רבקה חן

אמא הייתה אדם של גבולות ועקרונות, מילוי חובות ואחריות, ורק בזקנתה הרשתה לעצמה לפרוק את העול הזה שנשאה על כתפיה מילדות. אמא שלי הקשה והעקרונית הציצה מדי פעם מאחורי כתף הסבתא חסרת הגבולות של ילדי. היא הופיעה פתאום במפתיע בשחקה עם אביב דמקה, ולמרות מחאותיו ובכיו, סירבה לתת לו לנצח במשחק. אבל צחקה למשמע מילותיו של דן – "עכשיו את משחקת איתי, אבל אני מנצח". באהבתה חסרת הגבולות למתוק היה ביתה לילדי מקור בלתי נדלה לכיבודים מתוקים, שהיו שם קודם כל עבורה.

אמא פתחה בפני את עולם התיאטרון, ומגיל צעיר לקחה אותי לצפות בהצגות. צפיתי איתה ב"אווז הבר" וב"מראה מעל הגשר", עוד בטרם יכולתי להבין את העלילה לעומקה. מאוחר יותר לקחתי אני אותה להצגות שניהלתי בבית צבי, לצפות בחבר אהוב משחק ב"שלוש אחיות" בתיאטרון גשר (שנים רבות אח"כ עוד קראה לו טוזנבך) ולפסטיבל תיאטרון ביוון לצפות ב"ליזיסטרטה" בתיאטרון אפידאורוס. 

בשירה לא חלקנו את אותו טעם. על אהבתי לשיריו של אלתרמן אמרה כי אילו הכרתי את שירי האהבה של ביאליק, הייתי מבינה עד כמה הוא עולה עליו. למרות זאת אני רוצה לקרוא על קברה את השיר "אוטוביוגרפיה" של שמעון אדף, שאינני בטוחה כלל שהכירה, אבל בכל פעם שקראתי אותו חשבתי עליה.

מגיעים עם גאיה וגוני לשבת

מחכה לנו בחוץ

ומחייכת בסיפוק

שהנה הגענו ונהיה יחד כולנו

על הספה מונחות

אפודות ונעלי בית

בסריגת ידייך הטובות

מכנסיים שמלות וספרים

חדשים לנכדייך האהובים

יש פרחים על השולחן

והמיקסר עם הקצפת כבר מוכן

רבקהל'ה שלנו

תודה שהיית סבתא אהובה לילדנו

אוהבים ומבטיחים

לזכור אותך תמיד

אתי (אשתו של שי)