דבורה כפרי
- א' חשון תשמ"ו
15/12/1908 - 16/10/1985
דבורה כפרי
15.12.1908 -16.10.1985
בתוכנו מס. 601
15 בנובמבר 1985
דבורה וסמי
דברים על דבורה ביום השלושים לפטירתה, כתב: ישראל כ"ץ
אני הייתי בהכשרה עם דבורה בתנועת "החלוץ" ברומניה בחווה חקלאית על יד העיר יסי. היה זה בשנת 1927, לפני 56 שנה. היינו אז צעירים בגיל 19. אני הייתי בין הוותיקים בחווה כאשר דבורה הגיעה.
דבורה הייתה נערה יפה, בנויה טוב וחסונה, ועשתה רושם טוב על כולם. היא באה מחוות הכשרה אחרת שעל-יד קישינב, שם רכשה ניסיון בעבודה חקלאית והמשיכה בזה גם בחווה ביסי.
היא הצטיינה בעבודה ומיד התחילה לעבוד בגן הירקות. יום עבודה ארוך מזריחת השמש ועד שקיעתה.
דבורה שלטה בשפה העברית, קראה בכל העיתונים שהגיעו מארץ ישראל – "דבר" "הפועל הצעיר" והירחון הספרותי "מאזנים". היא הרבתה לקרוא ספרים עבריים וספרי שירה, והייתה מעודכנת בכל הנעשה בארץ ובציונות.
בערבים, לאחר יום עבודה ארוך, היא לימדה עברית את כל החלוצים שעדיין דברו רומנית, רוסית ואידיש.
בחווה היו צעירים שבאו מכל מיני מקומות והיו בעלי אופי ותכונות שונות ובעלי רמות השכלה שונות.
דבורה השתייכה בטבעיות לחוג המשכיל וביחד עם זאת לא הבליטה עליונות והייתה חברה טובה עם כולם.
החברים הקרובים שלה באותה תקופה אשר באו לגבעת חיים היו: יושקו קראוס, רבקה רבינוביץ', ניוסיה רוכמן, בומבה, ויערי.
משאת נפשה הייתה להגיע מה שיותר מהר לארץ ישראל, אולם ברגע שהגיע תורה לעלות, סגרו האנגלים את השערים ולא נתנו לאף יהודי להיכנס ולהשתקע בארץ. השערים היו סגורים תקופה ארוכה, והיו חלוצים שהתאכזבו והתייאשו, עזבו את החווה וחזרו לבתיהם. דבורה לא התייאשה, והאמינה שיבוא ים והשערים ייפתחו שוב. יום זה בא ודבורה נכנסה לארץ בחדשים הראשונים של שנת 1929.
היא באה עם עוד חברים שיסדו את קבוצת הל"ג- בכפר סבא ועבדו כפועלים שכירים בפרדסים ובעבודות שונות. דבורה לא הסתפקה בעבודה השכירה והחליטה להרחיב את ידיעותיה בחקלאות לקראת עליה להתיישבות והקמת משק קיבוצי. היא הלכה ללמוד בבית הספר החקלאי לבנות בנחלת יהודה.
לאחר סיום הלימודים הצטרפה לקיבוץ גימ"ל השומר הצעיר בחיפה, ביחד עם חברים מקבוצת הל"ג (מייסדי גבעת-חיים) בשנת 1931.
באותו הזמן קנתה הקרן הקיימת אדמות בוואדי חוואראת, והיו סיכויים לקיבוץ גימ"ל להיות בין אלו שיעלו על הקרקע להקים משק חקלאי.
דבורה, כחקלאית, נשלחה עם עוד מספר חברים למושבה חדרה על מנת להיות קרובים למקום ההתיישבות. ובשנת 1932 זכתה להיות בין הראשונים שעלו על הקרקע, וזכתה להקים את גן הירק הראשון.
דבורה עבדה גם כמטפלת במסירות רבה.
בהיותה בגבעת-חיים הקימה משפחה עם סמי ונולדו להם 3 בנים.
לאחר נפילתו של אמנון, חל שינוי לרעה במצב בריאותה אך היא לא הסכימה לנטוש את העבודה. יום יום ראינו אותה יורדת במדרגות לכוון חדר האוכל, לעבוד בניקוי המלחיות ומילויים במלח וכן בקבוקי השמן. ראינו אותה מטפסת בשארית כוחותיה בדרך אל ביתה עם סיום העבודה. היא עשתה זאת עד שהמחלה ריתקה אותה למיטתה. מחלה ממנה לא קמה עד ליומה האחרון.
