גלעד כרמי
- ל כסלו תשפג
07/08/1931 - 24/12/2022
דברים לזכרו 27.12.22
גלעד נולד ב-1931 ומתאר ילדות בקיבוץ, שרק הוקם, לפני מאורעות 1936 ומלחמת העולם השנייה.
הוא מספר: "לי לא היו פחדים מהערבים, אף פעם לא הייתי כמו כולם, לא הייתי שייך לעדר. הייתה לי בעיה עם בית-הספר, אני חושב שהייתי אולי 25% מהזמן בכיתה ויתר הזמן שוטטתי. הקשרים שלנו עם הערבים היו בעליות וירידות לפי מצב המאורעות בארץ.
המוסך שלנו בנוי היום על שטח שבו היה הכפר מנשייה ואני שוטטתי שם כילד הרבה מאד.
במלחמת השחרור נהרסו בתי הכפר ובכפר הזה היה ילד, בן גילי, שאתו שוטטתי. הוא היה תמיד רעב אני הבאתי לו לחם, חצי כיכר והוא היה בולע את כולו. הוא חיכה לי שאבוא ואביא לו לחם ואני ידעתי בחושיי שללמוד עוד אוכל והעדפתי להסתובב איתו. כך למדתי לדבר ערבית על בוריה.
לאיחוד עברתי עם הפילוג, בגלל שכאן היו אנשים יותר סימפטיים ולא משום מניע אידיאולוגי.
אמא שלי ניסתה לפתות אותנו להישאר בשמאל אבל היה לנו איזון בדמותו של יושקו, אבא של ניצה ודוד קראוס, שאמר שזה "קשקוש", שמזה לא יצא שום דבר טוב, מי שרוצה יחיה בקומונה אבל לא בגלל סטלין.
שנות החמישים על הטרקטור צילם עמרם נבו
מאחר ואני "יקה" באופי שלי, כשהגיעו אנשי כפר-סאלד הרגשתי שנקבל מהם הרבה מאד וגם קיבלנו. הם שינו את החברה לכיוון שאני אוהב, לי זה היה טוב.
אני אוהב את השירה המתורגמת של מערב אירופה. את מזרח אירופה אני לא הכרתי, רק מכתבי "שלום עליכם" ויותר מאוחר מסיפורי בשביס-זינגר. הם כתבו על הנחשלות של יהודי מזרח אירופה, שהיו למדנים גדולים בתורה אבל מתורה אי אפשר להתפרנס.
אני תמיד אהבתי לקרוא, כל מה שאני יודע זה מקריאת ספרים ולא מבית הספר.
בעת הדיונים על ההפרטה, גלעד אמר: לדעתי היום אנחנו מפגרים אחרי התהליך בשטח ועד שלא נפריט, יהיה בזבוז גדול. אני חושב שצריך לוותר על המושג "מגיע לי". אני בעד כל הפרטה שהיא למעט בריאות וחינוך.
עבדתי כשנה בהסעות חברים ב"בוסע". ראיתי את זה כמצווה. לזקנים אני אעשה כל מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים. אני לא אשכח, עד מותי, שלהם לא היה מה לאכול ולנו הילדים הם נתנו את הכל. את הדור הזה אני מלווה היום ברצון ובאהבה."
.jpg "גלעד ודוביק")
גלעד ודוביק
27.12.22
לזכר אבא – איתן כרמי
אבא יקר,
בשיחה האחרונה שלנו, סיפרת לי פעם נוספת, כמה נהנית בשנה שעברה מהביקור שלי, ובפרט מהנסיעה לניצה אחותך לעין גדי. הבטחתי לך שבתחילת שנת 2023 נעשה זאת שוב, אתה סיימת את חייך כפי שרק אתה ידעת לעשות.
בשנים האחרונות אמרת בציניות הכל-כך אופיינית לך, אם מלאך המוות יבוא אלי ויאמר לי בוא אני אבוא.
אבא סגר 91 שנים, יליד גבעת חיים, עם ילדות מגוונת, עשירה ומאתגרת מאד, שנעה בין גבעת חיים לבין ביתו של אביו שבתאי בכפר חוגלה. אבא איבד אותו בהיותו בן 12 ונשאר עם חוויות וזיכרונות יפים מאד, כשהוא שומר על קשר חזק עם האחים מכפר חוגלה.
בהיותו בן 14 בלבד, כשביה"ס מאחוריו, הוא נמשך לעבודה על הטרקטור בפלחה ובשדות, וזה היה כל עולמו עד לכתו לצבא.
גלעד כרמי עם הקבוצה במאוחד
אני מצטט אימרת שפר שלו "שני דברים שאני מצטער שלא עשיתי בילדות. אחד - שלא למדתי אנגלית. ושניים - שלא צחצחתי שיניים".
הורים צעירים - גלעד כרמי עם איתן ואגי ורדי עם אלדד
הפעילות בקואופרטיב עמק חפר הייתה חלק ממנו. בגיל 40 הוא עבר לעסוק בליווי והקמת קיבוץ קליה בערבה. בנוסף מילא תפקידים בקיבוץ: באקונומיה, בבניין, במחלבה, ובגרנות.
ניתן היה לראות את אבא מרוצה ומסופק ופורח.
עם התבגרותו בשנים, היה אבא מרוצה וכבן-קיבוץ הוא פירגן למערכת הקיבוץ ושיבח אותה. אפשר לומר עליו "קיבוצניק שרוף"
כשנשאל פעם ממה הוא חושש ומפחד ענה בדרך הכל-כך אופיינית לו: "מאלוהים, חשמל וחיידקים" למה אבא? "כי לא רואים אותם...."
אבא דאג בכל שיחה או ביקור, לציין את העובדה, שאם טוב לנו באוסטרליה, הוא מרגיש עם זה טוב, למרות הגעגועים.
זה המקום להודות לקיבוץ הנפלא הזה שהוא כל-כך אהב, על העזרה לזולת, האכפתיות והדאגה לפרט, דבר שבעצמו עשה בסתר במשך שנים רבות, כשליווה אנשים עם מוגבלויות, באופן הכי נאמן ומסור, שניתן לעלות על הדעת.
לאבא היו חיים מלאים וטובים, בזכות המקום שבו נולד ונפטר.
ולסיום עוד אחת מהאמירות שלו בשנים האחרונות: "אם הייתי יודע שזה כזה כיף להזדקן, הייתי עושה את זה קודם..."
נוח בשלום על משכבך במקום שכל-כך אהבת
איתן והמשפחה באוסטרליה
דברי פרידה מגלעד / מאת חנן כרמי
גלעד היה אחינו הבכור, הוא קרא לי ולדוד "האחים הקטנים שלו". לשבחו יאמר שהוא דאג לדוד וטיפל בו במסירות מדהימה מאז פציעתו במלחמת ששת הימים ולא היה יום שלא ביקר אותו ודאג לו. מכאן נוצר הקשר המיוחד בין שלושתנו, אצל דוד על המרפסת. דוביק כמובן היה קשור לשלושתנו ובמיוחד דאג לגלעד בחודשים האחרונים כשבריאותו קצת התדרדרה. בנוסף, לגלעד יש אחות ניצה בעין גדי שהייתה איתנו ועוד אחות צעירה יותר בירושלים. הקשר בין ששת האחים היה הדוק וממושך עד היום.
בחגלה היה הבית השני של גלעד ואמא שלנו דאגה לכך, בצעירותו גלעד היה מבקר אותנו ומביא את החברים שלו לאימא לאכול מרק טוב וחתיכת פולקה של עוף, מה שאז בקיבוץ לא היה נפוץ כל כך. אבא שלנו נפטר בגיל צעיר ונשארנו בקשר הדוק כל השנים. אימא שלנו דאגה להזכיר לנו כל הזמן שיש לנו אח בוגר בגבעת חיים- גלעד.
בשנים האחרונות שתי בנותיי עברו לגור בגבעת חיים איחוד ונורית שיפצה דירה בשכנות לגלעד. בחצי שנה האחרונה גלעד התארח אצלה בימי שישי כשאכלנו ביחד. הוא מאוד נהנה מזה והעריך את היחסים בנינו. בסוף כל ארוחת ערב הוא היה אומר שהיה נעים וטעים.
אני וגלעד ניהלנו יומן יומי בחורף והיינו משווים את כמויות המשקעים בחגלה ובגבעת חיים איחוד. נהנינו לחיות איתך שנים רבות וזכית לחיים טובים ובריאים, נפטרת בשיבה טובה. באהבה מכולנו, נתגעגע אליך תמיד ונזכור אותך.
תנוח בשלום בקיבוץ שכה אהבת, מכל המשפחה המורחבת, אוהבים אותך תמיד.
מילים מנורית:
נסיים במנטרה הקבועה, זו שהייתה יכולה להישמע גם 3 פעמים ביום:
גלעד מה שלומך?
"אני מצוין מה כבר יכול להיות? ומה שלא בסדר – אני כבר לא בודק"
"מה רע לי? יש לי שכנים טובים ונחמדים, משפחה נהדרת".
אני מאחל לכם רק בריאות! זה הכי חשוב! שיהיה לכם יום טוב.
פרלמנט המים מימין - יוסי חי, גדי ורד, עמי רטר, גלעד כרמי 2014
.jpg "פרלמנט המים מימין - יוסי חי, גדי ורד, עמי רטר, גלעד כרמי 2014")
לגלעד מזל טוב 18.08.2011
קח מקל, קח מים – וצא להליכה... בצאתך תפגוש את שכנך חיימ'קה, עובד בגינתו המטופחת.
בצעד קל תוכל להמשיך בכיוון בית העץ של רותי מדיני, שיחסה החם נתנה מקום של כבוד לדינה שלך.
בהמשך נמצא – "לגעת בחיות", או פינת החי, או משק בית ספר, שמויש'לה דייג הקים, אולי גם אתה זכית לעבוד בו... בוודאי ילדיך. היי זוז לצד כשעובר הטרקטור המזמר של יובל.
בעיקול הדרך, אחרי שער היציאה לאליכין – שכונת החיילים. בה גם הבנים והנכדים שלך ושל דינה חוו ימים של לפני שינוי בחייהם.
הכביש העולה לכיוון השער הראשי, שים-לב לכלבים הנבחנים שלא יופתעו מהצעידה קלת הקצב שלך.
אח"כ, קצת צמא ומחפש ידידי אמת, תוכל לשבת לכוס קפה (סוג של קפה באבא) לגלגל שיחה עם עמי וקובי, להתעניין, לתמוך, לעזור, להקשיב, יש שמצטרפים אורחים ונוספים נושאים מגוונים לשיחה.
כשתצא שוב, תחלוף ליד המסגריה, הנגריה, וגם ליד המחלבה – שם, יחד עם שלמה גל, למדת תחום חדש בשבילך, פיתחת, קידמת והקמת תשתית טעימה שמשמשת את אניני הטעם, גם היום.
הכביש החדש, מסלול הולכי הרגל שלצידו השכונה החדשה שצומחת ומתרחבת, המבט הירוק למרחוק, לעמק-חפר הפורה, בו גדלת וגידלת, מרחיבים את הלב.
תנשום עמוק, עוד דרך לפניך...
השמיים מחליפים צבע, משאיות נוסעות על הכביש, ופולטות ריח ממכר של סולר. בימים אחרים, היית חלק מצוות נהגי המשאיות של הקואופרטיב, מגודלי השפם, וחולטי-הפינג'אן, משמרים הווי מיוחד שזר לא יבין...
חזרה הביתה, לבית שחסר את דינה, אבל שומר על חיוניות, אופטימיות וחום, בגיל שמונים, שר את החיים ואת מה שהם מאפשרים ויותר.
מזל טוב גלעד, בריאות ואושר
משהו אישי ממשפחת רטר: המשפחה של מיכה, שבחום, צניעות וחברות, תמכת בו ובאמו מרים – תמיד זוכרים ומודים.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!