כניסת חברים ותושבים

חנוך אהרון
תאריך לידה:
8/4/1945
גיל:
בן 28 בנפלו
תאריך פטירה:
16/10/1973
תאריך נפילה עברי:
כ' בתשרי תשל"ד
מקום נפילה:
בקרב בחווה הסינית

חנוך אהרון


חנוך ודודו אהרון נפלו ב 16.10.1973

 

חנוך ודודו הצטרפו לאוגדתו של אריק שרון, אוגדת הצליחה. המשימה בה השתתפה היחידה של חנוך ודודו הייתה לכבוש את צומת טירטור מתוך ידיעה שזו הדרך היחידה להגיע לעורפם של המצרים.

תוך התארגנות הטנקים הבודדים ששרדו, מניסיונות קודמים, יצאו הטנקים בראש לעבר הצומת.

המעבר לציר טירטור עבר ללא תקלות, אך האשליה הייתה קצרה ביותר. לאחר כמה עשרות מטרים פתחה "התזמורת" המצרית בנגינה מטורפת, תוך שהיא מפעילה עשרות כלים מכל הסוגים.

השבנו בכל מה שהיה בידינו תוך כדי ניסיון היחלצות מזרחה, כאן החלו הכלים להיפגע. ניתנה פקודה לקפוץ מן הכלים ולהיערך על הקרקע. פקודה זו כבר לא הגיעה אל אנשי הזחל"ם של חנוך...

דודו נפגע מאוחר יותר. הוא היה בזחל"ם הפיקוד, ובהתעקשותו להעמיס על גבו פצוע, בתוך הקלחת הנוראית של הקליעים והטילים, נחת לידו פגז מרגמה קטלני ששם קץ למסירותו.

על מעשיו אלו קיבל את עיטור העוז מידי הרמטכ"ל. 

בתוכנו - גליון 879 07.05.2008


כותבת האם, לוטה:

חנוך נולד סמוך לגמר מלחמת העולם השנייה. קיבל את שם אחי שנהרג במאורעות.

דודו נולד אחרי ההתקפה הגדולה על כפר סאלד. חזר מבית החולים במשורין, בשיירה הראשונה שנכנסה למשק, עם תחמושת.

 אצל חנוך התגלתה מהר מאד דרכו העצמאית והמקורית והסתייגות ממוסכמות.

אצל דודו בלטה כל השנים האחריות והמסירות הבלתי מסויגת.

היושר והכנות בלטו כל-כך אצל שניהם, הם היו שונים ויחד עם זאת השלימו כל כך זה את זה, ואולי זאת הסיבה לאהבה הרבה ולקשר החזק שהיה ביניהם.

 לחנוך הייתה היזמה והמנהיגות והשפעה רבה על דודו, ולדודו הייתה האחריות.

אחרי תקופה ארוכה שבה כמעט לא התראו, בגלל שירותם בצבא, התקרבו זה לזה, במיוחד בארצות הברית.

***** 


חנוך אהרון


על חנוך

*****

כך אנו זוכרים את חנוך:

רצינו להיזכר בחנוך כפי שהכרנו אותו בילדות המשותפת, וכפי שהתפתח בשנים האחרונות. סיפרנו סיפורים הקשורים בו, ופתאום הרגשנו שבכל הזיכרונות המשותפים תפס חנוך חלק חשוב מאד ומרכזי. הרבה מהסיפורים מצחיקים, והרבה גם רציניים, ובאמת, הצחוק והרצינות אפיינו אותו, וכזה נזכור אותו.


ונזכר יוסי (שחר):

רציתי לספר סיפורים שהם ידועים אצלנו בכיתה, ותמיד היו קשורים בחנטש, כפי שכינינו אותו, חנטשי, שתמיד היה מתפרחח, ותמיד היה עושה את הדבר המעניין בלי הפחד הזה מאנשים, מבוגרים בעיקר. וזה התחיל מהגניבות ומעשי הפרחחות השונים בתקופת בית הספר... כשחזרנו מהצבא הייתה ראשית התקופה בה צעירים התחילו לרצות ולדרוש דרישות. קיימנו שיחה עם מזכיר המשק כדי לדרוש ולהעלות דברים. חנוך קם, ובתשובה לדברי המזכיר – שטען כי עוד נשלים עם הרבה דברים – אמר: "אנחנו לא רוצים להיות כמו האנשים האלה, אנחנו לא רוצים להתמסד, אם זה מה שאתה מציע לנו, זה עצוב מאד. לאן נגיע?"? אח"כ הוא החליט למצוא את הדברים שהוא מחפש. והוא באמת חיפש. הוא נסע וחיפש לעצמו את החיים, הוא לא רצה להיכנס למסלול שמישהו הכיו לו. ואז הוא התחיל לנהוג ב"מק, - דבר שלא עשה לפני כן. תמיד היה לו כוח להוכיח דברים מאד קשים ורחוקים. 

נסע לארה"ב ושם החליף הרבה עבודות ותמיד היה אומר: "אני מכיר את עצמי, אחרי כמה זמן, כשאני תופס את הדבר, זה נמאס לי ואין לי כבר שום עניין בכך. כל החיים שלי אני אלך הלאה ואף פעם לא אעמוד במקום אחד". 


ומספר יעקב (שניר) : 

יש קו אופי מעניין מאד שהיה בחנוך – בצמוד לקלות הדעת - רצינות חמורה מאד בעבודה או בפעילות בחברת הילדים. הוא היה מסוגל ללכת עד הסוף בטיעוניו בדברים שהיו חשובים לו.

היה לי קשה מאד לעכל שחנוך גדל ונעשה בן-אדם בזכות עצמו, כי תמיד הרגשתי יחס של פטרון כלפיו, אולי בגלל הילדות המשותפת אולי גם בגלל הבדלי הגודל.

ואני נזכר בכמה תחנות בינים שהמחישו לי זאת.

בפרדס – הוא נקלט טוב מאד וקיבל מהר מאד תפקיד אחראי – ריסוס - וזה כמובן עשה רושם חזק מאד, לבוא לצריפי המגורים שלנו עם טרקטור, הוא היה מאד אמביציוזי ואחראי בעבודה. 

בצבא – מצא מסלול מכובד מאד בסיירת.

 בפגישה האחרונה שלי איתו, הייתה לי הפתעה עצומה - חנוך השמין, ונעשה איש, עם ז'קט, עם לבוש מאד מסודר, כאילו עבר מטמורפוזה. באותה הזדמנות הוא הרצה לי את כל טענותיו נגד הממסד, אותו הכיר בעבודתו בשגרירות בניו יורק. בי השאירה השיחה זיכרון מר, חנוך היה ממורמר, ולא ידעתי לאן זה יוביל אותו. 

המרידה במוסכמות הפכה לחלק מהשקפת עולמו, לחלק מהעמדה שלו כלפי דברים. אני נזכר איך לוטה פגשה אותי וסיפרה לי שחנוך התחתן, זו הייתה הפתעה מדהימה בשבילי. 

 במכתביו של חנוך מאותה תקופה הוא מספר שהחיים המשותפים עם פם היא התקופה היפה ביותר בחייו.

בתוכנו תשרי תשל"ה – אוקטובר 1974 


קורות חיים:

חנוך (חנטשי), בן לוטה אברהם (אלפרד, גנדי) נולד ביום כ"ה בניסן תש"ה ‏ ‏(8.4.1945) בכפר סולד. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון ‏ בגבעת-חיים איחוד. חנוך היה תלמיד עירני ומעמיק, ובכל עניין ביקש להגיע ‏ לעומקו. עצמאי היה במחשבותיו ודעותיו היו תמיד מקוקיות. לאחר שסיים ‏ את לימודיו עשה שנת שירות ביטבתה. היו בו בחנוך קלות-דעת ורצינות, ‏ משובה וכובד-ראש גם יחד. הוא אהב לצחוק והיה שמח ועליז. ההומור שלו ‏ היה לגלגני משהו, ולא חשש לתקוף את המקובל והנהוג. הוא חיפש לו תמיד ‏ דרך חדשה, נתיב שלא נסלל קודם לכן בידי מישהו אחר, שכן לא אהב את ‏ הממסד והמרידה במוסכמות הייתה חלק מהשקפת עולמו. חנוך רצה להוכיח ‏ לכולם, שהוא מסוגל לעשות את הדברים הקשים והמסובכים, ולא לשקוע ‏ בעולם של שגרה. "כל חיי" - רגיל היה לומר - "אלך הלאה ולעולם לא אעמוד ‏ במקום אחד". הוא ביקש תמיד לעמוד על טיב אופיו ולהכיר את עצמו. ‏ בעניינים שהיו חשובים בעיניו לא ידע פשרות. ישר-דרך היה וכן, גלוי-לב, אש-‏ אמת ובעל מצפון, אדיב ומנומס.‏ חנוך גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1964. לאחר הטירונות השתלם בקורס ‏ צניחה, בקורס סיירים, בקורס נהגים, בקורס מ"כים ובקורס נהגי זחל"מים. ‏ הוא היה חייל אחראי, ממושמע ומסור לתפקידו. על השתתפותו במלחמת ‏ ששת-הימים, הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים".‏ חנוך היה חברותי וקל להתיידד, נוח לבריות וקשה לכעוס. בחיי הנישואין שלו ‏ ראה חוויה כשלעצמה. בניו-יורק עבד בשגרירות ובאותם ימים נקשרה נפשו ‏ בנפש אחיו, שעשה אף הוא שם. הוא היה בן נאמן למשפחתו ובעל מסור.‏ ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) בצומת "טרטור-לכסיקון", ליד "החווה ‏ הסינית", נפגע חנוך ונהרג - שלוש שעות לפני שנהרג אחיו יהודה. בשעות ‏ הלילה, לאחר ניסיונות רבים לכבוש את הצומת, כדי לסייע בייצוב גשר ‏ הגלילים, קיבל גדוד הסיור, שחנוך היה מש"ק בו, משימה לפרוץ אל הצומת ‏ ולטהר את הציר "טרטור" ממערב למזרח. אל כוח הסיור הצטרף כוח של ‏ טנקים. לאחר שפרצו אל הצומת, פתחו המצרים עליהם באש חזקה ובירי ‏ טילים. רבים מהזחל"מים נפגעו פגיעות ישירות. התנהל קרב קשה בניסיון ‏ להיחלץ, ובקרב זה נפל חנוך. תחילה נחשב כנעדר ולימים זוהתה גופתו. הוא ‏ הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגבעת-חיים איחוד ונקבר ליד אחיו. ‏ השאיר אחריו אישה, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.‏ קיבוצו הוציא לאור חוברת ובה דברים לזכרם של חנוך ודוד אחיו. ‏ אהרון חנוך, יהי זכרו ברוך.‏

העמותה להנצחת מורשת הצנחנים


יום אבות ובנים, זאב זליגר, חנוך, דודו, אהרון

יום אבות ובנים, זאב זליגר, חנוך, דודו, אהרון


אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור