חסר רכיב

אבנר רוזנברג

אבנר רוזנברג
- ב אדר ב תשע"ט
24/09/1937 - 09/03/2019
אבנר רוזנברג


יעל ורויטל:
אבא נולד ב-24 בספטמבר בשנת 1937 
אבא היה בנם הבכור של סבתא  אסתר וסבא יוסף זיכרונם לברכה, בגבעת חיים מאוחד.
כעבור 5 שנים נולדה אורה, אחות לאבא. 
בקיבוץ הייתה אז לינה משותפת, הילדים בילו את מרבית זמנם יחד בבתי הילדים עם המטפלות, ורק בשעות אחר הצהריים היו מגיעים לכמה שעות לבית ההורים, שם היו מתענגים על מאכליה הטובים של סבתא אסתר – בלינצ'ס, פלצ'ינקות, כבד קצוץ ועוד, וחוזרים לישון בבית הילדים. 

יוסף עם אבנר ואסתר רוזנברג
.......
בנובמבר 1945 התרחש המצור של הבריטים על גבעת חיים, במטרה לחפש מצבורי נשק שהוחבאו ברחבי הקיבוץ. 
במהלך החיפוש, נוצר עימות בין חברי הקיבוץ, שהיו מגובים בתושבי העמק הרבים, לבין הכוחות של הבריטים המזויינים. סבא יוסף, שעמד בראש קבוצת תושבים, קיבל מכה קטלנית בראשו מכת של רובה, וכעבור מספר שעות נפטר מפצעיו. אבא היה בן 8 ואורה הייתה בת שנתיים כשהם נותרים יתומים מאב. 
........
כעבור מספר שנים נישאה סבתא אסתר בשנית לסבא משה, דוליק נולד והמשפחה עברה לישוב החדש גבעת חיים איחוד. כאן נולדה עירית. 
בשנים הללו, אבא נשלח למשפחה אומנת בגבעתיים למשך שנתיים, ואז חזר לקיבוץ. הוא המשיך להגיע לבית הספר, אבל לא ממש למד ובגיל 13 עזב סופית את הלימודים והתחיל לעבוד בענפי המשק : בכרם, ברפת, בלול, בדיר ובחקלאות. אבא סיפר שמאוד אהב את העבודה בחקלאות. 

אורה ואבנר רוזנברג

.......
בגיל 18 אבא התגייס לצבא לחייל התותחנים ולאחר מכן עבר לחייל האוויר, לנ"מ. אבא אהב את שירותו הצבאי ושקל לחתום קבע, אבל בסוף התחרט ועם שחרורו חזר לקיבוץ. 
למרות התנגדות הקיבוץ, אבא חתר והגיע להיות נהג בקואופרטיב עמק חפר, לאחר מכן השתלב בתפקידים שונים במוסך עמק חפר וכיהן כמנהלו במשך כעשרים שנה. 

אבנר רוזנברג

.........
בשנת 1961 אבא התחתן עם אמא חינה, לאחר שהכירו בשידוך של חברים, ונולדו – רונן (1962), יעל (1964) ורויטל (1971). 
בהמשך אבא עבר לנהל את מוסך אמריקאר ביהוד, שם עבד 24 שנים. 
.........
בעת הזו הכיר את לאה וילדיה צחי וקים, והם חיו יחד עם לפטירתה של לאה בשנת 2005. 
בשנים אלו נולדו נכדים ומשפחתנו גדלה והתרחבה. 

בחג הארבעים

בחג הארבעים

..........
אבא חזר להתגורר בקיבוץ ומצא לעצמו עיסוקים חדשים כגון עבודה בגינה, התנדבות בבית הספר שפרירים בה עבד עם תלמידים בנגרות, עזרה בכל התחומים לחבריו הרבים, בילוי עם הנכדים ועם חבריו. אבא אהב לצאת למסעדות טובות ולהנות מאוכל משובח עם חברה טובה. 
........
בנובמבר 2014 – רונן אהובנו, אחינו ובנם הבכור של אבא ואמא, נפטר באופן פתאומי וטרגי, ונותרנו משפחה חסרה וכואבת. עם השבר הגדול, החלטנו כמשפחה לבחור בחיים שמחים ומלאים, עד כמה שניתן. 
אבא מצא הקלה בכך שהתמיד להגיע לקברו של רונן, לנקות, לשתול צמחים ולטפח אותו. 
........

רויטל ימין עם אביה אבנר רוזנברג

אבא היה איש של חברים, עם לב גדול ונתינה אינסופית. הוא רכש חברים מכל הגילאים ומכל המגזרים. חבריו מלווים אותו שנים רבות. 
עם הפיכתו לסבא, אבא התגלה כאיש רך ואוהב, מסור ודואג, שהרבה לבקר ולשנור על קשר קרוב, עם אהבה ללא תנאי. 
לאבא היה חשוב שננהג בדרך ארץ, בנימוס, שנכבד את ונעזור לזולת, שנדאג האחד לשני ונהיה מאוחדים. נכדיו ונכדותיו נהנו מסבא שהיה זמין לעזרתם, בכל זמן, באופן טוטאלי כמעט. 
עבורנו תמיד היית אוזן קשבת, אבא דואג ומייעץ, אוהב ואכפתי, שרוצה את הטוב ביותר עבורנו. 

אבנר עם יעל ויואב רוזנברג

..........
בשבוע האחרון לחייך, שהיה שבוע אינטנסיבי בבית החולים, שבוע קשה ולא שגרתי ומוכר עבורנו ועבורך, ניסינו לעטוף אותך – אבא – בטיפול דואג וחם ובמסירות, להקל על כאבייך וחוסר הנוחות הגדול שחשת, ולעבור את הימים הארוכים הללו, על מנת להשיבך הביתה בכוחות מחודשים. 
אולם, כוחותייך אזלו אט אט וגופך החולה לא עמד במעמסה הרבה, בשילוב חוסר הצלחה לזהות את מקור הבעיה שגורם למצבך להתדרדר. לצערנו, לא הצלחנו להבין ולקלוט, את מה שאתה ניסית לשדר, שהמערכה הולכת ומסתיימת בהפסד. 
מאז מוצאי שבת האחרון, אנו המומים וכואבים, מנסים להבין את שאירע ואת העובדה שאתה כבר אינך ביננו ואיתנו. 
מנסים להתנחם בידיעה שהוקפת ע"י חבורה מופלאה ואוהבת של חברים ושכנים קרובים, במשפחה מאוחדת, מסורה ואוהבת מאוד, ושזכינו לשנים טובות ואיכותיות במחיצתך. 
...............
וכעת נאלצים להיפרד, עדיין לא מעכלים ומאוד מתגעגעים
באהבה גדולה, 
המשפחה. 

משפחת רוזנברג

אבא יקר ואהוב שלי, 
מוצאי שבת שעברה נכנסת למיון בהלל יפה.
מבחינתי זה היה רק לשעה-שעתיים, יום-יומיים, רק לקבל קצת עזרה וחיזוק ולחזור הביתה במהרה. 
לא תכננתי ולא פיללתי שאלו ימינו האחרונים ביחד. 
אתה, שרצית כל כך לחיות, לאהוב, לעזור ובעיקר להיות בשליטה על חייך ופתאום היית בצד המקבל, הנתמך, אך עדיין הקפדת להיות בשליטה גם כשכוחותייך אזלו לאט לאט
ואנחנו רצינו אותך במהרה בבית, כרגיל, ממשיך לסייע מטוב ליבך למי שרק הכיר אותך. 
היה לך אוסף בלתי רגיל, לא של בולים או מכוניות, אלא אוסף נדיר של חברים שהם הכי משפחה שיש.. אספת אותם במשך שנות חייך, וכל אחד מהם מיוחד באהבתו אלייך. 
החברים שידעו שאתה בבית החולים התקשרו, התעניינו, והגיעו עם רצון לעזור ולתמוך, הביאו איתם עוגות, תבשילים ואנרגיות טובות רק לחזק אותך ולהקל עלייך את השהות בבית חולים. 
אף אחד לא האמין שאלו ימייך האחרונים, ואפילו רפי "האח" המלאך – השכן הכי טוב שפגשת, ושאנחנו בזכותך הכרנו לעומק, לא הבין שבעצם אתם נפרדים.
היית עטוף ומחובק במשפחתנו האוהבת עד רגעייך האחרונים.
אני כותבת ולא מאמינה שכך הם פני הדברים. אתה הולך לפגוש את רונן אהובנו, בנך ואח שלנו, שהלך מוקדם מדי.
אוהבת אותך מאוד מאוד, תחסר לי עד בלי די בכל מקום בארוחות שישי, בעזרה בהסעות, במעבר לבית החדש, והכי הכי בדמותך ודאגתך האבהית ליואב ולי. 
כל עצוב ובלתי נתפס שלא נתראה שוב. 
היה שלום אבא אהוב ויקר שלי. נוח על משכבך בשלום.
יעל

יעל, בגילוי מצבה
היה לי אבא ואיננו עוד.
אבא, שלו היה יכול, היה מוריד בשבילי את השמיים, אם רק הייתי מבקשת.
אין יום שחולף ללא דמעות. אתה כל כך חסר לי, כל כך חסר.
חסר לי הטלפון ממך ואליך, לברר מה אתה עושה והיכן נמצא.
חסר לי לדעת איך אתה מרגיש. 
חסר בעצות הטובות והשקולות שלך, והאינטואיציות שתמיד קולעות למטרה.
חסר לי לשמוע את יואב מדבר איתך, ואיך אתה הסבא שלו, מורה הדרך שלו, בעדינות מסביר לו איך צריך לנהוג בסיטואציה כזו או אחרת.
חסר בערבי שישי בארוחות ערב המשפחתיות המצומצמות.
ומה יהיה כשיואב ביום חמישי ילך לאליפות ישראל, את מי הוא יעדכן ראשון ואיך הוא אמור בדיוק לעדכן אותך?? איך אפשר להשיג אותך? יש לך טלפון חדש שלא השארת לנו?
הלכת לנו בשבת מבלי שנפרדנו, למרות שהיינו לידך לא הבנו שזה הסוף. תמיד היית מידע אותנו.
הפעם פשוט הסתכלת לתוך עינינו וסגרת את עינייך.
ואנחנו נותרנו המומים ולא מבינים.
מתגעגעים המון וכל כך עצובים. תשמור עלינו.
יהיה זכרך ברוך.

עם הנכדים באנדרטת המצור 70 שנה 2015

עם הנכדים באנדרטת המצור 70 שנה 2015



לסבא האהוב שלי,
מה יש להגיד, מהרגע שנולדתי היית הסבא הכי טוב בעולם.
נהנית לטפל בי לשחק איתי ויותר מאוחר גם לשוחח איתי שיחות עמוקות ורציניות.
כשאני מרגיש לא טוב בבית הספר (וזה קורה הרבה) תמיד אתה בא  לקחת אותי לא משנה כמה טוב או רע הרגשת, תמיד שם בשבילי מסור ודואג, ורוצה בשבילי את הטוב ביותר.
היית איש חברותי ונחמד ותמיד דואג לכולם לפני שאתה דואג לעצמך.
הפרויקט האחרון שלך היה להעביר את אמא ואותי בית, ימים ולילות השקעת שם, ותראה איזה עולם,  בסוף לא הספקת לראות אותנו עוברים ואנחנו מבטיחים לך שברגע שאנחנו יוצאים מהשבעה נגמור את הפרוייקט הזה בשבילך.
נשמתך תהיה צרורה בליבי לעד, כי כשאני איתך אף פעם לא אצעד לבד.
נכדך האהוב יואב.  

סבא יקר שלנו,
העולם שלנו כל כך לא צפוי, לא כל הרצוי הוא מצוי..
גם אם נגייס את כל הכוחות שבנפשנו, 
לעיתים לא נוכל להכיל את הכאב העז אנו חשים בליבנו.
תחושת הכאב כל כך מעיקה, המילים לא יוצאות הנשימה נעתקה,
הכל פתאום ברגע מתהפך,
מה שהיה עד עכשיו כבר לא יימשך..
סבא שלנו, אתה יודע שאומרים שה' לוקח רק את הטובים ובפעם השנייה הוא מוכיח לנו שהוא באמת לוקח רק את הטובים.
אנחנו חושבים שאבא שם למעלה פשוט כל כך התגעגע אלייך.
אז תודה על כל השנים שהיית בחיינו
תשמור עלינו מלמעלה יחד עם אבא
אוהבים לנצח, הנכדים אור, עדן וליאם.

סבא יקר שלי,
אני רק מנסה לחשוב מה לכתוב לך וכבר הדף מלא בדמעות שלי.
לפעמים,  אני חושבת שאני יותר מדי אדישה למה שקורה סביבי, אבל זה רק כי אני עוד לא יכולה להבין את המשמעות של המוות שלך- שאני כבר לא אזכה לראות אותך, להזמין אותך לארוחות בוקר ביום שבת ושתגיד שאתה בא אבל רק כדי לשתות קפה, לקבל ממך טלפון נוזף על זה שמה? "שוב שכחת שיש לך את סבא שלך שדואג לך"? 
אתמול בבוקר קמתי והלכתי למטבח, הסתכלתי למרפסת וראיתי שם את המשפחה וגם כמה חברים שלך, והמחשבה הראשונה שעלתה לי זה מתי סבא מגיע ולמה אתה עדיין לא פה??
כשהגעתי לבקר אותך בבית החולים, היה לי מאוד קשה לראות אותך כל כך חלש וזקוק לעזרה צמודה, שהרי כל השנים אם רק היו מציעים לך עזרה היית ישר מתנגד כי אתה מסתדר לגמרי לבדך, והעצמאות שלך הייתה אחד הדברים שהכי חשובים לך.
אתה היית חלק בלתי נפרד מהחיים של כל מי שרק הכיר אותך; אם זה החברים שלך, המשפחה ועוד, וגם בשבילי, הנכדה הבכורה שלך שדאגת כל הזמן להזכיר לי כמה אתה אוהב וכמה שאני חשובה לך.
אתה תחסר לי מאוד ואני מקווה שטוב לך איפה שאתה נמצא עכשיו, כי הרווחת את זה בחייך ובטוב שעשית לאנשים.
שלך, עמית

אבנר רוזנברג ועירית ארבל

הספד לאבנר, 30 למותו / עירית
ערב שישי – אתה יושב בכורסה, קצת אחרי קצת אוכל, אני נכנסת עם נגה ואתה מחייך. נגה מצלמת תמונה אחרונה – מבקשת חיוך קטן, החיוך האחרון, עם הרבה תקווה שממחר מתחיל הכל להשתפר. דיברנו על טיול בחוץ, על ביקורים של חברים ועל כוחות מחודשים.
שבת בבוקר – הכל משתבש, כל התקוות התנפצו ומצאנו את עצמו מלווים אותך במאבק שהסתיים במוצ"ש. עוד אמרתי לך שדוליק בדרך, שתחכה קצת, אבל כנראה לא יכולת.. ומאז הכל אחרת, משונה, מתסכל וכואב כל-כך..
לוויה – עומדים בינך ובין רונן, חסרי אונים, עצובים כל-כך ומסביבנו כלכך הרבה אנשים וכמובן, אתה חסר.. כבר חסר.. כי הרי הקפדת להגיע לכל ההלויות
שבעה – המוני אנשים מספרים עליך המון סיפורים. בכל אחד שאהבת ורצית בקרבתו, נגעת בצורה אחרת. הגיעו חברים שלך מכל הגילאים, ותלמידים שלך שנשארו מיותמים ועצובים, ואנחנו – המשפחה, הקשבנו ושמענו ודיברנו ואכלנו ושתינו וצחקנו ובכינו.. שמענו בעיקר על טוב ליבך, על הרגישות ועל היחסים המיוחדים שבנית במעגלים סביבך. על הטלפונים הקבועים לחברים ולמשפחה, על בתי הקפה שאהבת וכל כך יחסרו אותך עכשיו ועוד ועוד.. היית ולא היית..
ביום ראשון, בחצר של רויטל, הופיעו מיד שני פרפרים לבנים, הפרפרים אשר מלווים אותנו לכל מקום מאז שרונן נפטר, ומיד אחר כך הופיעו מליוני פרפרים – מליוני הנגיעות, הדמעות, החיבוקים, הכעסים והחוסר..
מצבה – שוב אבנים, שוב פרחים ושוב אין אותך..

צחי יקולב:
ראשית רציתי לומר תודה על ההזדמנות והזכות לומר מספר מילים אישיות בעיקרן, במעמד מיוחד זה. 
למי שמכיר ולמי שלא ממש, אני צחי אני הבן של לאה, בת זוגתו של אבנר היקר, במשך פרק משמעותי בחיים עבורי ועבור אחותי (קים) ואמא שלי ז"ל. 
אבנר נכנס לחיי בגיל בר מצווה לפני כ-35 שנה, אחותי הייתה רק בת 7. 
לא אכנס לטלנובלה ודי בכך שאסכם כי מדובר בתקופה לא פשוטה שבמהלכה אבנר היה די נוכח ותמך באחותי בי ובאמא בטוב וברע.
אבנר אהב את אמא שלי אהבה גדולה ולזכותו יש לומר ידע לקבל את אחותי הקטנה ואותי כחלק בלתי נפרד מהעסקה וכך יצא שזכינו להכיר ולהנות מאדם שכל מי שהכיר אותו ידע כמה היה דעתן, קשה מבחוץ אבל ברגע שנכנסת לליבו, השמיים הם הגבול. 
בנסיבות כאמור היה לנו את הזכות והכרנו את המשפחה המורחבת של אבנר – משפחת הקיבוץ היקרה. 
אבנר, כפי שאני הכרתי בעיניים של נער שהגיע לבקר במוסך שניהל בזמנו ובהמשך כגבר וכאבא, היה איש חזק ובעל עקרונות, לעיתים תקיף ותמיד מקצועי והגון, ועל כך העריכו אותו כל החברים, המעסיקים, הלקוחות והעובדים.
אומרים בטוב וברע אמירה ערכית, אבל לא כל אחד יכול לעמוד בה. אבנר, היית איתנו בתקופות הטובות של הבילויים החגיגות השמחות, בתקופת משבר ההתבגרות בהמשך, היכרות עם בני הזוג, בבחירות הקשות, בתקופת הלימודים וההתפתחות המקצועית והכי חשוב עם הנכדים שכל כך אוהבים וכבר מתגעגעים. 
היית גם בתקופות הפחות טובות, אז אמא חלתה במחלת הסרטן ואתה אבנר היית בשביל אמא ובשבילנו, כל כולך ללא תנאי, בתקופה הקשה באמת, תמכת בנו אבל יותר מכל סעדת את אמא שלנו באהבה בלתי נגמרת. 
אשתף לסיום, כי לשמחתי ברגעיו האחרונים התמזל מזלי והודיתי לאבנר באופן אישי ואני יודע שהוא שמע אותי ואני שמחתי שזכיתי להיפרד מאיש כל כך משמעותי עבורנו.
אבנר יקר תחסר לנו מאוד. יהיה זכרך ברוך.  

רפי נחמני:
ההכרות שלי עם אבנר התחילה בשנת 1974, כאשר ביום שישי בערב עזב את ארוחת שישי ואת הישיבה עם המשפחה והגיע לחלץ אותי, כשנתקעתי במשאית עם שני גלגלים מפוצצים במשאית שנהגתי. כבר אז נוצרה "כימיה" והבנתי שיש פה גבר שאפשר לסמוך עליו בכל מצב. המשכתי להיות איתו בקשר גם כשהוא עבר לעבוד מחוץ לקיבוץ, במוסך אמריקאר, שם ניהל את המוסך במקצועיות רבה. כשעבד באמריקאר ביקרתי אותו לפחות פעם בשבוע ותמיד הייתה קרבה, הערכה, ידידות וחום רב בנינו. 
הקשר התהדק במיוחד והפך ליומיומי כשעבר לגור לידי. מה שהפריד בנינו היה רק קיר אחד. 
כל יום כשחזרתי מהעבודה, הסתכלתי על האור בדלת הקדמית. אם היה דולק, ידעתי שאבנר ער והייתי נכנס קודם כל אליו, לבדוק מה שלומו ולשתות איתו כוס תה. בבוקר, דבר ראשון בדקתי אם האור במרפסת האחורית כבוי, וזה היה סימן שאבנר התעורר ואז היינו שותים כוס קפה של בוקר ביחד. 
יום אחרי שיצאתי לפנסיה ואבנר היה בן 80, נסענו יחד לטיול בצפון. ישנו בכפר גלעדי, ביקרנו חברים שהוא לא ראה הרבה זמן ומקומות שבהם לא ביקר תקופה ארוכה. הוא מאוד התרגש מהיומיים שחגגנו יחד. 
חגגתי לאבנר גם יום הולדת 80 ביחד עם החברים הטובים שלו במרפסת ביתנו ושמחתי לראות אותו מתרגש ושמח. 
גם בבר מצווה של יואב, הנכד שהיה כל כך קשור אליו התרגשתי ושמחתי לראותו כה גאה ומאושר. 
מאז שהתחלתי לעבוד כנהג באגד, אבנר התעקש לכבס ולגהץ לי את החולצות, והיה מביא אותן תלויות ומגוהצות בצורה מושקעת ופדנטית, כמו שעשה כל דבר. הוא אמר לי: "ככה צריך להראות נהג".
לפני שלושה שבועות, אבנר רצה מאוד שניסע יחד לבקר את בן דודו יוסי ושתו ברוריה, ונאכל ממטעמיה שהוא כל כך אהב. ואכן זו היתה חוייה קולינרית בלתי נשכחת.
אבנר צדק ושמח שיכול היה לשתף אותנו בחוויה ובהנאה שהיתה לו אצלם.
לפני שלושה חודשים תיכננו נסיעה לפולין יחד. שבועיים לפני המועד, אבנר אמר שלא יוכל לנסוע בשל השיעול שלו. ביטלתי את הנסיעה ותיכננתי נסיעה ללונדון, לבקר את ברכה תמיר (חברה טובה וותיקה של אבנר). את כל זה עשיתי, כדי לתת לו תקווה להמשך הדרך, משהו לצפות לו בעתיד.
אבנר התרגש מאוד מהמעבר של ביתו יעל ויואב לבית החדש  וכל כולו היה מושקע באיך לעזור להם בכל מה שהם צריכים. לצערנו, הוא לא הספיק לראות אותם נהנים בבית החדש.
אבנר יקירי, אהבתי, אוהב ותמיד אזכור אותך. היית לי שכן, מורה, חבר, אח.
תחסר לי מאוד.

ניר הורוויץ על אבנר רוזנברג
היום הלך לעולמו חבר שלי, אבנר הענק בן 81. הכרנו לפני כמה שנים כשעברתי להיות שכן שלו בקיבוץ. בכל יום היינו מדברים מהמרפסות.
אחרי שהיה מחכה שאצעק לו "אבנררר", כשידע שהגעתי הביתה מהעבודה.
בכל שבוע היה שואל אותי אם אני צריך משהו, אם אין לי איזה כסא שאני רוצה שהוא יתקן או ארון לסדר. אם אני צריך שיפתח לי את הממטרה בבוקר כי חם מחר.
אומר לי שאין צורך ללכת לבית הקברות כי הוא כבר השקה את הקבר של אבא שלי להשבוע, אבל שגם אגיד לאמא לקנות צמחים כי כבר נראה שם נורא.
מניח לי לימונים מהעץ שלו מחוץ לדלת ביתי. ותמיד שהדשא שלי היה גבוה לטעמו היה מכין לי את מכסחת הדשא שלו ומודיע לי שאני חייב לסדר את הדשא.
הוא לימד אותי מה זה חברות ומה זה טוב לב ונתינה לאנשים שאתה אוהב.



תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב