עמי יחיעם רטר
- ב טבת תשפ"ג
02/11/1946 - 26/12/2022
עמי נולד בגבעת חיים מאוחד בשנת 1946 ונקרא על שם יחיעם וייץ שנהרג בליל הגשרים. עמי היה תינוק יפהפה ובלונדיני והיה קשור בלב ובנפש לאביו שהיה נוהג להראות אותו לכולם בעבודה בגת.
עמי ואליעזר אחיו היו נוסעים בחופשים לתל אביב והייתה לו ילדות מאושרת.
אביו של עמי היה סוכרתי וטופל בידי ד"ר שיבא ובשנת 1956, כשעמי היה בן 10, אביו נפטר. יום אחד קראו לעמי לבית הילדים, המטפלת הודיעה שיש לה הודעה ואז הודיעה לו שאביו מת ושהיא הולכת להלוויה.
זו הייתה מהלומה כבדה עבורו והחלה תקופה קשה בבית. מאז עמי כבר לא יכול היה להיות במסגרות וחייו התנהלו בצל אובדן אביו.
יוסי רום, עמי רטר, איתמר ברונר 1964
הוא הסתבך בביה"ס בגח"א, יצא מהמסגרת והלך ללמוד בנווה צאלים, אבל היה בורח משם. הוא עבר לבית הספר המקצועי בעין עירון, שם למד אצל הצייר יעקב גוטרמן מהעוגן שהיה המורה האהוב עליו.
מחזור יא - יאיר ענבר ועמי רטר מימין אורי מירון - מדריך
עמי התגייס לצה"ל כחובש והשירות הצבאי היה לו קשה, משום שזו הייתה מסגרת והיה קשה לו במסגרות. עמי השתתף במלחמת יום הכיפורים כמילואימניק, וחזר רק אחרי 8 חודשים עם טראומה בעקבות מה שעבר שם.
כשהשתחרר מצה"ל עבד בהודייה ומשם שובץ לזיגייה ולענף המים. הוא היה תלמידו של זיגי והתמקצע מאוד בתחום המים וההשקייה, ומאוחר יותר למד תואר של הנדסאי מים ברופין. זיגי היה איש של סודות מים והיה נכנס לבאר, סוגר את הדלת ומסדר הכל לבד, כך שעמי היה צריך ללמוד דברים רבים בכוחות עצמו.
בענף המים הוא הכיר את אליהו ונוצרה ביניהם מערכת יחסים מיוחדת, וקשר בלתי רגיל. עמי היה בן בית אצל אליהו באחיטוב ויש האומרים כי הוא מצא באליהו מעין תחליף אבא עבורו. אליהו היה פותח פרלמנט ועושה קפה על מרפסת הזיגייה ועמי ירש את המנהג ואנשים היו באים לשתות אצלו קפה בפרלמנט – גלעד כרמי, דוד קראוס, גדי ורד, יורם בוכהולץ, עומרי ענבר וגדי בר שלום.
עמי היה היחידי שידע להפעיל את מחשבי המים כשאלו הוכנסו לענף. הוא היה יושב שעות על המחשבים ואז העביר את התפקיד ליונתן מירון.
לאה ועמי הכירו בנופש רווקים, כשקבוצה מגבעת ברנר וקבוצה מגבעת חיים שהו יחד בנופש. לאה עבדה בבציר בגבעת ברנר והייתה מביאה ענבי מוסקט לעמי שגר בדירת חדר בגח"א עד שהתחתנו.
עמי היה אבא נפלא. הוא היה יכול לחרוש את כל תל אביב כדי להביא טרקטורים ושופלים לימי הולדת ולא ויתר על שום מתנה שביקש מישהו מהילדים.
בכל שבת היה עמי מטייל עם הילדים וגם מספיק לעשות איתם סיבובי בארות, אבא כייפי עם שופל, ג'יפ וסקנייה שלוקח את הילדים לסיבובים, והמשפחה חרשה את ישראל בטיולים למוזיאונים ולמקומות אחרים ברחבי הארץ.
עמי אהב לנהוג והיה נהג מצויין על כלי-הרכב של הקיבוץ, אהב מאוד כדורגל וספורט והיה אוהד מושבע של הפועל תל אביב. הוא היה שוחה כל יום עשרות בריכות ועד יום מותו היה פוקד את הבריכה. הוא היה גם סבא נהדר שלקח את הנכדים לסיבובים על השופל.
בשנת 1996, כשהיה בן 50, אובחן כחולה פרקינסון, יענקלה הורביץ שלח אותו לפרופסור גלעדי והיו לו 10 שנים של מצב טוב ואז החלה ההידרדרות. המחלה פגעה מאוד ביכולות הגופניות שלו, מה שהחליש את כוחו להתמודד איתה.
יהיה זכרו ברוך.
לאה רטר 28.12.2022
עמי חלה לפני 26 שנים כשהיה בן – 50.
מן החלון הביט בו יענקלה ולחש באוזנִי, יש לו פרקינסון, קחי ממני את הטלפון של
ד"ר גלעדי ותִסעו
אליו.
היום אני מבקשת להודות לְחברים רבים מהקיבוץ וּמחוצה לו, שעזרו ותמכו בְנפש חפֵצה בָאיש היקר והצנוע שלי.
תודתי נתונה גם לכל מי שניסה והשתדל להקשיב וּלהבין את עמי, כשהתקשה בְדיבורו עם התקדמות המחלה.
וּלכולכם
תודה על שבאתם לכאן היום, ללוות את עמי בְיחד
אתנו לְמנוחה, בְדרכו האחרונה.
*תודה רבה לצוות המרפאה ולד"ר גאמל על הטיפול המסור.
אבא
"כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה
כמו עץ השדה"
סבא יקסל נפטר שאבא שלי היה בן 10 כל חיוו הטראומה הזו ליוותה אותו. אני זוכר בילדותי הוא היה שואל אותי לא פעם : "מה יקרה אם אני אמות?" כילד לא הבנתי למה הוא שואל? ממה הוא חושש? הרי מבחינתי כילד הורים לא מתים.
אביו היה דמות דומיננטית עבור אבא והמוות הפתאומי , ללא יכולת הכלה של הסיטואציה בקיבוץ של פעם , צרבו את נשמתו של אבי למשך כל חייו.
לא אחת, כאשר היה נזכר או צריך היה לספר על מות אביו היו זולגות דמעות מעיניו.
במובן מסוים אבא נשאר שם – ילד בן 10.
האובדן של אביו העניק לו את האופי המיוחד שלו כאבא . אמא תמיד אמרה: " בשבילך אבא יוריד כוכבים מהשמים" וככה הרגשתי כל השנים. גם בצעירותי וגם בילדותי.
כך מתוך העצב הרב והאובדן שחווה אבי, זכיתי אני לילדות אוהבת ועוטפת באהבה ללא גבול.
אבא עבד שנים רבות בענף המים, בהתחלה כחבר לצוות ולאחר מכן במרכז הענף כאשר זיגי פרש מעבודה.
צוות המים
אהבתו למקצוע דחפה אותו בגיל מאור ללמוד הנדסאי מים ברופין. בלימודים הכיר מעגל חברים חדשים ושמר איתם על קשרים כל השנים.
לצד מסירות לעבודה, הקפיד אבא לשמור על פרלמנט הקפה: בהתחלה אליהו היה מכין את הקפה עוד ישבו במחסן הישן, עם השנים כאשר המחסן נסגר עברו למחסן של ליאור.
הקפה בפרלמנט עם החברים היה חשוב לו מאוד והוא לא וויתר גם שחלה ותפקודו היה מאוד לקוי.
אבא חלה לפני שנים רבות. 50 שנה היה בריא 26 שנה היה חולה. ראיתי לאורך השנים הולך ודועך.
טיפול במים 2004
הוא לא נתן למחלה מנוח, נלחם בה בכל כוחו. בשנים הראשונות התעלם מהמחלה והמשיך בסדר יום שגרתי. בהמשך המחלה התחילה לתת את אותותיה, נגסה לאט לאט בתפקוד הפיזי שלו וביכולת התקשורת.
בשנים האחרונות למרות שמצבו הלך והחמיר הוא לא וויתר לרגע על הרצון לחיות כמו שהוא אוהב.
ביום מותו עוד הספיק להיות בבריכה ובחדר הכושר.
לפעמים אני מהרהר איך היו נראים החיים של אבא ללא המחלה הזו? מה היה מסלול חייו? איך הייתה נראית משפחתנו?
המחשבות מציפות אותי. אבל ברגע שאני חוזר לקרקע המציאות וההרהורים חולפים אני מבין שככה אהבתי את אבא שלי – כמו שהוא.
פסח 2015 צילמה דינה הרטמן - לאה ועמי רטר
אבא ואמא תמיד חיו יחד בכבוד הדדי. הם חוו שנים יפות של יחד ושל גידול ילדים ולצד זה קשיים רבים ומגוונים. אמא איבדה את אבא שלה – סבא בצלאל ,את אחותה היחידה צביה ממחלה קשה בגיל צעיר ואחר כך את אמא של סבתא דינה. אבא תמיד איתה אוהב ותומך.
גם ילדיי סהרולי, זיווש ויוביוש כמוני זכו לסבא אוהב עם אהבה ללא גבול .
כואב לי שהם לא יזכו עוד לקרבתו.
אבא כואב לי על לכתך, נוח על משכבך בשלום.
אמא, אני רוצה להודות לך על שנים רבות של טיפול מסור באבא. לא ניתן לתאר במילים את המאמצים שעשית למענו תוך הקרבה אישית עצומה. חייו היו חייך, הוא בחר בדרך ואת הלכת איתו - תומכת מלווה אוהבת.
עכשיו שאנחנו בכאב כל כך גדול אני יכול לראות את הנחמה הקטנה של השחרור מהטיפול בו.
אני מייחל כי תמצאי את הכוחות להתמודד עם האתגרים שבדרך.
לחברים שתמכו באבא לאורך השנים : גדי ורד, עומרי ענבר, גילי , חגי, אבנר, ליאור ועוד חברים רבים אחרים – אני רוצה להודות.
לחברים והמשפחה שהגיעו לכאן אני רוצה להודות – זה מחזק אותנו, תודה !
נירי
עמי ורוני ביום אבות ובנים
אבא
עשית בשבילי הכל.
כשהיינו ילדים בפעוטון נבענו עם ה GMC ועם הג"יפ ביען עירון ביחד עם גילוש, שי ועודד. תמיד לקחת אותנו לכל מקום.
כל דבר שהיינו צריכים בקיבוץ היית מסדר לנו עם הבאגר עם הכף. אין דבר שלא ידעת לעשות.
בגיל שש עברתי ניתוח להוצאת שקדים, ישר הלכת לקנות לי באגר קטן שיהיה לי.
היינו נוסעים לתל אביב בעיקר לקנות בגדים, אכלנו תמיד במפגש גשר הירקון. היינו יושבים שם ומזמינים לנו סטיין ביחד . כל שבת אתה ואני היינו נוסעים לאליהו. היינו עושים סיבוב בבארות. כל שבת חיכיתי לזה והייתי קם בשש בבוקר ומחכה שתיקח אותי. אהבתי לבלות איתך. אהבתי להרגיש שאתה מפנק אותי ועושה הכל בשבילי.
הייתי לפעמים מחכה לפעמים שעות במחסן של המים שלא באת הייתי קורא לך בקשר. כל הזמן הייתי צריך ממך משהו וידעתי שברגע שתוכל תבוא לעזור לי.
בגיל 16 סיפרת לי שאתה חולה, אני זוכר שגרתי אצל ההורים היה לי חדר חדש כי בדיוק שיפצו את הבית. בכיתי כל הלילה עד שבסוף באת לישון איתי.
גם שהייתה חולה תמיד דאגת לי, שאלת אותי תמיד מה אני עושה בעבודה. שעבדתי בפריגת וקוקה קולה. שהקמתי את העסק באת לעזור גם שהיית חולה. תמיד שאלת אותי על העסק, ומה קורה? ואם באים אנשים? אבל כבר הייתה מאוד חולה והתקשיתי להבין מה אתה אומר...
אבא, אני מרגיש שלא נתתי לך מספיק יחס כשחלית. היה מאוד לי מאוד קשה. קשה לי על המחלה שגמרה אותך לאט לאט. קשה לי שאני מרגיש שכל החיים שלי היית חולה וחבל שלא הכרתי אותך בריא, אני יודע שיכולתי ללמוד ממך הרבה.
כשהתחתנתי עם עדי, היית מאושר, זה עשה אותך שמח.
הנכדים שימחו אותך גם, אתה ואמא הייתם אוכלים עם ארבל צהרים כל יום בחדר אוכל. דיברת איתו על כדורגל ואהבתם אחד את השני מאוד.
אבא אני אוהב אותך.
רוני
עמי רטר, חגי בר אילן, גילי צנגן
לזכר אבא
היית אבא עוטף ואוהב אבל עם קשיים לא מעטים.
ביום שנירי התקשר להגיד לי לבוא הביתה דחוף כי מצבך קשה כבר התכוננתי לנורא מכל.
לא היה לי קל לקבל את מותך אבל הבנתי אבא שקשיים לא מעטים שנוצרו עקב מחלת הפרקינסון ממנה סבלת שנים רבות הקשו עליך מאוד.
עשיתי הכל עדי לעזור לך להגיע לבתי חולים במידת הצורך וגם להיות איתך כי הבנתי שאתה עשית למעני כל מה שיכולת ועכשיו אני אסלח לך על טעיותייך הלא מעטות שעשית בחייך ואסייע לך כי אתה זקוק לעזרתי.
ידעתי שקשה לך ובתוך תוכי אני כבר זמן רב התכוננתי ומתכונן לרגע שלא תהיה.
בגיל 10 איבדת את אביך שהיה הכל בשבילך ולא נתנו לך אפילו להיפרד.
אני יכול להבין שזה פגע בך וכמה שזה היה לך עצוב ובכלל לא פשוט לאבד אבא בגיל 10 ואפילו לא להיפרד לשלום .
אני יכול להבין שלא מעט זה השפיע על חייך ועל כולנו.
גם אני לא פעם הייתי לא פשוט שלא באשמתך לא ממש הבנת את בעיותיי ואת הקשיים איתם אני בחיי היום יום אבל אין לי ספק שתמיד רצית עבורי את הטוב ביותר ונחלמת למעני על הטוב ביותר גם אם זה גזל ממך לא מעט כוחות נפש. לא פשוט ולכן בעת הזאת אני סולח לך כי אני יודע שהכל היה למטרות טובות.
היית אבא למופת עם דברים טובים ופחות טובים אבל תמיד עם רצונות טובים ועם רצון לטוב ביותר.
ראית אותי מתמודד לא פעם עם מצבים מורכבים מאוד לא פשוטים שכללו סיטואציות חברתיות לא פשוטות של קיבוץ שמסרב לקבל את השונה והאחר כמו כולם.
לא פעם השונות הדירה שינה מעיינך והתקשית להבין קשיים של בן עם מוגבלות והאמת שלא ממש באשמתך.
לא פעם ניסיתי להסביר לך אבל לא תמיד הצלחתי ולפעמים יותר ולפעמים פחות.
בזמן האחרון עשיתי כל מה שביכולתי כדי לעזור לך כמה שיותר בכל מה שיכולתי כי הבנתי שכמו שאתה עשית למעני בילדותי כך כעת עלי לפצותך ולעשות זאת למענך.
עשיתי הכל כדי שתזדקן בכבוד ואני מקווה שהרגשת את זה ומקווה לשרוד בלעדייך בעולם בכלל לא פשוט.
עד עכשיו התמודדנו אבל עכשיו הגיע הזמן להיפרד, לומר לך יפה תודה על כל מה שעשית יותר טוב או פחות טוב. נזכור אותך לתמיד, תודה על כל ושיהיה לך רק טוב.
שחף
משחק שש-בש בין קובי באואר לעמי רטר 2021
עמי,
תניה ואני תמיד אמרנו, שלמרות שהכרנו אותך אחרי שכבר חלית, אנחנו מצליחות לראות
אותך...
הכרנו אדם חולה ואיפשרת לנו כל הזמן לראות את הדברים הטובים שבך, שמחה, חיוך,
אהבה לאוכל , לספורט ועוד כל כך הרבה דברים שאפיינו אותך.. הרגשנו עם השנים שנכנסת
לנו ללב, שמצאנו איזה מין דרך מיוחדת לתקשר איתך.
תניה זוכרת את החיוך הענק שלך כשאתה יושב על הקלנועית, אהבת לנסוע בה ולטייל
ברחבי הקיבוץ, לעיתים לקחת אותה גם שהיה לך כבר קשה יותר לנסוע, היה לך חיוך של
ילד, שמצד אחד נהנה, אבל מצד שני יודע שאסור לו.
היית מגיע לכולבולית, לפעמים בלי לאה, קונה לך משהו מתוק, טילון ונהנה, לא ויתרת על
הנאות החיים.
אני הרגשתי שהבנתי אותך גם בלי מילים, אהבתי לפנק אותך באוכל, היית הלקוח המועדף
עלי בבישולים ולמרות שהתקשית לאכול, ידעתי שתמיד תפרגן, ותמיד תהנה, זה גרם לי
לאושר, לדעת שבתוך כל מה שאתה עובר יש לך רגעים של שמחה.
אתמול קוקי אמרה לי בדיוק שאני לא הכרתי אותך בריא, ואתה בשבילה נוף ילדותה, אני רק
יכולה לדמיין לעצמי איזה מין עמי היית.. אני רואה בך המון דברים שמזכירים לי את רוני,
בהליכה, בהתנהלות, באהבת החיים, בחוש העסקי וכן גם בעקשנות, כי לא זה לא ולא תמיד
צריך סיבה.
ככה ראינו אותך, תניה ואני, כמי שאוהב על החיים, שלא מוותר על הנאות גם כשאתה
מרגיש מאוד לא טוב..
היית אבא מדהים לשחף, נירי ורוני וסבא אוהב לנכדים, כמעט כל צהריים היית פוגש אותם
בחדר אוכל, הייתם אוכלים ומדברים, בארוחות ששי שכל כך אהבת, היית מתקשר עם
הילדים, לא ויתרת על זה, והם החזירו לך אהבה, הם אהבו אותך מאוד!
תמיד דאגת לנו, התעניינת בשלומנו ונתת לנו כל מה שרק ביקשנו!
אתה ולאה לאורך כל השנים הייתם לצידנו, מהרגע שהתחתנו עם נירי ורוני ועד לרגע
האחרון שלך... ידענו שאתם לצידנו ותעשו כל מה שאפשר בשבילנו ובשביל אחדות
המשפחה,
עמי, על זה אנחנו רוצות להגיד לך תודה!
נוח על משכבך בשלום, מקוות שאתה לא סובל יותר,
אוהבות אותך,
תניה עדי וכל הנכדים, סהר, יובי, ארבל, זיוי, בארי וגוני
עמי עם הנכד סהר
עמי שלנו
כבר שבוע שאתה לא איתנו.
בוכים, עצובים, מנסים לעכל את המצב והחיים בלעדייך.
לאה אומרת שחבל שאתה לא יכול לשמוע את כל ההספדים שהקריאו עליך את כל הדברים הטובים שאמרו עליך ואתה כבר לא איתנו.
היית כל כך חסר לכולנו בארוחת ערב ביום שישי, כל אחד הרגיש את זה בלב והמשכנו כאילו הכל כרגיל. כל אחד מנסה להיות חזק עבור המשפחה שלו ועבור עצמו.
הנכדים עצובים, אנחנו מתגעגעים וזאת רק ההתחלה.
עכשיו כולנו מתגייסים לדאוג ללאה, שהקדישה את כל השנים האחרונות לטיפול מסור בך, יום יום ושעה שעה.
היא נחה הרבה, אוספת כוחות, מתמודדת עם כאב וכואבת את האבל בדרכה שלה.
לשבעה הגיעו הרבה אנשים, חברים, משפחה כולם ניחמו אותנו עד כמה שניתן והיום בקושי רב כולם חוזרים לשגרה, לחיים.
עמי תמיד נזכור את הדברים הטובים שבך, בשבוע הזה שוחחנו רבות עם קרוביך על החיים שהיה לך כילד, על הלימודים שלך, על הקשרים החברתיים שלך ועל היכולות המקצועיות שלך שחסרות עד היום לקיבוץ .
הקיבוץ חיבק אותנו ותמך במאכלים, עוגות, עזרה ושיחה. ואנחנו מודים לכולם.
בזכותך אנחנו גרים במקום ובקהילה שטובה לנו ולילדים שלנו .
נוח על משכבך בשלום.
תניה
ללאה, לבנים ולכל המשפחה
פטירתו הפתאומית של עמי החזירה אותי אחורה לימים טובים בהם עבדנו יחד במים.
היחסים וההבנות בנינו תמיד היו טובים, הקודים היו גם מיוחדים, דיבור קצר ולא תמיד ברור. אבל הכי חשוב מבחן התוצאה והדבקות במטרה.
ההילוך שלך שהיה מעט מגושם, הטעה ובכלל לא אפיין אותך, היית זריז ומהיר תפיסה. היינו מתחרים בהכול: בחפירה, במחפרון, מי יותר ישר ומי יותר מהיר בסידור ההשקיה הקבועה בפרדס, מי יותר ממטרות עד ארוחת הבוקר ויש עוד הרבה זכרונות של העבודה המשותפת שלנו.
הכי מרשים אצלך היה השילוב של היכולת הטכנית מקצועית ביחד עם ההבנה בכסף ומסחר.
זן נדיר היית, זן של מצוינות וצניעות.
בזמן האחרון הקשר בינינו היה מפגשים אקראיים שתמיד שימחו אותי.
אהבתי אותך עמי ואזכור אותך תמיד,
בועז שקדי
.jpg "פרלמנט המים")
פרלמנט המים
עמי ממי,
לפני יותר משלושים שנה התקבצנו חבורה של קיבוצניקים ללימודי קרקע מים במדרשת רופין בקורס מים י"ד. ברוך ממעלה גלבוע, גלעד מהגושרים, גאש מיפתח, קליגר מאלונים, עמי מגבעת חיים, יגאל ממשואות יצחק ואני מסעד.
אתה עמי היית זקן השבט ומטבע הדברים הלימודים לא היו קלים לך, לחזור ללמוד מתמטיקה פיזיקה והידראוליקה. אבל התגבשנו לחבורה שעזרנו אחד לשני.
עמי היה מגיע כל בוקר על הטוסטוס הכחול מגבעת חיים ובסוף היום תמיד היית אומר זהו אני פורש אבל לא ויתרנו לך ועודדנו אותך. תוך כדי הלימודים נוצרו חברויות שנמשכות כבר הרבה שנים כשעמי תמיד היה במרכז - אם זה בנסיעות לראות משחקי דרבי בכדורסל, אתה הפועל וברוך מכבי או פעם בשבועיים על האש ברופין.
למרות הקשיים סיימת את הלימודים עשית את פרויקט הגמר וחזרת לעבוד בענף המים בגבעת חיים.
גם אחרי שסימנו ללמוד המשכנו להיפגש החבורה ולשמור על קשר כשהיינו קופצים אליך לשתות קפה במחסן של ההשקיה.
מאד הצטערנו שנודע לנו כבר לפני די הרבה שנים שחלית אבל המשכנו לדבר ולהיפגש. עד שבאמת בשנים האחרונות כבר היה קשה לך לנוע וגם הדיבור היה כבד והמפגשים הפכו להיות קשים יותר.
אני רוצה לבקש ממך סליחה שלא ביקרנו אותך מספיק בתקופה האחרונה ולא שוחחנו מספיק בטלפון כי היה קשה מאוד להבין אותך.
תמיד נזכור אותך עמי ממי, חבר יקר לקורס מים יד במדרשת רופין.
ללאה והמשפחה, תנחומינו שלא תדעו יותר צער.
ברוך ברחד, גלעד סלע, איציק קליגר, גאש ספקטור, יגאל רביב ודני אריאל.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!