חסר רכיב

יאקסל (אברהם) רטר

יאקסל (אברהם) רטר
- ד' כסלו תשי"ז
14/01/1901 - 11/11/1956

10 שנים למותו 

דברים באזכרה
באנו אליך, יקסל, לפקוד את קברך. 
אני פונה אליך בשם שהיינו רגילים לקרוא אותך, ולא בשם החרות על מצבתך ובתעודת – הלידה שלך – אברהם. 
במחשבתנו ובהרגשתנו אתה חי כמו שהכרנוך בכל חליפות מצבי הרוח שלך: כשאתה עליז וכשאתה עצוב, כשאתה לירי וכשאתה "משתולל" כביכול. 
וכן שאתה פותר ופוטר שאלות בבדיחה עסיסית או הלצה משובבת. 
לא כרוח מרחפת, שאינה נתפסת, אתה בתוכנו, אלא כישות ממשית, כמעט בשר – ודמית – כחלק מישותנו. 

כמעט שאני חש את תגובתך על דברי: דברים מתוך הלב, כאשר ידעת, או דברים שבבדיחה, כאשר ידעת גם זאת.
עשר שנים עברו מיום פרידתך לנצח מאתנו. 
השתנה נוף הטבע מסביבנו והשתנה גם הנוף האנושי. והלוואי שיוסיף להשתנות ועוד יתווספו לנו חברים חדשים, שלא ידענום, ובנים ושלשים ורבעים, וירבו ויפרצו. 
אבל יש נופים בלתי נשכחים. נופי נעורים. כשכור הקליטה וההתרשמות גדול והלב רחב ומתרחב לחרות עליו באותיות שאינן נמחות. ויש דמויות מיוחדות של אנשים המוסיפות לנופים תפארת, ריח ניחוח ואוויר פסגות. אלה ודאי אינן נשכחות. 
יקסל היה אחת מהן. 

יקסל ויצחק פניגר

יקסל ויצחק פניגר



חבריך-רעיך, שנתאספו כאן, הגיעו לסתיו חייהם. עלים נושרים מעציהם. הם "חוזרים מן היריד". הבה נקווה שסתוום ימשך. וכדרכו של הסתיו הישראלי, הוא מתארך לפעמים ויש בו הרבה ימי שמש ואור, כיום הזה. 
אבל חרותים עמוק בלבנו חוויות הנעורים הקשורים בחיי נעוריך, יקסל, שהיו חלק מחיינו. טבע האדם שהזמן מגליד את פצעיו. ברם, גם פצע מוגלד הוא פצע. 
אבל הזמן לא ישכיח את חוויית החסד של צוותי נעורים מעפילים אל על ולא נשכח אותך, יקסל, שהיית במרכז הצוותא. 
וכאשר אהבנו אותך בחייך, כך נזכור אותך באהבה כל עוד נזכה לראות שמש בבואו ובצאתו. 

אברהם יאקסל רטר, 25 שנים למותו
בסתיו 1956 - החודש לפני 25 שנה - הלך מאתנו אברהם יאקסל רטר ז"ל. בן 55 שנה היה במותו. במיטב כוחותיו הנפשיים, בשיא תנופתו הלך לפתע. החברים הוותיקים שחיו עמו זוכרים אותו היטב, בלבם שמורה לו פינה חמה, גדושת זיכרונות נעורים. 
אך אנו, דור הבנים, יודעים אך מעט על דמותו, ורבים מאיתנו אף לא שמעו מעולם על האיש המיוחד הזה שעשה רבות למען המשק שלנו.
בחוברת הזיכרון שהוציא הקיבוץ לפני 25 שנה. לזכרו, כתבו חברים רבים וכולם משיחים בו באהבה והערכה רבה. מכל שנאמר ונכתב, בחרנו  להעלות את דבריו הכנים של עזריאל שולמן ז"ל, שהיה חברו וידידו מיום עליתו ארצה ועד רגעיו האחרונים. 

מימין יקסל משמאל יצחק פניגר

מימין יקסל משמאל יצחק פניגר


וכך סיפר. שולמן על רעו הטוב יאקסל;
"איש עממי שורשי היה יאקסל, ער למתרחש ולסובב אותר וליבו פתוח לכל.
עוד בימי נעוריו, בבית אבא (בסאדיגורה שבבוקובינה), בסביבה היהודית שבה חי, ספג. ערכים יהודים יקרים, ובראש וראשונה - נאמנות ומסירות לצרכי ציבור, ואם כי עיסוקו  היה ריאליסטי ורוב שנותיו טיפל בענייני כסף וכלכלה, לא הביא אותו הריאליזם הזה לנטוש יסודות רעיוניים, וכל חייו נשאר נאמן לתורת בחרותו והיא - קולקטיב כדרך לפתרון. שאלת הפרט והלאום. עוד, בראשית קיומו בקיבוץ, עת היינו מועטים, וסביבנו שררה דלות כלכלית, חוסר עבודה ופרנסה, הועמד יאקסל, שבא מחו"ל עם השכלה אקדמית בכלכלה, בראש הדואגים ללחם במובן הפשוט של המלה, וכבר אז גילה כישרונות גדולים. ביחסיו עם אנשי המסחר בחיפה. במרוצת הזמן נהפך לשם דבר בעיר. הוא רכש לו ידידים רבים בקרב חוגים שונים ולא פעם עזרו להיחלץ מהמיצר.
גם כשהוטב מצבנו הכלכלי לא הרפה מלתבוע מהחברים גישה ריאלית למתרחש. הוא החזיק את שרביט ההכנסות ואיזנם עם ההוצאות לפי מיטב יכולתו ובמאבק מתמיד עם ציבור החברים. מעולם לא סינוור ההווה את עיניו; הוא לא הסיח דעתו מהעתיד לבוא - וזה היה סוד הצלחתו. 

חיי יאקסל היו סוערים - ולאו דווקא בחייו האישיים-הפרטיים. כאן היה אב מסור ואוהב לארבעת ילדיו ובעל מסור לאשתו מרים. בחיי היצירה הקולקטיבית היו חייו סוערים וערים. לא הייתה תקופה בכל 31 שנות חיינו המשותפים שיאקסל לא היה קשור בה באופן הדוק ביותר - כיוצר, כתובע וכמוכיח בשער, בין בשטח הכלכלי, החברתי ובין בשטח האידאי. הוא היה שותף לנו בסערת הויכוחים האידיאולוגיים שפרצו בהרבה תחנות בחיינו. לחם איתנו והעמיק בתוכו את תורת איחוד תנועת הפועלים בארץ רהתנועה הקיבוצית, כערך עליון בחייו.

יקסל נואם ולידו מרים רטר
יקסל נואם ולידו מרים רטר

תחנות רבות עבר יאקסל בתפקידיו ובעבודה הגופנית עד שהגיע לפעולה בתעשיה בקיבוצנו. בחוש הריאליסטי שחונן בו, הרגיש כי בפעולה תעשייתית מצויות אפשרויות רבות לביסוסו הכספי והכלכלי של הקיבוץ. אולם לא בנקל עלה בידו לחדור לשטח פעולה חדש זה. התקלות היו רבות, הן חיצוניות והן פנימיות. רבות נאבקנו עד שהכירו בזכותנו לחדור לשטח תעשיית השימורים. המאבק הזה הוטל על שכמו של יאקסל וההצלחה האירה לו פנים.
בפנים היה על יאקסל ללמוד, יחד עם שאר החברים, את הצד הטכני, המסחרי והאירגוני. מהתחלות פרימיטיביות התחלנו. יאקסל, בעקשנות גדולה, קיבץ סביבו גרעין של חברים אשר פיתחו את ביהח"ר "גת" והביאוהו למצבו האיתן כיום.
ולא רק בין חברינו, אלא בין אנשי תעשיית השימורים בארץ נעשה יאקסל במרוצת הזמן בר- סמכא. הוא ניהל את העניינים כתעשיין ותיק וייצג את "גת", ולעיתים קרובות גם את יתר בתי-החרושת הקיבוציים, בכבוד וביכולת. לא אחת הציעו ליאקסל תפקידים מרכזיים מחוץ לבית, אולם הוא דחה תמיד ההצעות; טוב היה לו בביתו, במשפחתו; אהב את סביבתו. זר היה לו הקרייריזם. מנוגד לאופיו - וכך עד יומו האחרון.

היכרותנו נמשכה 31 שנים. 
היה זה בשנת 1925, בעיר הנקראת היום עפולה, בחדר האוכל של קיבוץ ב' של השומר הצעיר, כיום משמר-העמק, עת היינו מסובים. ביום חול לארוחת צהרים. לפתע נפתחה הדלת בסערה, ונכנס יאקסל שהגיע זה עתה מחו"ל. רק התקרב אל שולחננו לברכנו, ומיד הושפענו כולנו משמחת חייו שקרנה מפניו, והמסובים שחזרו מעבודה מפרכת, עייפים ורצוצים, פרצו בצחוק אדיר, ויחד איתנו מרבית יושבי חדר האוכל. כך התחיל יאקסל את יומו הראשון בינינו.

כניסתו לעבודה - סלילת כבישי העיר עפולה - לא היתה כלל קלה, אולם חיוניותו וכוחו הפנימי היו גדולים. תמיד מצא יאקסל מלת עידוד והלצה אשר הקלו עליו ועל איש שיחו. לא עבר זמן רב מיום עלייתו ויאקסל השתלב בחיינו החברתיים ונעשה אחד ממושכי החוטים, ויחד איתנו רקם את חלום עצמאותנו כגוף קיבוצי. שמו של יאקסל רקום כחוט שני בריקמת קורותיהם של קיבוץ ג ' השומר הצעיר, גבעת-חיים הקיבוץ המאוחד, ובסוף גבעת-חיים איחוד.

הגורל התאכזר לו, למשפחתו ולנו. זמן רב התהלך בינינו עמל וסוער, ולא ידע, לא ידענו שלבו הולך ונחלש. כשנפל למשכב בפעם הראשונה ונודע לנו מהות מחלתו, היה זה בשביל כולנו אות מבשר רעות. אך זאת הפעם נאבק ויוכל למחלתו והוא קם וחזר לעבודתו; הוא לא רצה להכנע - והנה נקטף בחטף.
בסערת הימים האלה, ימי מבצע קדש ההיסטורי, עת כולנו היינו דרוכים למתרחש סביבנו ולעתידנו המדיני, הגיעתנו הבשורה המרה והעמיקה את המועקה שבלב.

הובלנו את חברנו בדרכו האחרונה - ועוד ימים רבים יעברו עד שנתרגל כי האיש יאקסל, אשר היה בכל - איננו. "
עזריאל שולמן 

יצחק פניגר על יקסל 
יקסל יקירי, לבך התוסס והער בדם לתמיד. לא יכולת לעבוד בשקט ובשלווה את הימים האלה ואת השנים האלה. ולמרות היותך חולה וזקוק למנוחה מיוחדת היית עד לרגעים האחרונים חיים מלאי תוכן ויעוד.
באנו, חברך מהמשק, חבריך מהמשק השכן, מקיבוצים אחרים, חבריך בעיר, ממוסדות וממפעלים- לחלוק לך כבוד אחרון, לך יקסל, שהיית לכה רבים איש חביב שאהבת אותנו ולכן אהבוך מאוד.
זה עשרות בשנים, בעצם מאותו היום שנכנסת עוד בחוץ- לארץ לתנועת הנוער ועד היום הזה היית איש תנועה מובהק, איש הקיבוץ, איש הסתדרות, מאלה שהופכים את הרעיון המופשט למציאות קיימת, מתפתחת ומשגשגת. היית מאלה בתנועה שלא סרו מדרך הישירה והעיקבית, לחמת עבור הגשמת רעיונותיך והגשמת בעצמך עם כל כוחותיך הפיזיים והנפשיים את משאת לבך. היית בתנועה מאנשי המעשה, אנשי החשבון והתוכנית ורבים באו אליך להתייעץ, לשאול, ללמוד ממך, להינות משיכלך החריף, שכל יהודי יקר שעמד כולו לרשות התנועה הקיבוצית.
התמסרת לעבודתך התמסרות בלי סייג, בלי רתיעה בפני קשיים ובלי חשבון. היית אחר עם תפקידך. הייתה זו שלימות נעלה ונשגבה, אתה ותפקידך. וכך היית בכל תפקיד שמילאת.
ירדת לעומק הדברים. לא אהבת שטחיות. למדת הכל על בוריו. לכן נעשית לאיש בעל חשיבות החורגת ממסגרת התנועה הקיבוצית לתעשייה זו, שייסדת וניהלת בארץ.
בין מייסדי התעשייה הקיבוצית היית. הוכחת הוכחה חותכת שאפשר ואפשר גם בקיבוץ לפתח תעשייה מתרחבת ומצליחה. מהיום הראשון של יסוד "גת" ניהלת את בית החרושת ונעשית לשותף העיקרי להתפתחותו וייסדת בסיס לקליטת עובדים עבריים במולדתינו.
מי לא זוכר את החביבות שלך. את הצחוק שלך, ואפילו את הבדיחות שעשית. יקסל! הרבה אנשים הכירוך בתנועה הקיבוצית ומחוצה לה, אפילו לא ידעו רבים ששמך אברהם. היה מספיק להם השם הקצר "יקסל" בכדי להבין שמדובר על חדוות יצירה וחדוות חיים.
בימים קשים היית חבר, חבר נאמן. נאמנות טהורה וזכה הייתה טמונה בקרבך. השתייכת לאנשי היסוד של התנועה. נעשית לדמות, לדמות מחנכת בגלל מסירותך לרעיון ולמעשה.
איך אהבת את משפחתך, את ילדיך אהבה עמוקה, כל אהבתך הייתה עמוקה וזכה.
יקסל! השארת חלל ריק ונרגיש בהעדרך ומי יודע אם פעם נוכל למלא את מקומך בחברה, במשק ובמפעל, ב"גת". הננו מבטיחים לך להמשיך את מפעלך.
תהיה נשמתך צרורה בצרור חיי המשק והתנועה.



בטקס הנחת אבן הפינה יהודה ארז, יקסל, עמליה כהן, עמרם הישראלי


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב