חסר רכיב

יהודית קרני

יהודית קרני
- ג' אייר תשמ"ב
12/02/1913 - 26/04/1982


יהודית ז"ל
יהודית נולדה בשנת 1914 בעיר דילגה שבליטא להורים לובה וישעיהו לבית דון. 
האב, שהיה חייט במקצועו, דאג לחנך את ילדיו ברוח מסורת ישראל. בגיל שש שנים נשלחה יהודית ללמוד בבית-ספר עברי, שם רכשה את השפה העברית. שם גם נפגשה יותר מאוחר עם שליחי תנועת "החלוץ" ונדלקה לרעיון הציוני.

בשנת 1931, בגיל 17, עוזבת יהודית את בית ההורים החם ויוצאת להכשרה ציונית-חקלאית, במטרה להכין עצמה לחיי קיבוץ בארץ-ישראל. אחרי שנתיים של הכשרה עולה היא עם קבוצת החלוצים הצעירים ארצה ומצטרפת לקיבוץ יגור.

לחבריה מהתנועה זכורה יהודית כנערה יפת-מראה, מלאת חיים, שופעת מרץ וחרוצה מאד.
בשנים הראשונות ביגור עובדת יהודית בכל עבודה שנדרשת. כפועלת חרוצה אף נשלחת עם קבוצת חברות לעבוד לפרנסת הקיבוץ בעבודת חוץ בחיפה. כאשר מוקם ביגור מפעל האריגה "גיזה" - משתלבת בו יהודית. המפעל מייצר מרבדים ומוצרי אריגה טובים למכירה. יהודית מוצאת עניין במקצועה החדש ומתמידה במקום עבודתה זה במשך שנים.

בשנת 1936 נישאת יהודית לשמואל, חבר גרעין השלמה מליטא שהצטרף ליגור, ובשנים הראשונות מהווה ביתם מקום מפגש לחברי שני הגרעינים הליטאיים.

בשבת 1938, אחרי מאמצים רבים, מצליחה יהודית להעלות את הוריה ארצה. הם מתקבלים לקיבוץ כהורים - שניהם עדיין בכושר עבודה מלא ותורמים לקיבוץ מכושרם.

שמואל ויהודית



בשנת 1939 נולדת לזוג הבת הבכורה תלמה. שלוש שנים מאוחר יותר מתווסף למשפחה הבן שלמה. כל אותן שנים משתתף שמואל בפעילויות שונות של ארגון ה"הגנה", יוצא לקורסים ואף משמש מא"ז הקיבוץ. בתוקף תפקידו נעדר הרבה מן הבית. יהודית אינה מתלוננת, גם כאשר נשלח שמואל לעבוד במפעלי ים המלח לתקופה ארוכה יותר - היא מקבלת את דין התנועה וממשיכה לבדה לטפל בשני הפעוטים, עד שובו.

בשנת 1945, בתום מלחמת העולם השניה, מגיעה הידיעה המרה שהאח והאחות ניספו בשואה. באותה שנה נפטר גם האב ישעיהו, ויהודית סועדת את האם ועוזרת לה להתחזק ולהתגבר.

בימי "החיפוש הגדול" ביגור, בשנת 1946, נלקח שמואל יחד עם עשרות חברים אחרים למחנה המעצר ברפיח. שלושה חודשים לא רואים אותו הילדים, ויהודית נושאת בכבוד בעול.
 
בשבת 1948, בימי מלחמת השחרור, נולד הבן אבישי.
בשבת 1951, בזמן הפילוג בקיבוץ המאוחד, מוצאת משפחת קרני את עצמה במיעוט במפא"י. שמואל, כחבר מפלגה בעל הכרה פעיל ונאמן, מחליט, עם כל הכאב שבמעשה, לעזוב את יגור ולהצטרף לגבעת-חיים איחוד. יחד עם עוד שש משפחות עוברת המשפחה בשבת 1952 מיגור לגבעת-חיים. יהודית, כרעיה נאמנה, הולכת עם שמואל למקום החדש, להתחיל לבנות הכל מההתחלה.

כאן, בגבעת-חיים, ההסתגלות לא קלה. החברים מתקופת הנעורים נשארו ביגור, ופה צריך להתערות ולהשתלב בקרב שתי חברות מגובשות - חברי גבעת-חיים וחברי כפר-סאלד...

בשנים הראשונות בגבעת-חיים עובדת יהודית בעבודות שונות - בטיפול בילדים, במטבח, כמטפלת באולפן, ולבסוף מוצאת את מקומה במחסן הבגדים. בצד העבודה ממשיכה יהודית לדאוג ולהתמסר לבני משפחתה, לרבות אימה הישישה החיה בסמוך לה.

סבתא קרני במחסן הבגדים



בשנת 1976 נפטרת האם בשיבה טובה בגיל 92.

השנים חולפות עוברות. חיי יהודית מתמקדים בדאגה למשפחה ובעבודה. חיים לא קלים הדורשים את כל כוחות הנפש. אך חיים שיש עמהם גם נחת - נשואי הבן והולדת דור ההמשך – הנכדים האהובים.

והנה בשנה האחרונה נוחתת המכה הקשה מכל. יהודית עצמה חולה והמחלה קשה ואכזרית. היא מגייסת את בל כוחותיה הנפשיים כשכל רצונה - להמשיך לחיות. תשעה חודשים נלחמת בגבורה.
הרופאים וכל הצוות המטפל משתוממים מכוחותיה הפנימיים ומתפעלים מהתנהגותה האמיצה.

בגי באייר, אחרי יסורים, הוכרעה יהודית - האם והרעיה.
בלב כואב, הממאן להשלים, ליווינו אותה בדרכה האחרונה.
יהי זכרה ברוך!

דברים על קברה הרענן
ביגון עמוק ובכאב מלווים אנו אותך לדרכך האחרונה, מלאת היסורים והכאב.
נזכרת אני בפגישתנו הראשונה. צעירה מאד ומלאת חיים היית. חבריך שהיו אתך בהכשרה סיפרו שבזמן קצר הפכת להיות מלכת הקיבוץ. כולם אהבוך על ערנותך הרבה ושמחת החיים שבך.
ביקרתי לא פעם בביתך ושמחתי מאד להכיר את הוריך ז"ל. הם היו מכניסי אורחים להפליא, הקרינו אור ושמחה והעיקר - האחדות המשפחתית הנהדרת. בבית כזה גדלה יהודית.
ולא פלא שכה אהבת את החיים. אהבת לחיות ולהנות. ולמרות שלאחר שנים המר לכם הגורל, ידעת להתעלות ולהתמודד בגבורה עילאית ובכבוד עם הגורל. ידעת לעמוד בקשיי הנסיעה היומיומית- בשרב ובקור - למען הביא מזור ונחמה לילדייך.

ביגור היה לכם בית חם. היו לכם הרבה חברים וידידים מסורים. שמואל היה מא"ז ועסוק תמיד בועדות, והייתם מקובלים מאד בחברה. כל פעם שבאתי ליגור, מיד רצו לדעת הכל עליכם, אך לדאבוני, יכולתי רק לספר על גורלכם המר, על גודל רוחכם, על ההתמודדות המתמדת עם האסונות, ועל הכבוד והגבורה שבעמידתכם.

כשחלה שמואל ומחלתך הממארת עשתה שמות בנפשותיכם, אמרת לי לא פעם: "קשה, קשה מאד! אבל אבי אוהבת את החיים ורוצה לחיות", למרות הכל ידעת לשאת את מכאובי חייך באומץ, בגבורה ובכבוד, האופייניים רק לך. וכל הכבוד למשפחה המסורה - שכל כך הרבה אהבה העריפו עליכם במר לכם, והנה הגיעה ההאבקות לקיצה, ומר המוות שיחרר אותך מעינוייך.
יהי זכרך ברוך איתנו לעד!
אסתר עופר


קווים לדמותה של גיסתי יהודית ז"ל
מליטא הגיעה יהודית לארץ, לקיבוץ יגור, לאחר הכשרה חלוצית באחת העיירות בסביבות קובבה. 
בבואה ליגור בשנות השלושים המוקדמות, חלוצה שכולה חן ויופי ולהט חלוצי, מקדישה היא את כל כולה להגשמה ולבנין בית יגור. לאחר שנתיים במשק מתקשרת יהודית לאחי שמואל, וביחד הם בונים תא משפחתי לתפארת.

בעלותי לארץ בשנת 1937 הצטרפתי אל אחי שמואל. מצאתי בחדרם הדל בצריף הרעוע בית ואוהב. יהודית לא חסכה כל מאמץ כדי לעזור לי להתאקלם ולעבור את חבלי הקליטה הקשים של אותם הזמנים ־- ואני עודני נער.
ברבות השנים, בהוולד ילדם השלישי, הונחתה עליהם מכה ראשונה, אשר גרמה להם סבל רב...

בשנות החמישים פורץ המשבר בתנועה הקיבוצית בין הפלגים השונים. שמואל אז בין הפעילים והמייסדים את הפלג של מפא"י ביגור ועומד בראש הסניף, בנוסף לתפקידי בטחון במשק ובאזור. שמואל עסוק מאד ויהודית, כאם אשר הבעיות המשפחתיות יותר מעסיקות אותה, בהכרח סובלת יותר ונושאת בליבה מועקה גדולה.
בחלוף הזמן עוזבים אנשי מפא"י - ושמואל ויהודית בראשם - את יגור. עקירתם משורשיהם בבית יגור, אשר לו הקדישו את מיטב שנותיהם ומרצם, גורמת להם ולילדים סבל נפשי ופיזי רב. אך עלי לציין שמעבר לבעיות המשפחתיות, הם מצאו בגבעת-חיים משפחה קיבוצית מסורה ואוהדת, דבר שעזר להם לשאת בסבלם הנורא.
יהי זכרה ברוך!
האח משה קרני

יהודית קרני עם אימה

יהודית קרני עם אימה


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב