מגדה פריד
- ח' כסלו תשמ"ד
30/01/1913 - 14/11/1983
אסתר ומשה פינק עם מגדה פריד
דברים על קברה
מגדה נולדה ב-30 בינואר שנת 1913 בעיר בודפסט להוריה גיזלה ומרדכי לבית בנדיקט.
הסבא בנדיקט היה רב. משפחת בנדיקט היתה משפחה ענפה ומיוחסת בהונגריה ואוסטריה ומרבית בניה היו רבנים או רופאים.
אביה של מגדה היה סוחר אמיד. מגדה היתה בת יחידה להוריה, והאב רצה שמגדה תעבוד בעסק המשפחתי המשגשג. משום כך למדה הבת בבית ספר תיכון למסחר (בכך נענתה לרצון האב).
לימים ניהלה את בית המסחר. המשפחה היתה מתבוללת. יהדותה התבטאה בשמירת מספר מצוות ונוהגים מסורתיים כמו: צום ביום כפור, סדר פסח, הדלקת נרות שבת.
ב-1935 מגדה נישאה לצבי פריד ז״ל. נישואיה אלה יצרו כעבור שנים מועטות קשר לטנטי לארץ ישראל - זאת באמצעות שני אחיו של צבי ז"ל שעלו ארצה עוד בשנת 1937.
בשנת 1938 חבק הזוג פריד המאושר תינוקת היא אסתר. השמחה והשלווה לא ארכו זמן רב.
שמי אירופה החלו מתקדרים.
בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה שהביאה על העם היהודי את האסון הכבד ביותר בתולדותיו. כאן החלו גם תלאות המשפחה שהגיעו לשיאן בשנת 1943 כשצבי נלקח ל"מחנות העבודה".
על מגדה היה לפרנס ארבע נפשות: את ילדתה ואת שתי הסבתות. והיא עשתה זאת בהתמסרות ויכולת תושייה בלתי רגילים, תור דאגה עמוקה לגורל בעלה העצור במחנה הכפייה.
אלו היו שתי השנים הקשות ביותר בחייה. הנדידה ממקום מסתור למקום מסתור, הרעב והפחד המתמיד היו מנת חלקה של המשפחה.
בסוף המלחמה ב-1945 חזר צבי ממחנה הריכוז ושניהם החליטו לעזוב את אירופה.
התנועה הציונית החלה שוב לפעול בהונגריה. היו אלה שליחי "עליה ב'" שפעלו בקרב הקהילה היהודית ששרדה.
משפחת פריד החליטה להיות בין המעפילים לארץ ישראל.
ביוני 1946 הם עולים על ספונה של "כנסת ישראל״ ונעשים שותפים לעליה ב'.
בגורל המשפחה היה לעבור עוד פרוזדור "בילוי" - 14 חודשים במחנות קפריסין.
לארץ-ישראל הגיעו רק באוקטובר 1947 והחלו את חייהם במושבה מגדיאל. כאן נולד הבן אריה.
המשפחה חיה במגדיאל ונאבקה עם גורלה כעולים חדשים. אך הם ידעו גם את השיכרון המתוק של הכרזת מדינת ישראל.
מגדה פריד רוחצת כלים ויהודה קראוס
ב-1954 החליטה המשפחה לעבור לקיבוצנו, וכאן ידעה המשפחה חמש שנים שלוות ומאושרות אולי בפעם הראשונה בחייה.
הגורל המר עם מגדה - ב-1959 עברה ניתוח ראשון וכעבור חמש שנים ב-1964 ניתוח שני, ומכאן ואילך חייתה מגדה בצל המחלה הארורה שתקפה אותה ללא רחם...
בשנת 1959 החלה פרשת גבורתה של מגדה שארכה קרוב לחצי יובל שנים.
גבורה נפשית, אצילות, הומור-טוב, חיוניות, היו המאפיינים של מגדה. לא קדרות, לא רוח נכאה.
למלחמתה בסרטן ריכזה את כל כוחות הנפש והגוף. את כל שמחת החיים. כל קייץ היתה הולכת לבריכה לשחות למען חזק את גופה הנתקף. גם המשיכה לעבוד ככל שיכלה. מנת חלקה היו הטפולים הרבים, ההקרנות המתישות, התרופות המרובות, המחלות הנלוות למחלתה העיקרית. עם כל מכאוביה ידעה גם שמחת היותה סבתא לנכדים. היתה גאה מאד בנכדותיה החיילות.
מות צבי ומות הנכד - בנו של אריה - גרמו לה כאב עמוק שכנראה לא נרפאה ממנו.
בשנה האחרונה המחלה ריכזה את כל עוצמתה, ואחרי מאבק ממושך כל כך נכנעה מגדה שלשום.
טבע האדם הוא להתקומם נגד החידלון ולזעוק עם משורר תהילים "האם מבורך קבר יהוללו יה"
אבל בסופו של דבר הנו משלים.
יהא זכרה ברוך
אברהם שניר
במועדון - מגדה פריד, אדית מדיני
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!