מרטין דה-בורס
.JPG)
- כ"ג ניסן תשע"ה
02/03/1951 - 12/04/2015
מרטין נולד ב-2.3.51 בירושלים. שמו ניתן לו על שם אביו שנהרג בתאונת דרכים כמה חודשים לפני שנולד. בגיל ארבע נישאה אימו מלכה לחיים הכט, שהיה חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד ויחד עם אחותו מיכל הם עברו שלושתם לגור בקיבוץ.
מרטין אהב מאוד את הילדות בקיבוץ ואת הלינה המשותפת. הוא וחבריו נהגו להשתולל ולעשות צרות לכל מי שהיה ניתן. מרטין תמיד היה מספר שבגלל שאהב לעשות בלגן היו מרביצים לו ולחבריו עם נעלי בית ומושכים להם באוזניים. אך כל זה לא עזר והם היו ממשיכים לגנוב אופניים, טרקטורים ואת רכבי הקיבוץ.
בכיתה י' עבר מרטין ללמוד בבי"ס חקלאי בחדרה שם למד ועבד על גידולי שדה.
באותן שנים גם החל לעבוד במוסך של בית הספר ושם למד את יסודות מקצוע המכונאות.
כשסיים את לימודיו חזר לעבוד בקיבוץ במטעים ועם תחילת עונת הכותנה נשלח להעביר משלוח של כותנה למנפטה בגרנות. באחת מהפעמים נסע עם שלוש עגלות מחוברות מלאות כותנה, היצול של העגלה האחרונה ניתק והעגלה המשיכה לנסוע והפכה את הטרקטור על מרטין. כמה דקות לאחר המקרה הגיע בחור נוסף מהקיבוץ עם משלוח כותנה וסיפר שראה את הטרקטור עולה ויורד לפי נשימותיו של מרטין. בעקבות הפציעה נדחה גיוסו לצבא והוא יצא לשנת שירות בקיבוץ אלומות, שם הוא וחבריו עזרו להחזיק את המשק ומרטין בחר לעבוד במוסך של הקיבוץ. בשנת 1970 התגייס לשריון ועבר טירונות ברפיח והוצב בפלוגה המבצעית של גדוד 82. הגדוד תפס קווים בסיני באזור רפידים ולאורך תעלת סואץ בחלק הזמן לאורך בקעת הירדן. במלחמת יום כיפור השתתף בקרבות על מוצב חרמונית מול קיבוץ אל-רום והשתתף בקרבות עמק הבכא.
לאחר השירות הצבאי סיכם עם הקיבוץ שיעבוד 8-6 חודשים בים והשאר בקיבוץ, וכך יצא לעבודת חוץ בחברת האוניות "תרשיש" של הקיבוץ המאוחד. בהפלגותיו טייל באירופה, במזרח, באוסטרליה ובמקומות רבים בעולם והכיר כל נמל. לעיתים היה יוצא להפלגות ארוכות שנמשכו תשעה חודשים או שנה וחצי רצופים. במקביל עבד בקיבוץ בענף הכותנה וסייע במיכון של קיבוץ קלי"ה שהיה מאומץ ע"י גבעת חיים.
לאחר כ-12 שנים החליט לעזוב את האוניות ועבר ללמוד ניהול מוסך ברופין. בשנת 1982 נישא ללאה לרר בחתונה גדולה ביוקנעם ונולדו להם שלושה ילדים – חן, עופרי ויוחאי. בהמשך הגיעה נכדתו גוני שכל כך אהב.
כל אותם שנים עבד מרטין במוסך הקיבוץ ובהמשך גם ניהל אותו. לאחר מכן התקדם לעבודות נוספות בתחום המכונאות והרכבים ובשנים האחרונות עבד כקצין בטיחות בתעבורה בחברת משאיות גדולה – ימיני אברהם.
ב12.4.15 נפטר מרטין לאחר קרב ארוך וקשה מאוד במחלת הסרטן איתה הוא התמודד בגבורה.
כבר מתגעגעים
רק נטמנת ברגבי האדמה שכל כך אהבת כאן בגבעה הנישאת מעל שטחי הפרדסים והנוף ניבט מכאן ואנו כל כך מתגעגעים אליך איש יקר שלנו ולכל מה שבך ואתה הרי האיש הכל יכול עם הידיים שלא פסקו לבנות, לתקן ולבשל. כל כך היינו גאים בפרגולה ובדק שבנית, ובכל הזדמנות ישבנו שם. נזכור את הביחד המשפחתי הטיולים המשפחתיים של המשפחה המורחבת ובעיקר את ארוחות ליל שישי אתה בשתי ידיך בישלת. נזכור את ארוחת שישי האחרונה אחזת בכוס ועשית קידוש וכולנו עמדנו סביב מיטתך כשעיניך מביעות סבל וייסורים.
וגוני האהובה, שמביאה כל כך הרבה שמחה לחיינו, שתמיד גרמה לך אושר רב, נספר לה למה סבא לא יכול היה להיענות לה, כשבאה כל בוקר לומר לך בוקר טוב, נגעה בך ואמרה סבא קום!
ושלושת ילדינו הנהדרים, שלא הרימו ידיים לרגע - לילות וימים רצו אחרי רופאים בכל הארץ משוועים לעזרה.
כשהיית בבית חולים, בימיך האחרונים, ישבנו ליד מיטתך ושרנו לך שירי ארץ ישראל שאהבת.
כולם אמרו לנו בתחילת המחלה - מרטין בטוח ינצח אותה. כנראה שגם אתה לא יכולת לה...
אינני יכולה שלא לציין את המסירות ללא גבולות האהבה והעזרה שקיבלנו מצוות הרווחה והמרפאה ומהרופא שביקר את מרטין כמעט יום יום ורק רצה שמרטין לא יסבול.
מרטין, בעל אוהב ויקר אני מתגעגעת.
לאה
אבא יקר ואהוב שלנו,
עומדים כאן מולך ומסרבים להבין שהגיעה העת לומר לך מילות פרידה. לאבא המדהים שלנו שידע להכיל, להקשיב, תמיד לתת עצה במקום ולאהוב בשקט אבל עם כל הלב.
הדבר שהכי מאפיין אותך הוא כמה שאתה אדם חזק, בריא וגיבור, אנחנו יודעים כמה אתה חכם ובעל ידע יוצא דופן.
כל השנים והרגעים שבילינו יחד, השמחים והעצובים כאחד חולפים מול עינינו. כילדים בבוקר שבת היינו אוהבים ללכת אתך למוסך. הגלגלים, כלי העבודה והליפט להרמת רכבים היו נראים כלונה פארק שלם.
הטיולים לכל המרינות בארץ לראות יאכטות ולנמל חיפה שכה אהבת וממנו יצאת להפלגות, היינו נוסעים לראות את הקטפות בשדה, השיטפונות בנחלים והשלג בהרים.
הכרת כל מקום בארץ, כל כביש ואפילו את רוב שמות הרחובות בערים.
היית מספר סיפורים על הילדות בקיבוץ איך הייתם מבריחים את התנים בלילה, מתגנבים מבתי הילדים לחדר ההורים, משאילים טרקטורים ללא רשות וגם חוטפים מכות לא פעם.
מהפלגותיך ברחבי העולם צברת חוויות וסיפורים רבים. פעם באת לפגוש חברים לאוניה בנמל חיפה, הספינה יצאה בדיוק להפלגה והיה חסר איש צוות. כשפנו אלייך אמרת שרק קפצת לבקר ואין עליך כלום, אז הרב חובל אמר קח 40 דולר ותקנה, ואתה הצטרפת אליהם להפלגה של ארבעה חודשים.
התמזל מזלנו להגיד לך תודה על כל הדברים שעשית בשבילנו והפרטים בשיחות הארוכות יישארו בינינו. תודה שדחפת אותנו להגשים את חלומותינו, תודה על הדאגה, ההקשבה ועל ילדות קסומה והתודה הגדולה ביותר שתמיד האמנת בנו יותר ממה שהאמנו בעצמנו.
בשנה האחרונה היינו במלחמה מול אויב ארור ובחודש האחרון הקרבות נעשו קשים ביותר.
כל לילה, לפני שהלכנו לישון, היינו מחבקים אותך, ומסתכלים עליך כדי לזכור כל פרט בך. הקרחת והשפם היו סמל ההיכר שלך, הידיים הגדולות והחמות – תמיד, שהתנתקו בחודש האחרון מכל הגריז והשמנים שאספת עליהם כל השנים וידעו להרכיב ולבנות כל דבר בגאונות.
כל לילה מחדש היית אומר לנו ללכת לישון בשקט ושלא יקרה כלום וניפגש מחר והיינו מסכמים שמחר קמים לעוד יום של מלחמה במחלה.
טולי, כך קראנו לך, אתה גיבור אמיתי! הוכחת זאת גם בחייך וגם בתקופה הקשה שעברה עלינו. נלחמת עד הרגע האחרון בשבילך ובעיקר בשבילנו ואנחנו גאים בך על המאבק הקשה.
אבא, היה לך כל כך קשה לקבל את זה שהיית צריך עזרה מאתנו והתנצלת מאוד. אנו רוצים להגיד לך, כפי שאמרנו לך גם בחייך, שזוהי זכות שאנו יכולים להחזיר לך קצת על מה שעשית ונתת לנו כל החיים.
רצית לחזור לקיבוץ ולהמשיך להילחם, אבל לא היה ניתן. והנה בפעם האחרונה, ולתמיד, חזרת לקיבוץ שכל כך אהבת. לנוף של הפרדסים והשדות שהיו נוף ילדותך וביקשת שניקח אותך לראות אותו בתקופה האחרונה.
אבא, אנחנו מאמינים שסבתא רינה ויפעת כבר קיבלו אותך עם ארוחה גדולה ועשרות עוגות, ושדוד כבר הגיע להתעדכן בתוצאות הבחירות ובטח נפגשת עם הוריך ותוכל להכיר את אביך בפעם הראשונה.
מבטיחים לך שלמרות הכל, ובעיקר בשבילך, נמצא את הכוחות להרים את ראשינו, ונמשיך מהנקודה בה הפסקת אתה. גם אם זה יהיה קשה נדאג לאמא שכל כך אהבת, ולגוני נכדתך האהובה שהביאה לך המון אור ושמחה. ונספר לה ולשאר נכדיך רק על שנותיך היפות.
היית אבא מושלם לי לחן ולעופרי, בעל מקסים ודואג לאמא, סבא מדהים ואוהב לגוני, אח יקר למיכל ובן משפחה מדהים, חכם, שתמיד עוזר ורוצה להיות בחיק משפחתנו המורחבת החמה והמלוכדת.
הרשה לנו לומר בשמך ובשמנו תודה ענקית לקהילת הקיבוץ ולצוות הרווחה והמרפאה בפרט, שדאגו ועטפו אותנו תמיד.
מקווים שטוב לך במקום אליו הגעת, מוקף בדברים טובים ומלא ברוגע ושלווה.
נוח על משכבך בשלום.
אוהבים, זוכרים ומעריכים עד אין סוף,
חנטי, פיצי ויופי.
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!