כניסת חברים ותושבים

שרה בן-אור
תאריך לידה:
20/10/1910
תאריך פטירה:
11/1/1998
תאריך פטירה עברי:
י"ג טבת תשנ"ח

שרה וחיים


בתוכנו 1981
שרה בן אור
לשרה ולחיים ולכל בני משפחת בן-אור היה חג הקיבוץ הכ״ט חג כפול ומכופל: כולנו התרגשנו למראה בני המחזור הכ״ה, שהגישו לנו בכוחות עצמם ובטוב טעם את תוכנית החג. שניים מתוכם היו "בני אור" - האחים גל וטל - דור שלישי שצמח שעלה פה בגבעה שלנו.
- שרה וחיים, דור המייסדים, בני 70 הם השנה ו-50  שנה בארץ ובקיבוץ.
- בכורם - עודד - הוא בן המחזור הראשון שהתקבל לחברות (אחרי הפילוג) .
40 שנה מלאו  לחנוך, הבן השני.
- וליוסף, הצעיר בבנים, נולד ממש בשבועות אלה אמנון, הנכד ה־13 לשבט בן-אור (מנין זה כולל את הענף בכפר-עזה, ילדיה של הבת אביטל).
כל אלה ושבוע ״דור לדור" שקיימנו, מהווים מספיק סיבות לבוא אל " זקני השבט" ולשמוע את סיפורם - סיפור חיים שכאלה.

מספרת שרה: נולדתי בפולין להורי פסיה וחנוך רוטנברג. משפחת רוטנברג היתה בפולין משפחה ידועה ומוכרת. הסבא, שמואל רוטנברג היה גביר יהודי עשיר. היתה לו אחוזה ענקית, שטחי יער, שדות, מטעים; משק חי ומפעל לניסור עצים. סבא היה יהודי אדוק מאד וחינך את בניו ברוח זו.

אבי שמר מצוות וכל חייו למד. במשפחה היינו עשרה אחים ואחיות. אני הייתי הצעירה ביניהם. חמישה מאחי עלו לארץ לפני. ארבעה מהם חיו בקיבוץ, שני אחים ואחות בקבוצת כנרת ואחות ביגור. אחותי חנה בנתה ביתה בשכונת בורוכוב.

בשנת 1930 עליתי ארצה והלכתי ללמוד חקלאות בבית הספר החקלאי בנהלל. אחרי שנת לימוד עברתי לקיבוץ גבע ומשם התחלתי לחפש קיבוץ מתאים עבורי - גבע, כנרת ויגור נראו לי קיבוצים ותיקים ומבוססים מדי. רציתי להתחיל בכוחות עצמי, מההתחלה, קיבוץ חדש. נודע לי על ההתיישבות החדשה בעמק חפר - גבעת-חיים שעלתה על הקרקע. 

הצטרפתי לקיבוץ הצעיר. כאן פגשתי את חיים. אחרי תקופת היכרות החלטנו להקים משפחה.
בדצמבר 1935 נולד בננו הבכור, עודד. עודד היה הילד ה-25 שנולד בגבעת-חיים.

בשנים הראשונות עבדתי בגן הירק. אהבתי מאד את העבודה בשדה. כאשר ניקנו שתי הפרות הראשונות סודרתי לעבוד ברפת, שמנתה שתי חולבות ושתי עגלות בלבד.

בשנת 1940 נולד בננו השני. חנוך קראנו לו, ע״ש אבי ז״ל. 
בשנה זו נתבקשתי לרכז את מחסן הילדים. מספר הילדים בקיבוץ גדל, היו לנו אז כבר למעלה ממאה ילדים; אחרי שנתיים ריכוז המחסן חזרתי למקים עבודתי ברפת.
בשנת 1945 נולדה בתנו אביטל. אחרי לידתה ביקשתי לעבוד בטיפול בילדים.
בשנת 1950 נולד בננו יוסף. הוא נקרא ע״ש אחי, שנרצח בתקופת השואה.

בימי הפילוג שוב חזרתי לרכז את מחסן הילדים. שלוש שנים מילאתי תפקיד זה ובסיומו חזרתי לעבוד בחקלאות, הפעם למטע הנשירים. נטענו אז את שטחי המטע החדשים בקקון. עבדתי בכרם ובמטע עד גיל 60. כשחוסל הענף נכנסתי לעבוד במחסן הבגדים של החברים.

יוסף עם שרה



מספר חיים: נולדתי בוינה, להורי שלום וצפורה הפנר. היינו במשפחה שני אחים ואחות. אמא שמרה על בית כשר. הורי היו ציונים. אחי הבכור עלה ארצה בשבת 1921 ובנה ביתו בתל-אביב.
מגיל 10 אני הייתי חבר בתנועת הנוער "תכלת לבן". כשסיימתי ללמוד יצאתי עם חברי קבוצתי להכשרה חקלאית ובשבת 1931 עלינו לארץ, לקיבוץ ג' שישב בחיפה.
שנה היינו בחיפה עד העליה להתיישבות. במהלך שנה זו עבדנו למחייתנו בעבודות שונות (בנין, ניקוז ביצות הקישון, סלילת כביש חיפה-הקריות ועוד).
בשנת -1932 עלינו על  הקרקע בעמק־חפר וייסדנו את גבעת-חיים. בשנים הראשונות ליסוד הקיבוץ עבדתי בבנין, בחקלאות, במסגריה - בכל מקום שנתבקשתי.
זכיתי ובשנת 1938 עלו הורי לארץ ובאו לגור בקיבוץ שלנו. הם חיו עמנו עד יום מותם - היו הסבא והסבתא של כל ילדי הקיבוץ...
בשנת 1949 נכנסתי לעבוד בייגת",  שם אני עובד עד היום.

מסכמת שרה: טוב לנו בעבודה ואנו מאושרים במפעל החיים שלנו. היום, אחדי 50 שנות חיים משותפים, מביטים אנו בסיפוק על חיינו. ארבעת ילדינו ממשיכים את דרך החיים בקיבוץ.
ומה עוד נבקש... שיהיו כולם בריאים ומאושרים ושמחים בחייהם.

שמעה ורשמה: לאה הישראלי





	 1974 משפחת בן אור מימין אביטל, יערה, יוסף, שרה, פולין  - 1974 משפחת בן אור מימין אביטל, יערה, יוסף, שרה, פולין

1974 משפחת בן אור מימין אביטל, יערה, יוסף, שרה, פולין


אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור