כניסת חברים ותושבים

אדית מדיני
תאריך לידה:
27/6/1914
תאריך פטירה:
27/10/2005
תאריך פטירה עברי:
כ"ד תשרי תשס"ו

אדית מדיני בצעירותה

מתוך תולדות חייה כפי שסיפרה אותם לנכדתה שלומית אופיר:

הייתי מאושרת מאד בחיי הקיבוץ, למרות השנים הראשונות, בהם החיים היו קשים ביותר, וחיינו בצמצום רב.

בשנת 1952 היה פילוג בין שתי קבוצות מפלגתיות שונות. אני, ביחד עם גדי, עמי ותמנע, עברנו לקיבוץ החדש, ויהושע, בעלי השני, נשאר בקיבוץ הישן ביחד עם יאיר.

כשיאיר היה בן 13, נפטר יהושע ממחלת לב, ויאיר עבר אלינו לקיבוץ החדש. אחרי כמה שנים הילדים התגייסו לצבא.

בגיל 50 החלטתי להפסיק לעבוד עם ילדים קטנים. עשיתי הסבה ולמדתי גרנטולוגיה (חקר ההזדקנות).

אחר כך עבדתי בחדר האוכל במשך שלוש שנים, כי לא היה צורך במטפלת מיוחדת לקשישים. בהמשך קיבלתי על עצמי את העבודה במועדון החברים. במיוחד העסיק אותי המפגש של החברים הוותיקים, שנקרא "מועדון בין-ערביים". אחת לשבוע מתכנסים החברים למפגש חברתי, לשיחה או לשמיעת הרצאה. במשך כמה שנים הייתי אחראית לנושא זה, החל מהכיבוד ועד לתוכנית האירועים.


	 תמנע אופיר בחתונה עם אמא שלה - ואדית מדיני תמנע אופיר בחתונה עם אמא שלה - אדית מדיני

בחתונה של תמנע



במרוצת השנים נישאו הילדים והקימו משפחות, ונולדו לי נכדים נהדרים. אנחנו משפחה מלוכדת מאד, ואנחנו נוהגים להיפגש כאשר הילדים מגיעים בשבת אחה"צ לארוחה קלה אצלי בבית.


במועדון - מימין- פרידל שקדי, אדית מדיני


סבתא שלי

בזיכרונות הילדות שלי סבתא אדית משתלבת בריח החריף של עץ הגויאבה שבפתח הבית שליד מגדל המים, ובטעם המתוק של השסק הכתום שמילא את העץ שליד השביל.

סבתא אדית מצטיירת לי כמי שבמשך שנים ניהלה את מוסד ארוחת הארבע של שבת אחר- הצהרים, שלא היה מישהו בשבט מדיני-גיל-אופיר שהעז לפספסו.

זרקנו מצנחים מלאים בשקיות במבה וסוכריות ממגדל המים, שיחקנו בכדור נוצה על הדשא, הזזנו חיילים במשחק "קנדילנד", התחפשנו עם המטפחות והמחרוזות בעלות הניחוח האירופאי שהיו חבויות במגירת העץ, טיפסנו על עץ הגויאבה, ראינו סרטים מצויירים בערוץ היחיד שהיה, קפצנו על הספות בסלון כי היה מותר, התנדנדנו על הנדנדה שבמרפסת – היינו חבורה של נכדים בגילאים דומים ועשינו חיים משוגעים.

סבתא אדית מצטיירת לי גם כמי שמפקדת על ממלכת המועדון לחבר, מגישה לנו קפה או מיץ פז בכוסות זכוכית שקופות מעבר לדלפק הפורמייקה הירוק. סבתא אדית תמיד תיזכר אצלי ישובה בחדר האוכל, כחברת כבוד של "אבירי השולחן העגול".

אני מדמיינת את סבתא אדית יושבת בכסא הנדנדה מעץ, פותרת תשבצים או מרכיבה פאזל בן אלפי חלקים, צופה בטלוויזיה בקולי קולות ובמקביל מנהלת שיחה, הרבה על פוליטיקה ועל הקיבוץ ומעט על עצמה.


אדית מדיני ליד המועדון


עם השנים, כשגדלנו וכל אחד הלך לדרכו, ולסבתא כבר היה קשה לעמוד ולהכין, נעלם מוסד ארוחת הארבע של שבת אחר-הצהרים, ולאחר מכן עברה משפחה חדשה לגור בבית שליד מגדל המים, והקלנוע נמסר לקיבוץ.

לא קל היה המעבר ל"נווה נועם" והאריזה של הבית ושל שלל הזיכרונות וההיסטוריה שהוא אצר בתוכו. לא קל בעיקר עבור מי שתמיד הייתה עצמאית, דעתנית ולא קלה לשכנוע.

ומאז המעבר, החיים לא נהיו עבורך קלים יותר, לאט לאט אבדו להן פונקציות חיוניות, עד שהחלטת, בדרכך ההחלטית, שדי לך וראית ועשית מספיק.

בזיכרונות שלי סבתא אדית תישאר חזקה וחריפה כמו ריח הגויאבה ומתוקה כטעם השסק, שחוזרים ונוכחים בעוצמה כל שנה.

ענת אופיר

 

 

במועדון - מגדה פריד, אדית מדיני


ברכה לאדית ביום הולדתה ה – 70

לאדית שהיא אמא – סבתא, וגם בעלת הפונדק, ברכות כאן ארימה ופרופיל במילים אצייר לה.

כאמא מאושרת שכל ילדיה נשארו להסתופף בקיבוצה, על כך חוזרת ומדברת בשמחה ותודה.

תמיד כשמשהו קורה וצריך לתקן, לסדר, וזה קשה, אומרת: "את זה עמי יעשה", אם מנורה מתקלקלת ליאיר ממהרת, תמנע, היא בכלל  -  גולת הכותרת. עם גדי מתייעצת ושואלת בארשת פנים דאוגה  -  על פוליטיקה וכלכלה. ולסיום אומרת: "אז גדיל'ה, מה יהיה?"

לנכדיה פותחת דלתותיה, ממש כך, ובשבת חדרה הוא ממש מהפך. בחדר הקטן  -  הזאטוטים צעצועים מפזרים ומרבד מרטיבים, בסלון  -  המתבגרים מתרווחים וטלוויזיה פותחים בקולי קולות, רגליים על השולחן מורמות, "להיטון" ו"לאשה" ביד, ובמטבח כל דכפין יתי ויצרך. יש פלטשינקות, עוגה גם קפה, הפיצריה תמיד בפעולה, בייחוד כשאמיר ויניב בסביבה. אחרי יונתן תמיד מחזרת שיאכל משהו, כי הילד נראה רע, לבסוף שולפת עבורו שוקולדה...

זה נראה לכם קל, ואולי תפריט דל, אבל ההכנות מהבוקר מתחילות, ומסתיימות ב 7.30, כשאדית קופצת ומכריזה: "למועדון אני קופצת, לראות אם חוסלה מסיבה, או להכין למועצה". ואם מישהי מהכלות מתנדבת וכלים שוטפת, אדית לה אומרת: "תעזבי, לא צריך, אני ארחץ לבד" (וזה דווקא לא הצד החזק!)

על כל אירוע וחגיגה אדית מצהירה: "היה עצום, נהדר, ערב משגע"  -  בייחוד כשאחד מנכדיה או ילדיה בו היה שותף, חוש הביקורת מתנדף ועף...

האנרגיה של אדית לא נגמרת כלל, וגם לחיות המשפחה בית חם שם נמצא. ג'ופלין, למשל, לארוחה חמה שם זוכה.

כשצריך, היא גם בתור בייבי-סיטר יושבת, תמיד מוכנה, בלי שום תלונה.

אבל, הבייבי שלה באמת, הוא יום ד' בין ארבע לשש. שם היא במיטבה, ועם כל קשיש מיטיבה.

תכונה אחרונה והכי חביבה, הנכונות המלאה לעשייה. לכל נזקק, חולה ונצרך  -  אוכל מביאה עם חיוך ומילה טובה, ואת כל זה עושה בצניעות, מסירות ובלי לחכות לתודה.

 ניצה גיל


אדית מדיני מספרת על מועדון בין ערביים


במטבח, מימין - אדמונד לוי, רודה שחר, אדית מדיני, 

דבורה רשב"ם 


אדית מדיני עם משפחת גיל

אדית עם משפחת גיל




אדית מדיני

אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור