יאקסל (אברהם) רטר

בסתיו 1956 - החודש לפני 25 שנה - הלך מאתנו אברהם יאקסל רטר ז"ל. בן 55 שנה היה במותו. במיטב כוחותיו הנפשיים, בשיא תנופתו הלך לפתע. החברים הוותיקים שחיו עמו זוכרים אותו היטב, בלבם שמורה לו פינה חמה, גדושת זיכרונות נעורים. 

אך אנו, דור הבנים, יודעים אך מעט על דמותו, ורבים מאיתנו אף לא שמעו מעולם על האיש המיוחד הזה שעשה רבות למען המשק שלנו.

בחוברת הזיכרון שהוציא הקיבוץ לפני 25 שנה. לזכרו, כתבו חברים רבים וכולם משיחים בו באהבה והערכה רבה. מכל שנאמר ונכתב, בחרנו  להעלות את דבריו הכנים של עזריאל שולמן ז"ל, שהיה חברו וידידו מיום עליתו ארצה ועד רגעיו האחרונים. 

"איש עממי שורשי היה יאקסל, ער למתרחש ולסובב אותר וליבו פתוח לכל.

עוד בימי נעוריו, בבית אבא (בסאדיגורה שבבוקובינה), בסביבה היהודית שבה חי, ספג. ערכים יהודים יקרים, ובראש וראשונה - נאמנות ומסירות לצרכי ציבור, ואם כי עיסוקו  היה ריאליסטי ורוב שנותיו טיפל בענייני כסף וכלכלה, לא הביא אותו הריאליזם הזה לנטוש יסודות רעיוניים, וכל חייו נשאר נאמן לתורת בחרותו והיא - קולקטיב כדרך לפתרון. שאלת הפרט והלאום. עוד, בראשית קיומו בקיבוץ, עת היינו מועטים, וסביבנו שררה דלות כלכלית, חוסר עבודה ופרנסה, הועמד יאקסל, שבא מחו"ל עם השכלה אקדמית בכלכלה, בראש הדואגים ללחם במובן הפשוט של המלה, וכבר אז גילה כישרונות גדולים. ביחסיו עם אנשי המסחר בחיפה. במרוצת הזמן נהפך לשם דבר בעיר. הוא רכש לו ידידים רבים בקרב חוגים שונים ולא פעם עזרו להיחלץ מהמיצר.

גם כשהוטב מצבנו הכלכלי לא הרפה מלתבוע מהחברים גישה ריאלית למתרחש. הוא החזיק את שרביט ההכנסות ואיזנם עם ההוצאות לפי מיטב יכולתו ובמאבק מתמיד עם ציבור החברים. מעולם לא סינוור ההווה את עיניו; הוא לא הסיח דעתו מהעתיד לבוא - וזה היה סוד הצלחתו. 

חיי יאקסל היו סוערים - ולאו דווקא בחייו האישיים-הפרטיים. כאן היה אב מסור ואוהב לארבעת ילדיו ובעל מסור לאשתו מרים. בחיי היצירה הקולקטיבית היו חייו סוערים וערים. לא הייתה תקופה בכל 31 שנות חיינו המשותפים שיאקסל לא היה קשור בה באופן הדוק ביותר - כיוצר, כתובע וכמוכיח בשער, בין בשטח הכלכלי, החברתי ובין בשטח האידאי. הוא היה שותף לנו בסערת הויכוחים האידיאולוגיים שפרצו בהרבה תחנות בחיינו. לחם איתנו והעמיק בתוכו את תורת איחוד תנועת הפועלים בארץ רהתנועה הקיבוצית, כערך עליון בחייו.

תחנות רבות עבר יאקסל בתפקידיו ובעבודה הגופנית עד שהגיע לפעולה בתעשיה בקיבוצנו. בחוש הריאליסטי שחונן בו, הרגיש כי בפעולה תעשייתית מצויות אפשרויות רבות לביסוסו הכספי והכלכלי של הקיבוץ. אולם לא בנקל עלה בידו לחדור לשטח פעולה חדש זה. התקלות היו רבות, הן חיצוניות והן פנימיות. רבות נאבקנו עד שהכירו בזכותנו לחדור לשטח תעשיית השימורים. המאבק הזה הוטל על שכמו של יאקסל וההצלחה האירה לו פנים.

בפנים היה על יאקסל ללמוד, יחד עם שאר החברים, את הצד הטכני, המסחרי והאירגוני. מהתחלות פרימיטיביות התחלנו. יאקסל, בעקשנות גדולה, קיבץ סביבו גרעין של חברים אשר פיתחו את ביהח"ר "גת" והביאוהו למצבו האיתן כיום.

ולא רק בין חברינו, אלא בין אנשי תעשיית השימורים בארץ נעשה יאקסל במרוצת הזמן בר- סמכא. הוא ניהל את העניינים כתעשיין ותיק וייצג את "גת", ולעיתים קרובות גם את יתר בתי-החרושת הקיבוציים, בכבוד וביכולת. לא אחת הציעו ליאקסל תפקידים מרכזיים מחוץ לבית, אולם הוא דחה תמיד ההצעות; טוב היה לו בביתו, במשפחתו; אהב את סביבתו. זר היה לו הקרייריזם. מנוגד לאופיו - וכך עד יומו האחרון.

היכרותנו נמשכה 31 שנים. 

היה זה בשנת 1925, בעיר הנקראת היום עפולה, בחדר האוכל של קיבוץ ב' של השומר הצעיר, כיום משמר-העמק, עת היינו מסובים. ביום חול לארוחת צהרים. לפתע נפתחה הדלת בסערה, ונכנס יאקסל שהגיע זה עתה מחו"ל. רק התקרב אל שולחננו לברכנו, ומיד הושפענו כולנו משמחת חייו שקרנה מפניו, והמסובים שחזרו מעבודה מפרכת, עייפים ורצוצים, פרצו בצחוק אדיר, ויחד איתנו מרבית יושבי חדר האוכל. כך התחיל יאקסל את יומו הראשון בינינו.

כניסתו לעבודה - סלילת כבישי העיר עפולה - לא היתה כלל קלה, אולם חיוניותו וכוחו הפנימי היו גדולים. תמיד מצא יאקסל מלת עידוד והלצה אשר הקלו עליו ועל איש שיחו. לא עבר זמן רב מיום עלייתו ויאקסל השתלב בחיינו החברתיים ונעשה אחד ממושכי החוטים, ויחד איתנו רקם את חלום עצמאותנו כגוף קיבוצי. שמו של יאקסל רקום כחוט שני בריקמת קורותיהם של קיבוץ ג ' השומר הצעיר, גבעת-חיים הקיבוץ המאוחד, ובסוף גבעת-חיים איחוד.

הגורל התאכזר לו, למשפחתו ולנו. זמן רב התהלך בינינו עמל וסוער, ולא ידע, לא ידענו שלבו הולך ונחלש. כשנפל למשכב בפעם הראשונה ונודע לנו מהות מחלתו, היה זה בשביל כולנו אות מבשר רעות. אך זאת הפעם נאבק ויוכל למחלתו והוא קם וחזר לעבודתו; הוא לא רצה להכנע - והנה נקטף בחטף.

בסערת הימים האלה, ימי מבצע קדש ההיסטורי, עת כולנו היינו דרוכים למתרחש סביבנו ולעתידנו המדיני, הגיעתנו הבשורה המרה והעמיקה את המועקה שבלב.

הובלנו את חברנו בדרכו האחרונה - ועוד ימים רבים יעברו עד שנתרגל כי האיש יאקסל, אשר היה בכל - איננו. "