חסר רכיב

דורון נבון

דורון נבון
- יט כסלו, תשפ"ג
20/06/1943 - 13/12/2022
דורון נבון


כותבת נעה לוי על דורון 

ביוני דורון תהיה בת 80.
שמונים ימי חייה היו תערובת של עצב ושמחה, יתמות וחולי לצד אושר ואהבה.
היא נולדה ב – 20.6.43 בכפר סאלד לתמר ולאריה (רולף). בת שמונה וחצי עברה לגבעת חיים, 4 חודשים בלבד לאחר מות אימה.
זיכרונותיה מכפר סאלד יפים ונעימים ושזורים חזק מאד בזיכרונותיה מאימה ומנורית אחותה הגדולה. כשקוראים את הזיכרונות ואת התחושות שעולות מהן, אפילו ממרחק שנים רבות, כואב הלב על הילדה הקטנה שחרב עליה עולמה בבת אחת, יחד עם קשרים אחרים שהתרופפו ועם המעבר למקום חדש. וכל זה בתקופה שאף אחד לא דיבר ועזר לה לעבד את שאבד...
אבל, כבר אז כילדה קטנה, היה בה שילוב של אדם עצוב, צנוע, די סגור, עם אינטליגנציה וכוח הישרדותי לשקם את מקומה בעולם. (ואין לשכוח את העובדה הביולוגית של היותה יצור קטן, יפה ומתוק שאי אפשר שלא לאהוב ולרצות לפרוש עליו חסות, אגב, עובדה שלא השתנתה עד יומה האחרון).

דורון נבון

ואכן, מהר מאד נקשרה לנירה ולהוריה, וביתם היה בשבילה משפחה שלמה, חמה ותומכת. ובאותה רוח תשתלב בעתיד במשפחתו של עוזי.

חתונה דורון

מסלול חייה היה שגרתי - לא נצרכנו למהפכות בדורנו – בית ספר, שנת שירות בחטיבה, קצת צבא, חתונה, לימודי גננת, הולדת ילדים, עבודה, ריכוז הגיל הרך וסידור עבודה, ועדות, מקהלה... אבל בתוך כל זה, מוקדם מאד, הצטרכה להביא לידי ביטוי את כוחה וגבורתה השקטה. 

דורון נבון מטפלת

כבר בגיל 38 נותחה בראשה בפעם הראשונה, לאחר מכן יהיו עוד שלושה כאלה ואיתם הטרשת. הרבה שנים לא הייתה "חולה", הייתה דורון עם בעיות בריאות. המשפחה התרחבה לתפארת, עבודה, טיולים, קונצרטים, סרטים, ספרים, הליכות ומעורבות בכל. רק עוזי הטוב - הפייס שלה בחיים, ידע את מידת סבלה. עד שבשנה האחרונה כשל כוחה והיא הייתה דורון חולה. וגם אז, התעקשה על כל מה שיכלה, עד לאחרונה.

דורון נבון רעיה מירון

אני איאחז בלי קושי בדמותה של 70 השנה, היא תישאר איתנו כמו שרעיה כתבה לפני 30 שנה:

דורון יקירתנו
שאת הגיל מנצחת
כמו נערה פורחת
השיער אינו מלבין
והעור אף לא מזקין
אוהבת יופי ונוי וטיפוח
וליבה רגיש הוא ופתוח:
לספרות יפה
לקונצרט והצגה
לאמנות הציור
להומור ולסיפור.
לחי ולטבע
לפריחה ולצבע
לנופים מרהיבים
למילים וצלילים
ובבוא החג היא בשירה תנעים
וקולה פעמונים.
וגם אם קטנה ושברירית
תילחם כארי
על אי-צדק וסילוף
עד ייראה ויצוף.
וכבר אמר המשורר:
"...שיער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופיך..."
ככה אנחנו נשמור יופיך 'שטודל' - החיצוני והפנימי.

משפחת נבון

20 ביוני 1943 – 13 בדצמבר 2022, יט בכסלו, תשפ"ג
אמא
בסוף, גם העיניים כבר לא דיברו. והייתה נשימה, ועוד נשימה, וקול חרישי אחרון.  
ונתנו לה עוד נשיקה, ושוב נשיקה. אמרנו לה שאנחנו אוהבים אותה. ושסוף סוף היא יכולה לשחרר. לנוח. נפרדנו. כמה פעמים נפרדנו בחודשיים האחרונים. 
אבל אמא, גם ברגעים הקשים בחייה, הייתה אותה אמא שהכרנו. נחושה, עקשנית. היא לא הסכימה לוותר. להרפות.
היא כל כך רצתה לחיות.  

דורון נבון

ועכשיו זה נגמר. מאבק חייה הבלתי פוסק תם ונשלם וזה היה מאבק הרואי, מלא השראה וכוחות על, שרק אלוהים יודע מאיפה היו לה. אמא שלנו הייתה אישה קטנה. אפילו מטר וחמישים לא היו לה, אבל יצר החיים שלה היה הכי גבוה בעולם. הסקרנות שלה לא ידעה שובע. העיניים שלה רצו לראות ולדעת הכל. 
אמא שלנו הייתה "גיבורה" כמו שסבא שמואל נהג לומר והיא יכלה, באומץ נדיר, לשלל מחלות שתקפו אותה במשך עשורים שלמים בחייה. תמיד התגברה, תמיד חזרה לחיים מעוד ניתוח ועוד ניתוח. תמיד ידענו שהיא תחזור.  
היו לנו גם ימים אחרים. ימים בהם היא הכינה לנו פיצות מדהימות בשבת בערב אחרי ששמענו את "שירים ושערים" וטיול לחרמון, והנה תמונה איתה מחופשים בפורים, ובבריכה, ובדשא ליד הבית הישן. השיא היה כשהיינו מתגלגלים מצחוק כשהיא הייתה עושה לנו פרצוף שהיה מיוחד רק לה. שכבנו על הרצפה מרוב צחוק. הייתה לנו ילדות מאושרת.

נבון

ואחר כך הגיעו ארוחות הערב בשישי אצל אבא ואמא. עם כל המשפחה והילדים והנכדים. חיכינו לזה כל השבוע. כמה אהבה הייתה שם. כמה אושר, כמה שמחה. אנחנו כבר מתגעגעים. 
ואבא שלנו. יש לנו אבא נדיר. איזה איש זה האבא הזה שלנו. מי שלא ראה אותו מטפל, כל השנים באמא, סועד אותה, נותן את כל חייו עבורה מבלי לבקש דבר, לא ראה מסירות ונאמנות ואהבה כזאת מעולם. 
כמעט 60 שנים הם היו ביחד. עברו הכל. ימים קשים, מכאובים, שמחות גדולות ועצב, כמה רגשות והאבא הבאמת מושלם הזה שלנו, לא מש מאמא לרגע אחד. 
אבא, אתה אהוב חיינו. גם אתה יכול לנוח עכשיו. לצבור כוחות. להמשיך להפיץ את האור וההומור והטוב האלמותי שלך בכל מקום. 

דורון ועוזי נבון

צילם טל אמיתי



לא נשכח גם את אנאלין, המטפלת המופלאה של אמא. איזה רוך, אנושיות. כמה מסירות באישה אחת. 
כשאמא חטפה את האירוע המוחי, לפני חודשיים, טסנו אחריה לבית-החולים. היא כבר לא יכלה לדבר. זה היה קשה מנשוא ולפתע, שכובה במיטה במסדרון, רגע לפני צילום ריאות, היא נשאה אליי את עיניה הטובות ואמרה: "ממתי יש לך משקפיים כחולים?"
כמה רצינו שתמשיך לדבר, עוד ועוד. לדאבון הלב, זה הלך ודעך, הלך ודעך.  
אמא, את נחה עכשיו, רגועה ושלווה וזה מגיע לך. אנחנו אוהבים אותך. 
ערן בשם המשפחה

דורון עם נשים עושות שלום

דורון עם נשים עושות שלום



זכרונות על דורון / נירה פארן
בחודש יוני בסוף כיתה ג' היה לנו מפגש עם הילדים מהכיתה שלנו שהגיעו מכפר סאלד, דבר ראשון שראיתי, והיום נדמה לי שזה הדבר היחידי שראיתי – ילדה נמוכת קומה עם פנים מתוקות במיוחד ושתי צמות עבות וארוכות, כאלו שתמיד חלמתי שיהיו לי (חלום שמעולם לא התגשם) ומיד הרגשתי שאותה אני רוצה כחברה, זאת הייתה דורון, לא דורון כפי שהגו את השם הזה בגבעת חיים. 

תמנע אופיר עם דורון

תמנע אופיר עם דורון



אחד הדברים הראשונים שסיפרו לי, היה שדורון התייתמה מאמא שלה כשלושה חודשים לפני כן, דבר שמאד נגע לליבי, לכן הזמנתי אותה עוד באותו היום לחדר של הורי והרגשתי שגם אמא שלי תתחבר אליה וכך אכן היה, דורון הפכה לבת בית אצלינו, אחת מהמשפחה.
דורון אהבה מאד מוסיקה והייתה גם מאד מוסיקלית, לכן היא למדה לנגן בכלי שנחשב להכי קשה – כינור. היינו מאזינות הרבה למוסיקה קלאסית אצל ההורים שלי, הכי אהבנו את הקונצרט הכפול לשני כינורות של באך והאזנו לו כמעט מדי יום.
לדורון היה גם קול יפה מאד, לכן הייתה מקבלת הרבה תפקידים של שירת סולו, בהקשר זה נזכרתי בהצגה "מוק הקטן" שעלתה בקיבוץ כשהיינו בכיתה ה' אני חושבת, דורון קיבלה את התפקיד הראשי – מוק הקטן ולא רק בגלל קומתה הנמוכה אלא בעיקר בגלל השירים הנוגעים ללב שמוק שר, עין לא נשארה ייבשה בקהל כשדורון שרה את השיר "בודד אנוכי וגלמוד בעולם".

משפחות נבון שניר נחמני

שרים בפסח צילמה אפרת אשל



במשך כל שנות ביה"ס ואחרי כן עד שדורון התחתנה עם עוזי גרנו ביחד באותו חדר, לדורון היו הרבה נדודי שינה והיינו מבלות לילות ללא שנת, היינו כל כך הרבה ביחד שהמצאנו פרצוף מצחיק שרק שתינו הצלחנו לעשותו והיינו מבדרות איתו את בני הכיתה.
אי אפשר שלא להזכיר את החברות הנפלאה שהייתה לה עם עוזי מסוף התיכון, הייתה שם אהבה גדולה ומסירות ראויה להערצה מצד עוזי.
בסוף כיתה יב' תמנע ואני גוייסנו למזכירות החטיבה של בני האיחוד, כשסיימו את הגיוס, התברר שלא הצליחו למצוא רכזת תרבות, תמנע ואני הצענו לגייס לתפקיד את דורון, היא די חששה, אך לשמחתנו נענתה לבקשה, קראו לנו בתנועה – "שלוש הקטנות מגח"א".
זאת הייתה שנה מדהימה, מלאת אתגרים – היא ארגנה כנסים, קורסים, נפגשה עם ועדות התרבות של חברות הילדים בקיבוצים בכל רחבי הארץ, הכירה אנשים נהדרים והיו לנו גם המון צחוקים. 
הקשר בינינו מאד התחזק בשנים שדורון התמודדה עם הבעיות הרפואיות שהיו לה, אני שהייתי ידועה כהיפוכונדרית, ממש הערצתי אותה, היא הייתה בעיני גיבורה, "עוף החול" קראנו לה.
אני השתדלתי לעשות את המעט שיכולתי, לפנק אותה עם קצת מאכלים שאהבה, או לנסוע איתה לקנות בגדים חדשים שכל כך היו משמחים אותה אפילו בימים קשים, וזכיתי לקבל ממנה מתנה גדולה – המלצות לספרים איכותיים שקראה שנתנו לה עניין וגם הנאה בישיבה הממושכת והמאולצת בכורסא שבביתה.
עם השנים נוצרו לי קשרים יפים עם המשפחה המתרחבת שלה ושל עוזי, משפחה יפה וכל כך תומכת.
בשנים האחרונות יצרנו כמה חברות מהקיבוץ, חבורה קטנה שנקראת "החברות הכי טובות", היינו נפגשות מדי כמה זמן לארוחות בוקר משותפות עם שיחות ועדכונים אחת על השנייה, דורון הייתה כמובן בחבורה הזאת והייתה מקפידה להגיע למפגשים גם כאשר היה לה כבר קשה מבחינה גופנית, עצוב לי לחשוב שהיא לא תהיה איתנו יותר.
כשאני כותבת את השורות האלה באה לי תובנה – שהקשר ביני לבין דורון היה אפילו יותר איכותי מקשר רגיל בתוך משפחה, הוא היה נקי, בלי עימותים ומחויבויות שיש במשפחות הכי טובות, והתובנה הזאת יחד עם עוד הרבה זיכרונות יישארו איתי כזיכרון מחברתי, אחותי דורון.

דורון בארכיון

דורון בארכיון


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב