי במה שהשאירה אחריה יתנחמו בני משפחתה.
נוחי בשלום על משכבך.
                                                                                        באהבה - בלהה רובין.


שלום חברה,
לא אדבר עליך בלשון עבר. דמות מגוונת ומעניינת כשלך לא במהרה שוקעת לתוך עולם שהיה. בלשון הווה נדבר. נספר עליך, נתפעל מהרבה עשייה מועילה ויפה, ואף נחייך כאשר ניגע ביחס שלך לדברי נועם ונוחות בחיי יום יום. היחד של תכונות מנוגדות הוא שמאפיין את אישיותך.
מעשיות, רצינות עד כדי קפדנות, כושר עבודה וארגון, לצד הפלגה מתמדת לעולם הדמיון והאמנות. אולי עוד נשלים תמונה, אם נציין כאן את
האיזון המתוחכם שלך בשיפוט בין רצון היחיד לבין חוקי החברה, שאת מכבדת ונאמנה לה עד סוף הימים. ובתוך כל אלה, שזורים הרבה שיחות וסיפורים על בני משפחה, קרובים,
ידידים. מופיעים בחם שעות ומאורעות שמחים ומהנים, אך גם צער וסבל אינם נעדרים. ולכן, גם להבא אין אנו אדישים לגורלם של אלה, שאותם
הכרנו דרך המבט החם והאוהב של נורית. וכל אלה כעין גלים העוברים הרבה מעבר לחוף החיים.
ואין לסיים מבלי להבליט את זכויות היתר של אמן. הוא משאיר אחריו את היצירה, את הפיסגה, על אף שהדרך נגדעה. ואנו, נאחזים ביש הזה.
                                                                                   ושלום לך מחברה, מעדה.

נורית עם סמדר דקל הנכדה


נוריות
עוד רגע קט
רפרפו ריסיה
על לחייה הדקות
כמו צפורת שחר עדינה
המניסה טל מבין כנפיה
אחרי הלילה הארוך.

מול המראה הישנה
היא מעטרת רוז', שפתיה,
קצת פודרה ורודה
מקופסת צבעי ההסוואה
מכסה על יגונות  הלילה הארוך.

עכשיו היא הולכת,
כמעט לא נוגעת
מרחפת על מדרכת
מותירה סימני דרך
דמעות, ליטוף,
מלים של חם ושל ניחום
מכינה על הכסא לבוקר,
עכשיו לפני הלילה הארוך.
על השולחן צנצנת
ובה זר של נוריות.

בוצי
31.1.1996                                                                                  


אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור