כניסת חברים ותושבים

איתמר ברונר
תאריך לידה:
1/1/1947
גיל:
בן 18 בנפלו
תאריך פטירה:
24/7/1965
תאריך נפילה עברי:
כ"ד בתמוז תשכ"ה
מקום נפילה:
בעת אימונים ביחידת נח"ל

איתמר ברונר רוקד עם בת כיתה


איתמר ברונר, בן אילזה ופרי, נולד: 1.1.1947 נפל : 24.7.1965 

בתוכנו מס.260 6.8.1065


במוצאי שבת, כ"ד בתמוז, נפל בננו-חברנו איתמר. 

ראשון המתגייסים השנה לשרות בצה"ל מבין חברינו במחזור י"ב. ימים ספורים בשורות הצבא. יממה אחת בדיוק "באורח רשמי" חבר קיבוץ. שמונה עשרה – רק 18 שנים עלי אדמות, איתנו.

נפל כרע פשוטו כמשמעו. לא מכדור אויב, לא מכדור שוגג. מרוב מאמץ, מסירות –נפש, נאמנות. גופו ולבו, שנמצאו כה בריאים וחסונים, לא עמדו בדרישות שאיתמר עצמו לא שם להן גבול. "רק אני לא הגעתי" היה המשפט האחרון בסוף המרוץ. נעשה הכול ומיד כדי להציל אותו ממכת חום, אך קצרו ידי הרופאים מהושיע, וכעבור זמן מועט נפח את נשמתו.

נזדעזענו עד עמקי הנפש, עודנו מזועזעים, אילזה ופרי, יופי ואילן ואשר, (המשפחה בקרה אצלו במחנה האימונים שעות ספורות לפני האסון) בני המחזור כולם (בלילה האחרון חגגו עם איתמר אחרי קבלת החברות באסיפת הקיבוץ - בשיט לילי בנחל אלכסנדר). חברת הילדים וציבור החברים – כולם-כולם נדהמו, לא יכלו לתפוש את הבלתי נתפש.

למחרת היום הובא לקבורות בבית העלמין שלנו. ליד מאיר זייטל ואמנון כפרי, שנפלו אף הם בימי שרותם בדמי עלומיהם, נכרה קברו. מגדול ועד קטן, יישובנו כולו, גם קרובים ורחוקים נהרו אל הלוויה שנערכה בטקס צבאי מלא. ספדו לו מפקד המחנה והרב הצבאי, נפרדה ממנו בשמנו- זאבה. מטחי יריות לכבודו הרעימו – ואחריהם ירדה שב דומיית אבל על יישוב ששכל ממיטב בניו, מפאר תקוותיו, נפש טהורה שנקטפה באיבה בשכר החיים, על הסף.  איתמר....

עדי נחמני


איתמר ברונר בזריעה

איתמר ברונר בזריעה



דברים בעת על הקבר הפתוח

כתבה זאבה לבני

בננו, איתמר – אחינו, חברנו איתמר -

איכה נפנה אליך, איכה נדבר אליך – ואתה שוב לא תשמע קולנו? איכה נאמר לך דברים אשר עם לבנו – ועיניך שוב לא תחייכנה לעומתנו? 

נאספנו כולנו כאן להיפרד ממך, איתמר שלנו, ועינינו דומעות ולבבנו צר מהכיל את הכאב המתפרץ.

באנו כולנו ללוות אותך בדרכך האחרונה. באנו להיפרד ממך – ומוזר, עד לבלי יכולת להבין ולתפוש עובדה נוראה זו, מציאות מרה זו.

ללוות בדרך, להיפרד?! והרי ידענו פרידות אחרות כל-כך – עם כל יציאה של הבנים אל מחנה, קייטנה וטיול, עם סיום שנת הלימודים, ופרידה במסיבת רעים עם ערב- מחבר היוצא אל הצבא.


Album145 מחזור יב - מימין לשמאל איתמר ברונר, במרכז חנה קול, גילי צנגן


רק שבוע אחד בלבד חלף, מאז ישבת, איתמר, בין חבריך לכיתה, למחזור. ערב צאתך אל הצבא – ראשון מבין חבריך, ורק לפני שלושה ימים חזרת אלינו להיות עמנו באסיפת קבלת הבנים – ואתה בתוכם – לחברות במשק.

והחברה הקיפו אותך ומבטיהם כולם אומרים אהבה וחברות. ישבת וסיפרת מחוויות הימים הראשונים בצבא. ושוב פרידה, ושלום לבבי ותם כזה, של רעים, של אחים.

אכן, ידענו פרידות, אך לבוא אל מקום זה ולהיפרד ממך, איתמר, כך, פרידה אחרונה נוראה שכזו- מי יכול היה לחזות זאת, ולו בחלומותיו הנוראים ביותר?...

איתמר שלנו, שזה עתה הצטרפת כחבר אל חברתנו, בוטח ושלם עם דרכך – דרך טבעית ומובנת, שהיית זקוף ונאה ומבטיח, שכל החיים ותפארתם ומעשי יום-יומם עוד היו לפניך – בטרם הספקת לטעום מן הדבש שבחיים ומן העוקץ שבהם – נקפדו חייך על סיפם נקפדו בצורה כה בלתי הגיונית, כל-כך בלתי נתפשת...

לפני שלושה ימים, בהיות החג בביתנו, שמענו פרק מפרקי אבות. כשנשאלו תלמידי חכמים לדרך הטובה שידבק בה האדם הם מנו דרכים רבות, טובות וביותר נראו לרבם דבריו של אלעזר בן ערד שאמר: לב טוב. משום שבכלל דבריו – היו דבריהם, משום שכל המידות הטובות כלולות בדבר האחד – לב טוב. ואנחנו ידענו כי לב טוב היה לך, איתמר, וממנו כל דרכיך הטובות...

איתמר שלנו – פשוט הליכות, תמים, טוב-לב, ישר דרך ומעש. שגדלת לנו לתפארת, שרגליך היו מהלכות בטוחות בשבילנו, שידיך אומנו אל כל עבודה במטע- הענף אליו נקשרת. 

איתמר, בן טוב לנו, וחבר טוב. לעתים מכונס בתוך עצמך, מרבה לקרוא ולשתוק – ולעתים עליז ושובב בין חבריך, נהנה מהלצות, מבדיחה, מקומזיץ – כדרך נערים ונערות בריאים בגוף ובנפש.

איתמר, שלב טוב היה לך - אך לא חזק דיו  ובום ----

ואנחנו נתאספנו כאן כל בני כפרך להיפרד ממך, להיפרד לעד. ונחסר אותך מאוד, איתמר! חדר ההורים החם יהיה מיותם בלעדיך - ואיכה ננחמכם אילזה ופרי, יופי ואילן בשברונכם וביגונכם?

נחסר אותך מאוד. עצים ודרכים בגני הפרי יחסרו אותך, ושבילים היורדים מן הגבעה אל בית הספר או אל צריפי הנוער, ותחסר אותך חברת נערים ונערו שהיית אבן-חן בקהלם.

שלום לעפרך, אחינו איתמר

זאבה ליבני


איתמר ברונר


איתמר ברונר

מופת של חברות

... רציתי לספר על מקרה אחד, פעוט כביכול, אבל ממנו ניתן ללמוד על דמותו ואופיו של חבר.

היה זה מכבר. מסודר הייתי לתורנות באחד הערבים. אותו ערב היה עלי לנסוע, וחיפשתי מחליף, שימלא את מקומי. מראש ידעתי עד כמה יקשה עלי למצוא מחליף לאותו ערב. ואמנם, גם אחרי פניות רבות- לא נמצא לי. אל אחד חששתי לגשת ולבקשו- אל איתמר. ידעתי, כי כשאפנה אליו, יסכים מיד. גם אם יקשה ממנו הדבר מסיבה זו או אחרת, וחששתי כי אין זה הגון לפנות אליו. אלא שלבסוף, בלית ברירה, פניתי, והוא הסכים. מובן שהסכים! ואף ביטל בחיוך את התחייבותי להחליפו בהגיע תורו.

לימים שכחתי את התחייבותי, והנה, ערב אחד ראיתיו בחדר האוכל- והוא תורן. ביקשתי להחליפו, אך הוא סירב בעקשנות...

אמרתי: אספר, ואם גם מעשה של כלום: מקרה אחד קטן, ובעיני איתמר וודאי היה קטן ולא נחשב, שכן כל חייו הקצרים היה רגיל לעזור, לתת יד, אך עם זאת- חרות הוא בזיכרוני, אולי משום שאין זה כל כך מובן מאליו ורגיל בחברתנו.

לא הייתי קרוב אליו מאחרים, ודומה כי הכל קרובים אליו, קטן כגדול. אך במידה שהכרתיו, לא יכולתי שלא להתפעל. היאך שכנה בגוף חסון וגדול שכזה, נפש תמה וטהורה כל כך. ואיך לומר זאת, מבלי שיראה הדבר כמליצי ונדוש?- אבל אמת היא, שאינני זוכר תכונות שליליות  כלשהן שהיו בו.

וכשאני עוצם את עיני עולה דמותו לפני, בלורית, עיניים גדולות וחיוך. מהיכן שאב איתמר את כל טוב הלב ורחבות הלב, והאופטימיות והתום והיושר שהיו בו?

... וקשה להתרגל למראה בני משפחתו, החוזרים מטיול עם צרור פרחי בר בידיהם- והוא איננו איתם.

ואין מילים לנחם בהם את המשפחה. גם כאבי העמוק והכן וכאבו של הציבור כולו על הלקחו- אין בהם משום נחמה...

ארנון.


איתמר ברונר


עם לכתך -  יהושע

... הלכת, איתמר.

וצווינו להאמין שלא תשוב. אך אין זאת דרכך, לומר כך שלום. צעיר מידי ויפה היית. יותר מדי מבטיח מכדי שנוכל כל כך מהר ובמוקדם לוותר עליך. שנתיים של פריחה, שנתיים אחרונות בחייך, שנתיים בהן התעוררת וגילית עולם ומלואו. פרחת. גילית את היפה שסביבך. גילית שהבנות אינן להקת אווזות, ונעים מידי פעם להעיף חיוך ולחטוף שיחה עם אחת מהן. פתאום, לאחר שנים של שתיקה מתמדת, גילינו אנחנו ששופע אתה הומור בריא, הברקות וחוש חברתי להפליא. אהבת את ה"יחד", את ה"צוותא", אך מעולם לא אבדה לך הצניעות הטבועה בכך.

רק שנתיים של פריחה, רק שמונה עשרה שנות חיים, מה ידעת על החיים, איתמר?! מה ידעת על החיים מחוץ לקיבוץ? על עצמאות בחיים. על היות אדם לבדו? מה ידעת על אהבה? על אכזבה? מה ידעת על עוד אלף ואחד דברים שזכאי היית לדעת, שמדרך הטבע חייב היית לדעת?

אך הטבע - הוא בגד בדרכיו, כאשר ציווה עלינו לומר לך ברכת פרידה אחרונה, להובילך אלי קבר. אכן ידעתי, איתמר: רק את גופך הטמנו פה באדמה, אבל הזיכרונות- הזיכרונות שמורים איתנו לעד!



על גן איתמר


איתמר איתמר ברונר דיוקן ילדות


איתמר ברונר


, יוסי רום, עמי רטר, מטע תשכה, 1964 איתמר ברונר

יוסי רום, עמי רטר, מטע תשכה, 1964 איתמר ברונר


משק הילדים בסוף שנות השישים - קוצרים בחרמש - איתמר ברונר, ארי פולק וינקי מירון

משק הילדים בסוף שנות השישים  - קוצרים בחרמש - איתמר ברונר, ארי פולק וינקי מירון



הסרט נוצר לקראת יום הזיכרון 2015 ע"י זיו שחר



ערב יום הזיכרון 2015: מספרים על ברונו בוכהולץ, 

איתמר ברונר ולירון לנג


אתם מוזמנים לחלוק זיכרון, געגוע או סיפור

חדש

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

העתקת קישור