מיקי הדר
- יח סיון תש"פ
16/03/1945 - 10/06/2020
מיקי הדר, יוני 2020
מיכאל קראו הוריו של מיקי לבנם הבכור שנולד ב-1945. אסתר וצבי פלבר עלו לארץ על האוניה פטריה וסיפור עלייתם הוא מן הידועים בסיפורי העלייה הבלתי ליגאלית, יחד עם חבריהם להכשרה הצטרפו לקיבוץ שער הנגב ולאחר מכן עלו לגליל עם כל חבריהם והקימו את קיבוץ כפר סאלד.
כשמיקי היה בן 7, בזמן הפילוג, עברה משפחתו עם חברים וילדים רבים נוספים לעמק חפר, כאן הקימו את ביתם מחדש בקיבוץ גבעת חיים איחוד.
בני מחזור י-יא עם מיקי
מיקי גדל בתוך קבוצתו, והיה אהוב ומקובל בכיתתו. הפעילות החברתית הייתה תמיד הצד החזק שלו, הוא היה יוזם, מארגן בילויים, בעיקר כאלו שהיו קשורים בצורה זו או אחרת בהכנת מאכל כלשהו שהובא בדרך לא דרך למתחם הצריפים של הכיתה. התחלה צנועה שסופה בבילוי מחתרתי בלתי שגרתי. ידועה האמרה שלו בקרב בני כיתתו: "מי בא לקומזיץ, גפרור כבר יש לי"...
כנער עבד מיקי ברפת ובהודייה, מהר מאד מצא את עצמו נמשך לקבוצת הכדורמים שהוא היה בין ראשוני שחקניה כבר כנער צעיר. בתחילת הדרך בקבוצה הוא היה שחקן, בהמשך הוא היה מאמן ומנהל הקבוצה. הוא הביא את הפועל גבעת חיים לשיאים של 22 אליפויות ו -18 גביעי מדינה. יותר מאוחר הוא היה יו"ר איגוד הכדורמים בישראל, וליווה משלחות לחו"ל, גם במסגרת קבוצת האם שלו – גבעת חיים, וגם במסגרת נבחרת ישראל.
נבחרת כדור מים משמאל מיקי עם ילדיו שירי ועוזי
במשך כל אותן שנים הוא נשא בתפקידים נוספים בקיבוץ. הוא היה פעיל מאד בתחום של ריכוז החגים בקיבוץ, ובחגים מסוימים אף הטביע את חותמו בעיצוב המסורת המקומית. חגי פורים וחגי הביכורים שהיו קרובים לליבו גרמו לו להשקיע את כוח הארגון שלו והמסירות העקשנית שאיפיינה אותו למינוף החגים ולהיותם משמעותיים בחיי התרבות של הקיבוץ.
מיקי על הטרקטורון של הנוי
תפקיד נוסף שמילא היה ריכוז רכב שהיה תחום מאד רגיש בחיי הקיבוץ של פעם. הוא צלל לתוכו בטבעיות רבה, ירושה מבית אבא, ומילא אותו בהבנה רבה וברגישות לצורכי החבר ולצורכי הענפים שהיו תלויים רבות ביכולת האלתור של רכז הרכב.
מיקי עבד במשך שנים רבות בפריגת ובהמשך בקוקה קולה, שם המשיך לעבוד גם אחרי גיל הפנסיה, עד לגיל 74.
עוזי, הפועל גבעת חיים כדורמים 55 שנים, 2018
ערב נסיעתו לארה"ב, לצורך טיפול רפואי, הוא הפיק ערב לציון 55 שנים לקבוצת הכדורמים של הפועל גבעת חיים. הערב צוין בבריכה והיה עבורו אירוע מאד מרגש. יום לפני כן עוד עבד ואז טס לארה"ב. בעת ביקור אצל בנו עוזי בסן פרנציסקו עבר אירוע מוחי ואושפז שם, חזר לארץ כעבור שבועיים ומאז היה חולה מאד.
מיקי היה איש משפחה למופת, בעל, אבא וסבא אהוב ומסור לכל אוהביו. יחד עם דבורה הם גידלו 4 ילדים, היו לסבים ל- 8 נכדים. במותו היה בן 75.
יהי זכרו ברוך
אבא מיקי או בפי אמא מייק
לא היה ולא יהיה מישהו כמוך אתה היית בן אדם מיוחד.
עמוד התווך של המשפחה, סלע איתן.
ביחד עם אמא שהיתה העוגן שלך לאורך כל הדרך יצרתם תא משפחתי חזק ומשגשג.
כמה אהבת והערצת את אמא ואני מבטיח לך שנשמור עליה ונדאג לה.
אין מספיק מילים שיסבירו את רמת הדאגה והטיפול שהיא העניקה לך בתקופה האחרונה.
לא היית איש של דיבורים, גם לא איתנו האחים, אבל המסר תמיד הועבר ע"י מעשים ועבודה קשה בכל תחומי החיים.
היית קיבוצניק בהוויה ואפילו מופנם במקרים רבים אבל ביצועיסט ברמה הגבוהה ביותר.
עקשן, חדור מטרה, שובר קירות. לימדת אותנו מהי משימתיות ודבקות במטרה.
כל כך הרבה זיכרונות יש לי איתך שיכולים למלא ארון ספרים, מחוויות משפחתיות דרך הכדורמים בארץ ובחו"ל, קיבוץ ועוד.
אני מרגיש צורך להגיד לך תודה שנפלה בחלקי הזכות שהיית לא רק כאבא אלא גם כחבר.
גידלת וחינכת דורות רבים של ספורטאים שעד היום שואלים לשלומך והתעניינו לדעת מה מצבך.
הקמת אימפריה הישגית ומקצוענית בגבעת חיים ובנבחרת שלא היתה לפני. באיזשהו מקום הקדמת את זמנך, הבאת רופא שיבדוק את רמת חומצת החלב של השחקנים, אימוני בוקר שלא היו נהוגים אז, ארגון מחנות אימון בחול, הבאת קבוצות מקצועניות מחו"ל לארץ לטורנירים.
זוהר רהב תמיד מזכיר לי שביום החתונה שלו באנגליה התקשרת אליו באמצע הלילה שיבוא לגמר פלייאוף כי חייבים לקחת אליפות וזה מקרה חירום.
ככה היית ברוחך ובמעשיך איש שהופך את החלומות למציאות .
בלי התמיכה שלך לא הייתי מגיע להיות ספורטאי הישגי ובטח להישגים שהגעתי. אתה היית הקוצ'ר שלי שעוד לא היה מושג כזה.
היית עבורי מודל לדאגה למשפחה, לנתינה וחינוך לערכיות.
איתי ושלי הילדים שלי כל הזמן שאלו לשלומך ועוד קיוו שתצא מזה עד הרגע האחרון כמה הם אהבו אותך.
בימים האחרונים שהרופאים אמרו שיש לך עוד כמה שעות החזקת כמעט 5 ימים, כזה היית כמו בחייך שובר מוסכמות ולוחם. אוהב אותך לעולמי עד!!
גדי
קשה לי להאמין שאני נפרד ממך ואני כל כך רחוק. דברנו אתך השבוע דרך הוידאו והספקנו לשתף אותך כמה היית חלק חשוב בחיים של כולנו. היוות בשבילנו עמוד טווח יציב תומך, מעניק וגאה.
לא ניתן לכמת במלים את כל אבני הדרך השזורות בחיינו וובחייך. מילד שגדל בכפר סאלד, עובר לגבעת חיים ומקיבוץ של שנות החמישים-שישים מקים משפחה עם אמא ומצטרף לשבט הדקלים האהובים מעין השופט.
ביחד עם אמא היוותם לנו בזוגיות מיוחדת ומשלימה תא משפחתי חזק ותומך שהתחיל עם הבכורים שירי ואנוכי והושלם עם השבחה קלה עם גילי וגדי.
היה זה טבעי ש"סופחתי" לבריכה ולכל פעילויות הכדורמים שאבא היה הרוח הדחופת בשנות ה 80. מלהביא כדורים ולמסור לזריקות, להביא את כרטיסי השחקנים למשחקים, לצלם ועוד.
נשאבתי לאנרגיות העצומות שיצרת, שהרבה בזכותך ושותפים לדרך היוותה את האימפריה.
עשית זאת בנחישות בלתי מתפשרת, בדאגה, לשחקנים ולמאמנים, מהראשון ועד האחרון. לראות איך זוהר רהב, אייל קניץ ועופר פרידמן נכנסים לביתינו מהדלת האחורית, אומרים שלום מהיר ומיד ניגשים למקרר - אחרי או לפני אימונים, היה דבר שגרתי. גם כשכל אחד מהשחקנים התבגרו והיו עסוקים בחייהם הצלחת לשמור על ערך של הקירבה ההדדית ומחויבות טוטאלית לקבוצה ולמטרה. גידלת חבורה ארוכה של שחקנים שבשבילי היו כו אחים גדולים, מאמנים ומורים. למעשה הבאת את "המקצוענות" במסגרת הקיבוץ עם חוצפה, תעוזה ונאיביות, והמון אמונה בדרך.
זה היה נכון גם בנבחרת ישראל שבמסגרתה התאפשר לי לשתף פעולה וליצור חברויות לחיים. ואכן, כם כשפרק הכדורמים בגבעת חיים הגיע לסופו, ולמרות הקושי הרב לקבל זאת, המשכת בעשייה וזכית להרבה נחץ לראות אותי ואת גדי משחקים ברמה הגבוהה ביותר בארה"ב.
גם פרק זה שזור עמוק ביחסים שלנו עם הרבה עשייה ותמיכה שלך במשך הרבה שנים ויצר את היסודות שקבלתי כדי להגשים את הדרך שבחרתי. בדרכך ליוות אותי בכל הצמתים המרכזיות, נסענו ביחד לפגוש את לליב אשתי לעתיד אחרי הטורניר שלי ב USC, ממשיכים במוטיב הקשר של גבעת חיים- עין השופט.
סיפור קטן שמייצג מי זה אבא… כשב september 11 2001 עבדתי בבנין צמוד למגדלי התאומים בניו יורק וגדי היה בלוס אנג'לס, אתה היית בצפון הארץ בעבודתך. כששמעת מה קרה ועוד לא היו פרטי עצרת את הרכב לצד הדרך להירגע מהדאגה הקשה. למרות שסגרו את השמיים וביטלו את כל הטיסות לארה"ב מכל העולם, אתה בכל זאת מיד החלטת שאתה צריך לנסוע "להגיע" אלי ואל גדי. איך? אתה כבר תמצא א הדרך. טסת למחרת ללונדון וניסית לשכנע חברה אחרי חברת תעופה שאתה "חייב" להגיע לבנים שלך… חזרת למחרת לישראל אבל הצורך והמסר הברור היה שגם אם צריך "להיכנס בקיר", הכל אפשרי.
עם השנים החולפות ולמרות המחלה המשכת ליצור, לעבוד ולהעניק בדרכך - בשקט, במסירות, בלי אגו - לעשות מה שצריך. היית ראש לשבט מתרחב עם נכדים שהצליחו לינוק מהיחודיות שלך.
אני יודע שהביקורים אצלנו והביקורים שלנו בארץ היה בשביל כולנו זמן איכות של משפחה וחוויות. אני יודע שזכית לעסוק לפחות 25 שנה כחלוץ בענף הכדורמים שכל כך אהבת. אני יודעת שזכית לזוגיות מיוחדת והקמה של משפחה גדולה ואוהבת שרשה תכונות ויכולות מהאופן העקבי שלך.
אבא, אני אתגעגע למבזק האור בעיניך כשהנכדים מנגנים, רוקדים או משחקים בספורט, כולל כדורמים. אני אתגעגע לראות אותך מתענג מלשמוע את מוסיקת שנות ה 60 שלך ולחוש את האנרגיה שהיית מחליט ללכת על משהו גם כשכולם אומרים לך שאי אפשר. הנוכחות שלך תהיה מורגשת איתנו תמיד.
אבא, באהבה ותודה על כל מה שעשית עבורנו.
יהי זכרך ברוך
עוזי, לליב, דניאל וטליה
אבא,
כמה פעמים חשבתי על המעמד הזה... אבל, הוא ארך בסוף שנה וחצי. לא מוצאת מילים פתאום. מבינה שהייתי עדה לאירוע של once in a life time. אם יש משהו שהוא הכי רחוק ממך, זה לשבת על כסא ולא לעשות כלום, בקושי להזיז יד אחת. אולי אלוהים עשה שככה יהיה, כדי שתשב רגע בשקט, ותביט על כל העשייה המפוארת שלך בחייך הטובים עד אותו הרגע.
אבא נפרדתי ממך במשך שבעה ימים, אמרתי כל-כך הרבה , דברים שאפילו לא תיכננתי להגיד. הבנתי אט אט, מתוך השיחות עם האחים שלי בעיקר, תחושה שגם חשתי אותה לפני, ואמרתי לך, תודה לך שבחרת אותי להיות הבת שלך- זאת היתה זכות גדולה.
בדקתי במקורות ומשמעות השם מיכאל בעברית היא מי כאל – כלומר שבח לאל שאין כמותו". באמת שאין כמוך...
"מיכאל הוא אחד מארבעת המלאכים (מיכאל גבריאל אוריאל ורפאל) העומדים לפני כסא הכבוד ותפקידם להשגיח ולשמור על ארבע כנפות הארץ". ואנחנו הרגשנו איך מהות חייך היא לשמור עלינו, ארבעת ילדיך.
אבא שלי יקר, עם העיניים היפות והטובות, היה לנו קשר שרק במבט כבר ידעתי הכל וגם אתה. שעות של שיחות, הליכות משותפות לפרדס וחוויות אין ספור. היית השראה עבורי. מצד אחד אוהב אדמה, קיבוצניק במידותיו הטובות, אהבה לטבע ומצד שני איש העולם הגדול, פורץ גבולות ואין דבר כזה שאין דבר כזה, שדות תעופה, יעדים לכבוש, קניות, מסעדות, החיים הטובים, אוי איזה כיף היה לטייל איתך בחו"ל. צחקנו עליך תמיד אבל בעיקר, צחקנו איתך. והישגים.....כדורמים...ניתוח של כל משחק, מהלך, ניצחון ואוי אוימיוו הפסד. אצלך הכל עובר דרך הלב.
והנכדים...היהלומים שלך.. תודה שרני זכה להכיר אותך כסבא פעיל אקטיבי שביקר אותנו גם בקולומביה, וגם כשהיית כבר חולה שיתפת איתו פעולה כשהוא עשה לך תרגילים ופעילויות.
אבא, אתה כבר לא איתנו, אבל אתה כלכך נוכח בכל רגע ורגע, וכל מי שאנחנו ומה שאנחנו הם חלק ממך.
נוח על משכבך, הנחמה היחידה היא שהפסקת לסבול, אוהבת אותך
שירי
.jpg "הדר סגל")
שקט
אין כאב. חסד.
במסענו המשותף והארוך,בליווי של אבא לא יכולתי להתחמק מהמחשבות על הרגע הזה, אך אין דרך אמתית להתכונן.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
כאב הלב על האובדן של חייך בעודך בחיים כרסמה בי. אם היה משהו שריסק את ליבי כל התקופה הזו היו המחשבות האלו. שאני לא יכולה להשיב לך את מה שאתה באמת רוצה - לקום על רגליך, ללכת. לנהוג, להיות אדם עצמאי, אבא שנותן הכל, סבא מדהים. בעל אוהב.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
ועכשיו בדרכך האחרונה ובמעמד הזה אני בוחרת לדבר על האבא שלי החזק, ההוא שאין קיר או חומה שיעצרו אותו.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
היתי כמו שאומרים ילדה של אבא, בת שלישית להורים מנוסים. בית של מוסיקה וכדורמים.
בבוקר שבת שומעים תקליטים של שנות השישים או מערכונים של הגשש, ואחהצ נוסעים למשחק או טורניר. הבזקי ילדות לעשרות משחקים אליהם היתי נוסעת עם אבא שליווה וניהל את הקבוצה. מחכה לו על הגדר הכחולה הישנה של נתבג שיצא יחד עם הנבחרת ועוד גביע. אני בעיקר היתי מחכה למתנה שלי כל הדרך הביתה בגי' אם סי. כמה אבא אהב את הנסיעות עם הקבוצה. כמה סיפורים נערמו לאורך השנים, ואני אהבתי את המתנות שהיה מביא לי.
וכשעוזי וגדי הצטרפו לכדורמים, הם הפכו למפעל חייו. אצלנו בבית הבנים בכדורמים והבנות במוסיקה. זאת היתה החלוקה. בהמשך דאגתי לשבור את הסטטיסטיקה.
אבא שלי לא פספס לעולם קונצרט שלי. ומי שישב בשורות האחרונות תמיד יכל להבחין איך לא היה עובר מופע או קונצרט שצוות ההגברה לא היה מקבל ממנו הערה או פידבק שלא שומעים מספיק את החליל.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
כשהיתי בצבא קבלתי כל יום מכתב בדואר. הרגשת שהיתה לי התחלה לא קלה ודאגת להעביר לי מסרים. כל יום!
פעם אפילו שלחת לי אבוקדו בחבילה, אבל זה היה פחות מוצלח.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
כשהתחלתי משום מה בגיל מאד מאוחר לשחק כדורמים בזכותו של גדי, לא היתה ארוחת שישי אחת שלא צחקנו על זה כולנו.
אבל היית שם. היית ההורה היחיד שמגיע לכל משחק! ואני חייבת לקבל ממך פידבק מה עשיתי טוב ומה לשפר.
באופן הזוי וקוסמי יום לפני נסיעתך האחרונה לארהב בנובמבר 18 חגגנו אירוע 55 שנה להפועל גח. הגיעו מאות אנשים. שחקני עבר . אתה דחפת לקיום האירוע, הובלת אותו, התגייסנו צוות קטן ונאמן יחד אתך. היה אירוע לא פחות ממדהים ומרגש. יצרת לוח כתבות ותמונות. מגנים לכל שחקני העבר. כתבת את הסטטסיטיקות וההשגים של כל השחקנים בקבוצה המיתולוגית והתעקשת שאקריא את זה במהלך המשחק כי התרגשת מדי. מנהל עד הסוף, עם כל הלב והנשמה.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
שמחת שרועי ואני יחד. היה ביניכם חיבור טבעי. תמיד סמכת עליו וגייסת אותו למשימות מיוחדות , יש כאלה שעדיין השתיקה יפה להן. איסוף אבנים מבצעי היה בהחלט תחביב של שניכם. כשהיתי באה אתך לראות משחקים של רועי בכדורמים אמרת ש"אין לו רגליים", שהוא חייב להתחזק. עוד אחת מהפנינים שלך. צחקנו.
צחקנו הרבה אבא, כזה צחוק שכל הבטן קופצת ונהיים אדומים.
אבא שלי תמיד היה בשבילי.
כשרותם הצטרף למשפחה התפוצצת מאהבה אליו. כשליבי ויובלי הגיחו אל חיינו לא ידעת את נפשך מאושר.
אתמול רותם בכה ויובל שאלה אם לא תפקח יותר את העיניים.
לא . סבא לא יפקח יותר את העיניים. סבא מת
אבל סבא איתנו. איזה כיף שיש לנו כל כך הרבה זכרונות. שיש לנו סבא שהותיר אחריו משפחה מאוחדת ומורשת של עשייה ונתינה.
תודה אבא.
גילי
מיקי הדר ואילנה ליפמן מלחמת ששת הימים בקיבוץ
לאבא וסבא מיקי היקר
לסבא היקר,
אני לא מסוגל להסביר לאף אחד כמה אני אוהב אותך וגאה בך במלחמה שלך בבעיות הבריאות שהתמודדת איתם. מכל הנכדים, הייתי הבוגר וקיבלתי את הפריבילגיה לבלות המון זמן איתך. בזמנים ההם, הכרנו, שיחקנו, דיברנו, ציירנו, בילינו ,צפינו, הכנו, או שבנינו ביחד חפצים או חרבות מעץ עם הנכדים. מתוך כל החוויות שעשינו אני יודע שאני יתגעגע עליך - כי אני כבר. יש לי נוסטלגיה לארוחות שבת אצלך ואצל סבתא ואיך תמיד היית כל כך עסוק בכל עניינים סביב הבית. אני זוכר שפעם שכנעתי אותך שאבא יסכים לי לנסוע על האופניים הגדולות שלו, ואז נפלתי והסתכלת עליי כמו ששום דבר לא קרה. הערצתי שהיית איש שקט; שדיברת, השגחת, ואהבת תוך כדי פעילות.
בנוסף, היית המוטיבציה שלי לדחוף בעבודה קשה בכדורמים. היה לי מרתק לשמוע מהמשפחה על 'איך שהתרגשת מההתקדמות שלי'. אני זוכר את הפעם הראשונה ששיחקתי במחנה הקיץ של USC, זאת הייתה חוויה קשה ומלחיצה. שסיימתי את היום הראשון, הפתעת אותי ובאת, ואז הלכנו מסביב USC, ונתת לי טיפים שיעזרו לי ביום הבא. עד עכשיו אני זוכר את את הרגע הזה של להיות בפעם הראשונה בקהילת הכדורמים. הראית לי איך להעריך כדורמים כמו אבא ודוד גדי, ואתה לפניהם. ובכל זאת, אני אתגעגע לגאווה שלך בי, ולהקשיב ולדבר איתך.
היית הסלע שלנו. משפחת הדר שהקמת, היא כמו עץ חיים. ענפים - ילדך, העלים - נכדיך, סבתא היא הגנן שמשקה, ואתה סבא - גזע עץ שהחזקת את כולנו ביחד.
אני, אבא, אמא, וטליה כל כך חיכינו לך בביקורים שלך אצלנו ועשינו זיכרונות לחיים ביחד איתך. סבא, כל כך קשה לנו להיפרד ממך ועדיין קשה להאמין שאתה לא איתנו. עכשיו, אתה נח בשלום. זכרונך לברכה.
תמיד בליבי,
דניאל הדר - הנכד הגדול שלך.
פורים דבורה ומיקי הדר
לדבורה ולמשפחת הדר היקרים,
מאז שמיקי עזב את העבודה אנו מרגישים בחיסרונו יום יום.
היום כשהפרידה היא סופית, תחושת הכאב הרב, מותירה אותנו ללא יכולת באמת לתאר במילים את הצער על האובדן.
מיקי הגיע אלינו למערך השירות הטכני של חברת "קוקה קולה" בשנת 2004 במסגרת מיזוג ושילוב הכוחות של חברת "פרי גת" עם "החברה המרכזית למשקאות".
הניסיון והמקצועיות שרכש בפריגת ותכונותיו האיכותיות הרבות, כאיש משפחה למופת וכמנהל קבוצת כדור מים מובילה בתחומה ובנוסף האופי הצנוע , המסור והאחראי שלו, תכונות ויכולות אלה הפכו אותו מיד ותמיד למצטיין בעשייתו.
השקעתו תרמה רבות למקבלי השירות והתמיכה הטכנית ולחבריו לצוות.
נוכחותו הייתה חלק משמעותי מהשלם. הלב והנשמה של הצוות, הקבוצה והמערך שעבד במסגרתם.
לאחר שחלה במחלה קשה ואכזרית וכשהיה כבר בפנסיה, בחר מיקי ברגע שמצבו הבריאותי השתפר לחזור לעבודה.
בחירה אמיצה זו לשוב לעבודה, למרות ההתמודדות עם הצל הכבד של המחלה ולמרות האפשרות שהייתה לו בהזדמנות שנוצרה כתוצאה מהפנסיה להיתרם מזמן של חופש ומנוחה.
הבחירה שלו בעבודה, בעשייה ובנתינה. בחירה שנעשתה באהבה מכל הלב, למען יקיריו חבריו ומקום עבודתו.
בחירה זו בהמשכיות הדרך למרות המכשולים והמכאובים שבה.
הבחירה בחיים במלואם, ראוייה להוקרה להערכה ולהבנה שזכינו בו ובמורשתו .
יהי זכרו ברוך,
מאיתנו בגעגועים ובחיבוק אוהב
חבריו למערך השירות הטכני, החברה המרכזית
ביכורים, מיקי בצד שמאל
מאת: הוועד האולימפי בישראל
הוועד האולימפי בישראל ומשפחת הספורט בישראל משתתפת בצערה של משפחת הדר, עם היוודע הערב דבר מותו של מיקי הדר, מי שהיה בעבר יו"ר איגוד הכדורמים בישראל במשך שש שנים וניהל שנים מספר את נבחרת ישראל. בן 75 היה במותו.
מיקי היה הדמות המרכזית בניהול קבוצת הכדורמים של הפועל גבעת חיים, הקבוצה המעוטרת ביותר בענף בכל הזמנים.
קבוצת הכדור מים הפועל גבעת חיים איחוד, 1963 עין חרוד, זכו בגביע המדינה!
מימין לשמאל בשורה עליונה: אברמהל'ה קורין, ראובן שפע, אריה פריד, אסף ברות, גדי ורד, יורם מנדלבאום, גרשון פרינץ, רן ארליך
מימין לשמאל יושבים: גיורא נטע, עידו גל, מיקי הדר, חנן שפע, גרשון שפע, יאיר ענבר
הספדו של שחקן נבחרת ישראל בעבר ניר סגל על קברו של מיקי הדר ז״ל
משפחת הדר, בית גבעת חיים, חברים ומשפחת הכדור-מים
שני הזיכרונות הראשונים והחזקים שלי ממיקי קשורים בבריכה בגבעת חיים. הראשון שבהם
באמצע שנות השבעים, אני נער בן 14 או 15 ונזרק לראשונה למים ולמשחק בוגרים מול גבעת חיים.
גבעת חיים של ראובן שפע וגדי ורד, דובי קרול, יואל סמואל, דרייפוס, עוזי לס, בני לנג, דודי שמש ועוד ועוד. לפתע בזווית העין אני רואה מישהו עם בגד ים בצד הבריכה שעובר מהמים, לעמדת האימון, מתיישב לפתע במזכירות, לוקח משרוקית מעיר לשופטים וחוזר חלילה.
הזיכרון השני כבר מספר שנים לאחר מכן כבר בהיותי בן 18 מצאתי את עצמי יוצא בכעס מהבריכה, ברבע האחרון של משחק מכריע בנוער מול גבעת חיים ומתחיל לרדוף מסביב לבריכה אחרי מיקי וויקטור שטרן וזאת מכיוון שמיקי שישב במזכירות שרק לסיום המשחק שניה לפני שהבקעתי גול ניצחון.
מיקי היה תמיד הפנים של הכדור-מים בגבעת חיים, עם השנים הממשקים אתו היו רבים ואינטנסיביים יותר. מיקי כמנהל הנבחרת- האימונים בגבעת חיים והסנדוויצ'ים בבריכה או
באוטובוס בדרך לצומת. מחנות האימונים בוינגייט, חדר האוכל והמפגשים עם אברהם ניר ומיקי כיו"ר המיתולוגי של איגוד הכדור-מים.
תמיד היה משעשע אותי לראות את המאבקים האסטרטגיים והטקטיים מול יהודה פרנקל שניהל את מכבי קריית אונו בשנים הסוערות של היריבות הספורטיבית בין האגודות. כאשר הן יהודה והן מיקי חלקו ביניהם את התפקידים של יו"ר האיגוד, מנהל הנבחרת הבוגרת , ראש המשלחת לטורנירים השונים וכל תפקיד אפשרי.. כל אחד בדרכו ניסה להיטיב עם האגודה שאותה ייצג אך עשה גם הכול למען המסגרת הכללית והענף.
עם השקיעה של הכדור מים בגבעת חיים, באופן טבעי מיקי נעלם קצת מהפעילות השוטפת אך תמיד היה ניתן לראות אותו באירועים המרכזיים ובמיוחד בפעילויות סביב הבנים, עוזי ובעיקר גדי.
מיקי תמיד היה בעניינים גם בתקופות אילו, שאל שאלות הביע את דעתו והתעניינותו והאהבה שלו לענף ולאנשים מעולם לא פגה.
את הרצון והתשוקה שלו לתרום ולעזור ניתן היה לראות גם בשנים האחרונות בהן התנדב להעמיד את ניסיונו הרב הן לתפקיד של יו"ר הועדה המקצועית והן לתפקיד של יו"ר האיגוד.
עדות נוספת למחויבות העצומה של מיקי לענף ולאופן שבו הוא תפס אותו הייתה כשארגנו בגבעת ברנר טורניר שחיה וכדור-מים לחגיגות השמונים וחמש . מיקי עמל, דחף ודאג שגבעת חיים תגיע, תתייצב ווידא שאף בהרכב טוב שחס ושלום לא יפסידו... ואפילו הכריח את גרשון לעמוד בשער.
מיקי הדר הינו שמעון מזרחי של הכדור-מים ושל גבעת חיים, בלעדיו הענף אינו אותו דבר. אחד ומיוחד שלא יהיה שני לו.
משפחת הכדור-מים איבדה את אחד האנשים המזוהים ביותר איתה.
בשם שחקני הכדור-מים - אני מודה לו על כל אותן שנים.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!