יהי זכרה ברוך ומנוחתה עדן
ישראל כץ
אמנון עם דבורה אורי וניסן
מכתב מהמשפחה
בשם המשפחה אני חש צורך לאמור מילות תודה מקרב לב לכל הצוות הרפואי שטיפל באמא בכל התקופה הארוכה מאז נפלה ונפגעה, ועד מותה.
בכל התקופה הארוכה הזאת בעיקר לברטל ולטוני, ולפני כולם לערפה ולטובה.
במשך כל התקופה הקשה והארוכה הזאת לאמא, השתדלתם לסייע ולסעוד אותה ולא חסכתם מאמץ נפשי לא קל לפעמים לטיפול באימא.
המרחק והמצב לא איפשר לי ולאחי לעזור כנדרש, ולוותה אותנו זמן רב תחושה של אי- נוחות, שאנשים אחרים שאינם בני המשפחה נושאים בעול הזה.
אני למדתי להעריך עד כמה החברה בקיבוץ שבו גדלתי וחונכתי, נותנת את הדעת ומטפלת בצורה אנושית בבעיה, שבמקומות אחרים מוצאת את פתרונה בצורה מאד אנושית ולא מכובדת. זהו אולי הביטוי העמוק לכבוד האדם באשר הוא, בשמחותיו ובצרותיו.
תודה מיוחדת כמובן שמורה לג'וליה ומתוקה שממש נקשרה לאמא וטיפלה בה רוב הזמן. אבקש להביא דברים אלו בפני כל המטפלות.
ניסן כפרי
(רם-און)
דבורה כפרי
כתב: שמעון שיפמן
דבורה נולדה בשנת 1908 ברוסיה. אחרי המהפכה המשפחה ברחה. האם עם אחותה של דבורה הגרו לארה"ב. דבורה לא הסכימה להצטרף ונשארה ביאסי שברומניה. היא הצטרפה ל"החלוץ" ובמסגרת זו יצאה לקבוצת הכשרה עבדה בעבודות חקלאיות. היא השתייכה לקבוצת ל"ג ובשנת 1929 עלתה לארץ עם קבוצה זו. בהתחלה הם היו בכפר-סבא ועבדו בפרדסים. לדבורה הייתה נטייה לעבודה חקלאית, לכן יצאה ללמוד בחוות משק הפועלות בנחלת יהודה. בסיום לימודיה חזרה לקבוצת ל"ג. הקבוצה החליטה להצטרף לקיבוץ. חלק מהם פנו לקבוצת חפציבה, וחלק, בו הייתה דבורה הכריעו לטובת הקיבוץ המאוחד. לא לקבוצה קטנה אלא לקיבוץ ה"גדול", קיבוץ ג' אשר היה בחיפה בבת גלים.
אחרי שנה בה עבדה בעבודות גננות בעיר, היא נשלחה עם קבוצה קטנה של חברים לחדרה על מנת להוות גרעין להתיישבות. בחודש יולי 1932 עלתה דבורה עם קבוצה קטנה של חברים להתיישבות בגבעת חיים.
דבורה טיפלה במשתלת השתילים של הפרדס הראשון, וגם התחילה לפתח גן-ירק. בגן הירק היו הרבה כישלונות כי כל השטח מסביב לא היה מעובד, וסערות חול שרפו את השתילים הרכים. דבורה ניהלה את גן הירק שנים רבות עד שהגיעה למצב בריאות שלא אפשר לה להמשיך בעבודה מפרכת זו. היא עברה לעבוד בטיפול ילדי בית הספר והתמידה בעבודה זו שנים רבות. לדבורה בת ושלושה בנים: רחל, אורי, אמנון וניסן. דבורה הייתה כל השנים אם מסורה והקדישה את חייה לילדים. קשה היה לה להשלים עם הלינה המשותפת וסבלה מזה מאד.
מפנה גדול בחייה ובמצב בריאותה חל אצלה לאחר נפילת הבן אמנון שהיה הקרבן הראשון מבני גבעת חיים שנפלו בעת שרותם בצה"ל. מכה קשה ממנה לא התאוששה כל השנים. בעקבות האסון היא גם התרחקה מחיי החברה, ומצב בריאותה הלך ונעשה רע משנה לשנה.
סיפוק רב היא שאבה מבני המשפחה, מהבנים והנכדים והכלות אהבוה מאד והעריכו את מסירותה. בשנים האחרונות מצב בריאותה התדרדר, היא סבלה ממחלות. עד שהוכרעה...
15.12.1908 -16.10.1985
בתוכנו מס. 601
15 בנובמבר 1985
דבורה וסמי
דברים על דבורה ביום השלושים לפטירתה, כתב: ישראל כ"ץ
אני הייתי בהכשרה עם דבורה בתנועת "החלוץ" ברומניה בחווה חקלאית על יד העיר יסי. היה זה בשנת 1927, לפני 56 שנה. היינו אז צעירים בגיל 19. אני הייתי בין הוותיקים בחווה כאשר דבורה הגיעה.
דבורה הייתה נערה יפה, בנויה טוב וחסונה, ועשתה רושם טוב על כולם. היא באה מחוות הכשרה אחרת שעל-יד קישינב, שם רכשה ניסיון בעבודה חקלאית והמשיכה בזה גם בחווה ביסי.
היא הצטיינה בעבודה ומיד התחילה לעבוד בגן הירקות. יום עבודה ארוך מזריחת השמש ועד שקיעתה.
דבורה שלטה בשפה העברית, קראה בכל העיתונים שהגיעו מארץ ישראל – "דבר" "הפועל הצעיר" והירחון הספרותי "מאזנים". היא הרבתה לקרוא ספרים עבריים וספרי שירה, והייתה מעודכנת בכל הנעשה בארץ ובציונות.
בערבים, לאחר יום עבודה ארוך, היא לימדה עברית את כל החלוצים שעדיין דברו רומנית, רוסית ואידיש.
בחווה היו צעירים שבאו מכל מיני מקומות והיו בעלי אופי ותכונות שונות ובעלי רמות השכלה שונות.
דבורה השתייכה בטבעיות לחוג המשכיל וביחד עם זאת לא הבליטה עליונות והייתה חברה טובה עם כולם.
החברים הקרובים שלה באותה תקופה אשר באו לגבעת חיים היו: יושקו קראוס, רבקה רבינוביץ', ניוסיה רוכמן, בומבה, ויערי.
משאת נפשה הייתה להגיע מה שיותר מהר לארץ ישראל, אולם ברגע שהגיע תורה לעלות, סגרו האנגלים את השערים ולא נתנו לאף יהודי להיכנס ולהשתקע בארץ. השערים היו סגורים תקופה ארוכה, והיו חלוצים שהתאכזבו והתייאשו, עזבו את החווה וחזרו לבתיהם. דבורה לא התייאשה, והאמינה שיבוא ים והשערים ייפתחו שוב. יום זה בא ודבורה נכנסה לארץ בחדשים הראשונים של שנת 1929.
היא באה עם עוד חברים שיסדו את קבוצת הל"ג- בכפר סבא ועבדו כפועלים שכירים בפרדסים ובעבודות שונות. דבורה לא הסתפקה בעבודה השכירה והחליטה להרחיב את ידיעותיה בחקלאות לקראת עליה להתיישבות והקמת משק קיבוצי. היא הלכה ללמוד בבית הספר החקלאי לבנות בנחלת יהודה.
לאחר סיום הלימודים הצטרפה לקיבוץ גימ"ל השומר הצעיר בחיפה, ביחד עם חברים מקבוצת הל"ג (מייסדי גבעת-חיים) בשנת 1931.
באותו הזמן קנתה הקרן הקיימת אדמות בוואדי חוואראת, והיו סיכויים לקיבוץ גימ"ל להיות בין אלו שיעלו על הקרקע להקים משק חקלאי.
דבורה, כחקלאית, נשלחה עם עוד מספר חברים למושבה חדרה על מנת להיות קרובים למקום ההתיישבות. ובשנת 1932 זכתה להיות בין הראשונים שעלו על הקרקע, וזכתה להקים את גן הירק הראשון.
דבורה עבדה גם כמטפלת במסירות רבה.
בהיותה בגבעת-חיים הקימה משפחה עם סמי ונולדו להם 3 בנים.
לאחר נפילתו של אמנון, חל שינוי לרעה במצב בריאותה אך היא לא הסכימה לנטוש את העבודה. יום יום ראינו אותה יורדת במדרגות לכוון חדר האוכל, לעבוד בניקוי המלחיות ומילויים במלח וכן בקבוקי השמן. ראינו אותה מטפסת בשארית כוחותיה בדרך אל ביתה עם סיום העבודה. היא עשתה זאת עד שהמחלה ריתקה אותה למיטתה. מחלה ממנה לא קמה עד ליומה האחרון.
יהי זכרה ברוך ומנוחתה עדן
ישראל כץ
אמנון עם דבורה אורי וניסן
מכתב מהמשפחה
בשם המשפחה אני חש צורך לאמור מילות תודה מקרב לב לכל הצוות הרפואי שטיפל באמא בכל התקופה הארוכה מאז נפלה ונפגעה, ועד מותה.
בכל התקופה הארוכה הזאת בעיקר לברטל ולטוני, ולפני כולם לערפה ולטובה.
במשך כל התקופה הקשה והארוכה הזאת לאמא, השתדלתם לסייע ולסעוד אותה ולא חסכתם מאמץ נפשי לא קל לפעמים לטיפול באימא.
המרחק והמצב לא איפשר לי ולאחי לעזור כנדרש, ולוותה אותנו זמן רב תחושה של אי- נוחות, שאנשים אחרים שאינם בני המשפחה נושאים בעול הזה.
אני למדתי להעריך עד כמה החברה בקיבוץ שבו גדלתי וחונכתי, נותנת את הדעת ומטפלת בצורה אנושית בבעיה, שבמקומות אחרים מוצאת את פתרונה בצורה מאד אנושית ולא מכובדת. זהו אולי הביטוי העמוק לכבוד האדם באשר הוא, בשמחותיו ובצרותיו.
תודה מיוחדת כמובן שמורה לג'וליה ומתוקה שממש נקשרה לאמא וטיפלה בה רוב הזמן. אבקש להביא דברים אלו בפני כל המטפלות.
ניסן כפרי
(רם-און)
דבורה כפרי
כתב: שמעון שיפמן
דבורה נולדה בשנת 1908 ברוסיה. אחרי המהפכה המשפחה ברחה. האם עם אחותה של דבורה הגרו לארה"ב. דבורה לא הסכימה להצטרף ונשארה ביאסי שברומניה. היא הצטרפה ל"החלוץ" ובמסגרת זו יצאה לקבוצת הכשרה עבדה בעבודות חקלאיות. היא השתייכה לקבוצת ל"ג ובשנת 1929 עלתה לארץ עם קבוצה זו. בהתחלה הם היו בכפר-סבא ועבדו בפרדסים. לדבורה הייתה נטייה לעבודה חקלאית, לכן יצאה ללמוד בחוות משק הפועלות בנחלת יהודה. בסיום לימודיה חזרה לקבוצת ל"ג. הקבוצה החליטה להצטרף לקיבוץ. חלק מהם פנו לקבוצת חפציבה, וחלק, בו הייתה דבורה הכריעו לטובת הקיבוץ המאוחד. לא לקבוצה קטנה אלא לקיבוץ ה"גדול", קיבוץ ג' אשר היה בחיפה בבת גלים.
אחרי שנה בה עבדה בעבודות גננות בעיר, היא נשלחה עם קבוצה קטנה של חברים לחדרה על מנת להוות גרעין להתיישבות. בחודש יולי 1932 עלתה דבורה עם קבוצה קטנה של חברים להתיישבות בגבעת חיים.
דבורה טיפלה במשתלת השתילים של הפרדס הראשון, וגם התחילה לפתח גן-ירק. בגן הירק היו הרבה כישלונות כי כל השטח מסביב לא היה מעובד, וסערות חול שרפו את השתילים הרכים. דבורה ניהלה את גן הירק שנים רבות עד שהגיעה למצב בריאות שלא אפשר לה להמשיך בעבודה מפרכת זו. היא עברה לעבוד בטיפול ילדי בית הספר והתמידה בעבודה זו שנים רבות. לדבורה בת ושלושה בנים: רחל, אורי, אמנון וניסן. דבורה הייתה כל השנים אם מסורה והקדישה את חייה לילדים. קשה היה לה להשלים עם הלינה המשותפת וסבלה מזה מאד.
מפנה גדול בחייה ובמצב בריאותה חל אצלה לאחר נפילת הבן אמנון שהיה הקרבן הראשון מבני גבעת חיים שנפלו בעת שרותם בצה"ל. מכה קשה ממנה לא התאוששה כל השנים. בעקבות האסון היא גם התרחקה מחיי החברה, ומצב בריאותה הלך ונעשה רע משנה לשנה.
סיפוק רב היא שאבה מבני המשפחה, מהבנים והנכדים והכלות אהבוה מאד והעריכו את מסירותה. בשנים האחרונות מצב בריאותה התדרדר, היא סבלה ממחלות. עד שהוכרעה...
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!