כניסת חברים ותושבים

אברמל'ה (אברהם) קורין
תאריך לידה:
6/8/1947
גיל:
בן 26 בנפלו
תאריך פטירה:
19/10/1973
תאריך נפילה עברי:
כ"ג בתשר,תשל"ג
מקום נפילה:
בגדה המערבית של התעלה

אברמל'ה קורין נפל ב-19.10.1973

 

ב-19.10, הוא יום צליחת התעלה העקוב מדם, פוגש בו גדי. התרגשות גדולה. עתה מתגלה טיב היחידה הסודית אליה התנדב וסירב לדבר על כך. הוא חייל ביחידת רכב שלל מצרי ממלחמת ששת הימים – נגמ"ש אמפיבי. (רכב שאינו חדיר למים). לאחר שחצה הכוח את התעלה התקבלה פקודה לטהר שני יעדים. מתפתח קרב קשה. על רכב המ"פ, בו נמצא אברמל'ה, נפצע אחד החיילים. אברמל'ה עוזר לחובש לטפל בפצוע. מרחוק מאיים עליהם ג'יפ תול"ר. פגז ראשון מחטיא; השני מדייק...

במכתב אשר נמצא בין חפציו, לאחר מותו - לא גמור ולא חתום, כתב בין היתר: "...וכותב לך שוב מלא געגועים, לאותה אישה וילדות אשר כעת כל כך רחוקות".

בתוכנו - גליון 879 07.05.2008


כותב ארנון לפיד:
אין אמת באמירה כי מרחק הזמן מעלה ארוכה לפצעי הלב. כאב אובדנו וחסרונו של אבר'ם הולך ומעמיק בי ככל שנוקפים הימים, ככל שאנחנו ממשיכים בפעילות, בעשייה, בהתחבטות ובוויכוח. בכל אלו היה לאבר'ם מקום בולט, ראשוני כמעט - - - לאבר'ם אין עדיין ממלא מקום. בהיותו חלל – הותיר חלל.
אנחנו יושבים ומתכננים פעולה חברתית, מתחבטים באיוש תפקיד, מבקשים להוציא גיליון נוסף של "פמפלט", מחפשים אחר כתובת לפנות אליה בבעיות אישיות- ועדיין נשאר הוא, אבר'ם כמי שרק בו היינו רוצים, רק בו נתנו אמון.
העבודה הקשה, העסקנות, הפעילות החברתית, יחסי הציבור המצוינים, המעורבות בכל המתרחש בקיבוץ – היו להם אצלו מניעים טהורים, אמיתיים וכנים, ארכאיים כמעט. לא היו אלה יצרי שררה, לא היה כאן רצון להתבלט (אף כי וודאי היו כאן גם ביטחון עצמי והכרה בערך עצמו).הייתה כאן שאיפה גדולה ותמימה משהו, לעשות את גבעת-חיים שלו לקיבוץ טוב, טוב מאחרים, משגשג מבחינה כלכלית, תוסס מבחינה חברתית. הייתה כאן הזדהות עצומה. לוקאל-פטריוטיות. ולא שחסרים אנו לוקאל פטריוטים ונוטרי התדמית של גבעת- חיים, אך חסרים אנו אנשים שגם ישקיעו כל מאודם למען המקום בו הם חיים.
לעיתים קרובות הייתי נד לו: "הפסק לשאת משא כל הקיבוץ על כתפיך", חששתי שיתמוטט, שיאפס כוחו. והוא צחק. בשן שבורה, בקול גדול, בבלורית שאינה באופנה...
נכס היה לקיבוץ כולו. לחברים כולם. אינני בטוח שהייתי לו חבר קרוב יותר מאחרים, ואף-על-פיכן אני מבקש לנקוט לשון אישית. היינו, אבר'ם ואני מעין "אנטי-טזות" כמעט בכול. כרגיל, אני מתקשה להתקרב אל מי שדעותיו, השקפותיו ואורחות חייו שונים כ"כ משלי, את קרבתו של אבר'ם שיחרתי. אהבתי להתווכח עימו, לריב איתו, לעקוץ אותו – משום שתמיד היה ענייני, מבין הומור שקול בדבריו. וישר... אהה, כמה ישר היה, מעולם לא חשש להביע את דעותיו גם כשהיו דעת מיעוט, כמה ידע להטיח בפני חברים את השגותיו, כמה נאמן היה לעקרונותיו. אמת היא, שלא כרבים,יכול היה להרשות זאת לעצמו, היה לו גב של אוהדים בכל שכבות הציבור פגיעות שפגע – נסלחו לו כמו לא היו. כמי שפעל כה הרבה בתחומי החברה - ביקורתו נשמעה, זכתה לשימת- לב, נתקבלה בהערכה. 
וכשם שהכיר בכוחו, במעמדו – כן הכיר ב"מגבלותיו". "כיוון שתהיה מזכיר בעתיד, אני מבקש לשמור על יחסים קרובים אתך", אמרתי לו, והוא גיחך: "אני לא די חכם לשם כך". הוא הודה, בהעדר כל טעם בכל מה שנוגע לאמנות ואסתטיקה, אך מי שראה אותו מתעקש על זוג מכנסיים וחולצה, עשוי לכפור בכך. הוא שנא קישוטיות לשמה, הסתייג מהצטעצעות. אהב לחת חלק בפעילות תרבותית, אהב את היחד, את השמחה בצוותא. כטוב עליו ליבו, ואם עייפותו לא הכריעה אותו – מצטרף לשירה – והוא זוכר את מילות כל השירים שאהב – לריקודים. את תנועות ה"שיק" ראה כמגוחכות, אך בטנגו לא היה נמרץ ובעל תנועה ממנו...
אבר'ם מירי נטע וסיוון – תמונת פרסומת למשפחה מאושרת ובעלת עמדה בקיבוץ. הידעתם את הטובה בשיטות להעיר את אבר'ם משנת אחה"צ הכבדה? – שולחים את נטע, והיא נכנסת בריצה, מתנפלת על המיטה, ומיד עולים מן החדר החשוך מצהלות שמחה, צחוקים גדולים וציוצי נשיקות. אבר'ם ער, ניגש אל ארוחת הארבע, נכון לערב ארוך – של טיולים עם נטע – והוא כברבור גאה בילדתו, קורן עם כל מחמאה נוספת. של "קבלת קהל", של ישיבות, פעולה חברתית, סידור עבודה, כתיבת מכתבים תקיפים לחברים בחו"ל, טפחות על כתף, התחככות.
ואין אבר'ם נותן שיחלפו על פניו בלא התייחסות כלשהי. מבוגר וצעיר, נערה או חברה מבוגרת - הוא מקנטר, הוא חוסם דרך, הוא שולח עקיצה, מושך בלשון. הוא יוצר מגע. הוא מבטיח קשריו.
לאחרונה ראיתיו ערב יציאתי לחו"ל. הפרידה ממירי ואבר'ם קשתה עלי ביותר. שניות ארוכות עמדנו, תוקעים כף, מרכינים ראש, וצוחקים במבוכה. הפרידה מאבר'ם הייתה פרידה מהקיבוץ. מן הטוב והיפה שבו, מן היקר לי כל-כך. כבר עם בוקר, בטרם נסיעה, ישבתי לכתוב לו מכתב ראשון. – כתבתי כי בזכותו ובזכות מעטים שכמותו, אין לי ספק שאשוב לכאן, לגבעת חיים.
אחר כך היה הרעש.
וכיוון שמילא בחייו חלל גדול, הותיר בלכתו חלל גדול. אני נזכר, ולא במדויק, בשורה משיר מספד של ע. הלל. "ואפשר לא ידעת את ענן האהבה שהלך לפניך "– כזאת לא יוכל להיאמר על אבר'ם. הוא ידע את ענן האהבה שליווהו בחייו בינינו. ואינני אומר שיש בכך שמץ של נחמה. 
ארנון
בתוכנו תשרי תשל"ה – אוקטובר 1974 

אברהם, בן הינדה ודוד
נולד ביום כ' באב תש"ז (6.8.1947) בקיבוץ אפיקים. הוא למד בבית-הספר היסודי של המשק, ובכיתה ט' החל ללמוד בקיבוץ גבעת חיים. הוא היה בן זקונים להוריו, וותיקי אפיקים, ואח צעיר לארבע בנות, ילד עירני, סקרן ותאב דעת. בבית-הספר היסודי לא מצא עניין רב בלימודים, אך כשהחל ללמוד בבית-הספר בגבעת חיים, התעניין מאוד במקצועות ההומאניים. מטבעו היה ילד חברותי, יוזם ומארגן פעולות, אהב לטייל בארץ והיה חובב ספורט מושבע. "שעות ההפסקה שבין השיעורים היו שעותיו הגדולות", סיפרו חבריו. "אז היה משחק כדורגל על הדשא. אבר'ם היה שוער מבוקש. אנחנו לא ויתרנו עליו, כי לא היה שוער טוב וזריז ממנו בכל הסביבה". לימים גילה עניין מיוחד בכדורסל ובכדור-מים, והצטרף לקבוצת הכדור-מים של גבעת חיים. הוא היה גבה-קומה וחסון, שמח בחלקו, פעיל מאוד ואהוב על חבריו ועל בני משפחתו.

אברהם גויס לצה"ל במחצית יולי 1965 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים, וכתום לימודיו בקורס מ"כים חרמ"ש מונה מש"ק חרמ"ש. אברהם לא אהב במיוחד את חיי הצבא. כאדם שוחר עצמאות - קשה היה לו להסתגל למסגרות הנוקשות של הצבא ולמשמעת החמורה שנכפתה עליו. "ילד היה", סיפרה אמו, "מופנם במקצת, אינו רגיל לשאת בקשיים...". בתקופת שירות החובה שלו עשה בשבטה, בכפר גלעדי ובחולתא, וניצל כל הזדמנות כדי "לקפוץ" אל הוריו בקיבוץ. "כשהגיע הביתה, נמלא החדר אור", אמרו בני המשפחה. בתקופת שירות החובה שלו פרצה מלחמת ששת הימים והוא השתתף בלחימה בשכם. רשמי הקרב נחרתו בו עמוק. "לראשונה בחייו הרג חייל אויב, גם איבד אחד מרעיו היותר קרובים. צלקות אלה לא הגלידו. הוא נשא אותן עמו", סיפרו אחר-כך חבריו.

בקיץ 1968 כשהשתחרר, התלבט אם לשוב לקיבוץ אפיקים, שם נולד וגדל, או להצטרף למשק גבעת חיים, שם למד והתבגר. "אפשר שהייתה זו מירי, חברתו של אבר'ם, שהשפיעה עליו לבחור בגבעת חיים"" אמרו חבריו. הוא החל לעבוד בענף ההודיה ושיקע בו הרבה מרץ, להט ומסירות. הוא תרם הרבה לגיבוש צוות העובדים, והיה אמור לצאת בקיץ 1973 לארה"ב, להשתלמות בתחום גידול ההודיים. כשהצטרף למשק מצא לאלתר שפה משותפת עם אנשים מכל השכבות. הוא הדריך את בני הדור הצעיר והשתתף בעריכת עלונם "פמפלט", שעיקרו תגובות למעשים של אי-צדק. בקייטנת הילדים ובכיתות ההמשך פעל בהצלחה רבה, יזם וארגן פעולות תרבות, ובוועדת הקשר של הקיבוץ יזם פעילויות חברה ודאג להגשמתם של עקרונות יסוד. עניין מיוחד הקדיש לעתידם של חיילים משוחררים, ולא המתין שאלה יבואו אליו. הוא עצמו פנה לחיילים שחזרו הביתה ודאג לאלה שהתהלכו עם "האף באדמה". בקיץ 1971 נשא אברהם לאישה את חברת נעוריו, מירי לבית יגודה, ובפברואר 1971 נולדה להם הבת הבכורה, נטע. אברהם היה בעל למופת ואב אוהב. שעות אחר-הצהרים ושעות הערב היו שעותיו היפות. אז היה הבית מלא ידידים, מוסיקה, ארוחות-ארבע נפלאות וטיולים עם נטע הקטנה. בשלהי יוני 1973 גדלה המשפחה משנולדה הבת סיון. חייו של אברהם היו מלאים תוכניות, וכל החלומות והתקוות נקטעו בבת אחת. בצהרי יום הכיפורים נקרא אברהם אל יחידתו בחיל השריון, ונשלח לחזית הדרום. הוא לחם כמש"ק חרמ"ש ביחידה שהפעילה את כלי הרכב האמפיביים ויחד עם חבריו חצה את קו המים לעברה המערבי של תעלת סואץ. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נהרג אברהם בקרב על הכפר סירפאום. חבריו לנשק מספרים, שסייע לחובש הקרבי לטפל בחיל שנפצע. בעודו נאבק על חיי חברו הפצוע, נהרג מפגז שירו המצרים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-חיים. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, הורים וארבע אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם, אברהם, שירת ביחידת שריון והשתלב ביחידה בצורה הטובה ביותר, תוך שהוא מפגין את אופיו הטוב והנוח".

בחוברת זיכרון שיצאה לאור לזכר הנופלים כלולים דברים מפי חברים ומכרים במשק גבעת-חיים על דמותו ועל דרכו, וכן קטעים ממכתביו.

(ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)


גילגולה של קסדה - לחץ לקריאה


ערב יום הזיכרון תשע
ערב יום הזיכרון תשע"ח (2018) הוקדש לאברמל'ה, גלעד ידיד ויוסף רוזנברג









אברמלה קורין עם מירי מתחת לחופה





אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור