יונה פלושניק

יונה פלושניק

באוקראינה ב-1 במאי 1914, נולד יונה פלושניק בדומנרוניצה למשפחה אדוקה באמונתה. 

הוא למד ב"ישיבה" בעיר מולדתו, שרוב תושביה היו יהודים והחיים התנהלו בהתאם למסורת של העיירה היהודית באותם הימים. כאן ביקר גם בקן של התנועה הציונית ולמד עברית. כבר בצעירותו למד מלאכת החייטות ונשאר נאמן לה עד ימיו האחרונים.

בשבת 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השניה, גוייס לצבא הרוסי ולחם נגד הגרמנים - עיסוקו היה בהנחת מוקשים. בעיני סטאלין גדודים אלה, שהיו מורכבים מאנשים יוצאי פולניה ובפרט יהודים - לא היו נאמנים עליו ושוחררו אחר זמן מה מהצבא.

יונה נדד ברחבי רוסיה רעב ללחם וחיפש מקלט שקשה היה למצוא בגלל יהדותו.

ב־ 1945, עם סיום המלחמה, אפשרו הרוסים לאזרחים ממוצא פולני לחזור לפולניה. יונה הצהיר שאם לא ימצא את הוריו בפולניה יחזור לרוסיה. מענה השלטונות היה שאנשים כמוהו (הכוונה היתה שוב למוצאו היהודי) אינם נחוצים להם - האנטישמיות היתה קיימת כאן במלוא עוצמתה, לעתים גלויה ולעתים נסתרת.

לשטח של הכיבוש הפולני הגיע שליח התנועה אשר התחיל לארגן עליה בלתי-לגלית לצרפת.

כאן פגש יונה לראשונה את חיה, רעייתו לעתיד. במרסיי עלו על האניה "אקסודוס" - "יציאת אירופה" הנודעת. 4500 איש הועלו על אניה זו ונדחסו בצפיפות רבה. שבעה ימים היו בדרך בתנאים קשים ביותר.

בהגיעם לחיפה לא אפשרו להם הבריטים לרדת לחוף, אלא העלו אותם בכוח, בעזרת סילוני מים וגז מדמיע, על שלוש אניות מלחמה בריטיות. חיה לא הועלתה יחד עם יונה על אותה אוניה. פני האוניות היו מועדות לצרפת בה רצו להוריד את המעפילים, אך בעזרת שליחים מהארץ שהצליחו להסתנן לתוך האוניות ואשר ארגנו את המעפילים, נמנעה הירידה. מכאן הפליגו המעפילים לעיר הנמל המבורג שבגרמניה בה הורדו בכוח.

ב-1948, עוד לפני ההכרזה על המדינה, ירדו יונה וחיה בחופי הארץ, בחיפה. מהנמל הובאו הובאו למלון על הר הכרמל, ומכאן: חיה, שנמנתה עם קב' "כובש", הגיעה ישר לגבעת-חיים, יונה הגיע לקב' אושה ומאוחר יותר לגבעת-חיים.

עם בואו של יונה לג"ח נראו כבר אותות הפילוג וגם יונה הרגיש על בשרו את המאבק שהתנהל ב"כיבוש" הקולות. עברו התנועתי סלל דרכו להצטרפות ל"איחוד".

בשנת 1950 נישאה חיה ליונה והקיבוץ ערך להם חתונה נאה. ב-1951-נולדה בלהה ושנתיים מאוחר יותר חיים. גידול הילדים הסב להם אושר ותרם להשתרשותם במקום, לאחר שנים קשות של סבל ונדודים.

יונה עבד כתשע שנים בבית-החרושת "גת" במשמרות. אחרי-כן חזר למקצועו הישן - חייטות, בו עבד במסירות וללא לאות. הוא היה איש צנוע ומכונס בתוכו.

לפני כשלוש שנים התחיל ליבו להציק לו והוא שכב בבית-חולים. אמנם התאושש וחזר לעבודתו במתפרה, אך עתה, לפתע, נתקף יונה בהתקף-לב בשעה שהתהלך בחצר הקיבוץ וליבו פסק מלכת.

ביום סגריר ליווינו את יונה בדרכו האחרונה. יהיה זכרו ברוך.

 א.ר.

לזכרו של יונה פלושניק

עצוב לכתוב על חבר לעבודה בלשון עבר. עדיין איננו תופסים אל נכון שיונה איננו ועצוב לנו מאוד. 

כאשר ישבנו, כל אחת ליד המכונה ואני עמדתי ליד השולחן הגדול, היה יונה תמיד ממולנו ליד מכונת-התפירה שלו. בנאמנות, בחריצות, בהתמדה - זאת היתה התמונה הכללית. הוא לא זז ממקומו ימינה או שמאלה עד שעת הצהריים, וגם אז מיהר ללכת רק מפני שחשש לאחר לשולחן הדיאטה.

יש בינינו חברות שעבדו אתו שנים רבות והכירו אותו היטב. לא כן אני. כאשר התחלתי לעבוד במתפרה היה כבר יונה ותיק ומנוסה במקצוע. חששתי מקבלת הפנים, הרי את כל תורתי קניתי בארבעה חודשים קצרים וגדושים. נוסף לזה אני אשה וצעירה ממנו. הפחד שלי התבדה במהרה. לאחר זמן קצר למדנו להכיר ולהעריך איש את רעהו. נוצרו בינינו יחסים יפים מלאי אימון הדדי. למדתי להכיר את רצונו הטוב, את רגישותו. לא היה דבר שסירב לעשות, אפילו כשמצא כלא-הוגן להביא אליו כל תיקון של מה בכך. ידוע היה במתפרה ובמחסנים שבגד הזקוק לתיקון ואיש אינו יודע או אינו רוצה לתקנו - יונה הכתובת. והוא ביצע את המלאכה על הצד הטוב. ואמנם כך היה. לפלא היה הדבר בעיני. איך יונה עושה זאת?

תיקון מדים היה בעיניו ממש מלאכת קודש. לצורך זה מוכן היה לקום אפילו באמצע הלילה. היתה לו אוזן קשבת לגברים מבוגרים. איתם דיבר כגבר אל גבר, אך במיוחד אהב ילדים קטנים - והם החזירו לו אהבה. התענג לראותם ביום סגריר לבושים במעיל חם ומכנסיים מעשה ידיו להתפאר. כי עליכם לדעת שנוסף לכל התיקונים תפר יונה מספר אסטרונומי של מכנסיים בימי חייו.

היה לו גם הומור טוב. נדמה היה שהאיש שקוע כולו בעבודתו, אינו רואה, אינו שומע ופתאום משמיע איזו הערה מוצלחת וחכמה וכל האווירה נעשית קלה ועליזה.

שנות סבלו במלחמה עשוהו רגיש לעוול בצורה קיצונית. כיוון שלא היה ממנהגו לצעוק את כל רגשי העוול והקיפוח - גם של אחרים, שמרם בליבו ולא שכחם. וכידוע יש בעולמנו הרבה סיבות לכעס ולרוגז, אך יונה הבין לליבם של אנשים והעריך את נדיבותם. נאמנותו לחבריו הקרובים לא ידעה גבול.

הוא היה גאה מאוד במשפחתו תבלח"א. מדבר היה בשקט, בשקט, כאילו בסוד, ורק לעתים רחוקות היה מספר על הפסלים שחיה עושה, על הבת בלהה שאהב. עיקר גאוותו היתה על בנו חיים. הוא שגרם לו נחת רוח אמיתית. אפשר היה לראות אור קורן בעיניו כאשר הזכיר את ילדיו.

לפעמים נהגנו לפנק אותו קצת. הרי "מגיע" לגבר היחיד שבחבורה. לפני שחזר מחופש עשינו סידורים יסודיים סביב מכונת התפירה שלו. גם כדי למנוע ממנו מאמץ מיותר וגם כדי לחסוך מזמנו היקר (כי הוא תפר זוג מכנסיים כהרף עין).

הפעם עשינו זאת שוב. אך יונה לא יחזור לעבוד במקומו הקבוע. הכל נשאר מיותם. המכונה, המספריים הגדולים, אצבעון החייטים בלי הראש שרק הוא ידע להשתמש בו. הכל מיותם וכן אנחנו.

 יהיה זכרו ברוך.

 יהודית דוד

בשם צוות המתפרה

מי כשברכו בלה וצבי

את יונה בנם יחד ברכה שלמה

השקוהו במי טל

אכלנו לחם רב

השקוהו נו כוס חלב כמו כשרק אהב

 

ילד טוב כשרק גדל בשלהי הסתיו בארץ ישראל

הסתיו הקרב אליו

 

אל אלוהים כשבשמיים אשמנו עליו

אל אלוהינו כשבשמיים גלנו עולם רב

למי תודה

למי ברכה

תן נחמה

ותקווה

לבלהה,חיים,דפנה ובנות ביתהן ברכה

 

אל אלוהיו

חיה כשכ"כ אהב

אשמחינו ואשרניו וטוב לו

  אשרי האיש כשככה הוא וברכה לו לדור דורים

לדפנה

למיכל

לבלהה

?

לחיים

ולדור דורותיו אל אלוהי שמיים

שמחינו ותתנו לחם רב

כי אשרי האיש כשככה הוא וטוב לו עם יונתו שלומו ברכוהו

כבדוהו וברכוהו

יונה

יונת השלום מארץ השלום

 

אהיה שלום

כי הרי אתה שלום

וביתך שלום

וכל אשר לך

חיה (בת פרידה) לבית רוזנבאום

בלהה וגרושה אשר אחייה

דפנה ושגב

חיים,אשתו ובנותיו  

 

יונה כל מה כשנותר לך לעשות זה לנוח על זר שלומי תודות בשלום

אדמת הקיבוץ תרווה לך אושר ועושר

יונהל'ה יקר שלנו נוח על משכבך בשלום

עשה טובה אלוהינו כשבשמיים אשמרנה על יונתו וחיותו כזרע וצלמונה

כאילת האוהבים

כי עוד ניפגש בגן עדן

ויהיה לך טוב

 

נוח על משכבך בשלום

יונה בן בלה וצבי זצ"ל הכבוד הוא לך

כי מגיע לך משם

ונפגש בקרוב

 

לא הרכנו אבל את משפחתך (פרט לאלמנתך) כן אמן ויהי רצון ונאמר אמן !!!!!

 

יובל נקר

30.4.2014