דוד קראוס

כל כך מוזר לדבר על דויד הכל כך נוכח בלשון היה.

האיש הגדול והגבוה הזה עם כל הכריזמה – היה?!

הזיכרון שלי די דהוי, אך יכולה עדיין לחוש את הקבלה וההכלה שלו אותי כילדה שבאה לרונית והפכתי לבת בית. שותפה לחוויות, לנסיעות הפטריות, לנסיעות לעין גדי לניצה ולמשפחה...

דויד תמיד נתן לי להרגיש חלק.

תמיד סיקרן אותי האיש הגדול הזה, והוא אהב לספר, לדבר... פעם או כמה פעמים סיפר לי ולילדיי על הפציעה שלו.

ושוב לילדותי – זוכרת את ההתארגנות ליציאה לחיפוש הפטריות. זוכרת איך דויד העביר את עצמו לאוטו ונסענו. באוטו המיוחד הזה שהיה רק לדויד. הרגשתי גאווה להיות חלק מהמשפחה של דויד ודניאלה. להיות חברה של רונית ולפגוש גם את נילי המקסימה וסיגל היפה...

בשדות בפרדסים – נוסעים ודויד מאושר ויודע מה שאף אחד אחר אינו יודע. היכן יש פטריות. נוסע לאט ומביט. קולט פטרייה או שפשוט יודע ועוצר. אנחנו יורדות, מחפשות ובדרך כלל מוצאות פטריות- פקועות שמפיניון. זאת צעירה יפה וחלקה עם ריח של טבע שאין כמותו, וזאת זקנה – לא ניקח... שמות בדלי מלללא פטריות מאושרות וממשיכות...

ואיזה מרק פטריות היית מכין... אני זוכרת את הריח בבית, עם טעם נפלא שלא אשכח לעולם. ותמיד כיבדת, חייכת. וגם דניאלה כמובן.

זוכרת שסיפרת שמדי פעם אתה צריך לעמוד, אז הייתה לך דרך לעשות את זה. אולי הראתה לי פעם, והייתי נפעמת מהגובה שלך.

זוכרת את תנועותיך על כסא הגלגלים כשהיית מהלך בבית. זוכרת את ידיך הגדולות על הגלגלים, ואת הצליל שהמפגש עם הרצפה החלקה היה משמיע. לא היה נראה שמשהו קשה לך.

כמובן שאני זוכרת שבחגים ניגנת על האקורדיון עם יוסי כפרי ועוד. כמה מוכשר היית וכמה שמחה הבאת לקיבוץ.

תמיד הדהים אותי איך שאתה יוצר את הג'ונגל שלך ואהבת גם לספר לי עליו. כל כך הרבה כוח ורצון היה לך. ויותר מכל אחד אחר היית איש מעשה. איזה איש מיוחד היית.

הייתי באה עם הגן שלי בטיולים. תמיד סיפרתי להם לפני שבאנו שעכשיו ניכנס לג'ונגל של דויד, אז צריך להיות בשקט ואולי נפגוש חיות. ודמיינו שיש קופים וג'ירפות ואפילו אריה. לקראת סוף המסלול יש מוזאיקה מדהימה שדויד יצר, ושם אמרתי להם שנמצא האוצר. נכנסנו לעולם של דמיון וקסם בעולמך. עבור הילדים ועבורי זה היה מקום מהאגדות. פעם אחת גם ניגנת לנו באקורדיון ושרנו איתך על המרפסת. חבל שלא עשיתי את זה יותר.

בטוח יש עוד זכרונות רבים, אך כהרגלי דחקתי גם אותם.

רוצה שתדעו הייתם לי – אתה ודניאלה וכל המשפחה – בית. ובהמשך אתה ושלומית גם לדותני אחי האהוב. ועל כך תודה מעומק לבי.