יונה לנדסברג

יהושע שרון מוסיף עוד זיכרונות על יונה

 יונה היה נמוך, קרח, זריז ומחייך;  היה לו חוש הומור מפותח וחותך.  אני זוכר אותו בימים שהוא עבד בפרדס. ציפורה לברון הייתה מכינה לנו ארוחת בוקר בסוכה א', ותמיד התפתחו דיונים מלאי תוכן, השכלה ורגש.  יונה, כמובן היה במרכז הדיון.

בצהריים בחדר האוכל, ככולנו, התיישב יונה וקיבל מנה, אבל מיד היה קם, צלחת ביד אחת ומזלג בשנייה והסתובב בין השולחנות. דיבר עם זה, סיפר לזה, צחק על זה. לעולם לא גמר את המנה.

גיוס חברים לקטיף הפרי היה חשוב וחלק מהשגרה.  יום אחד משה נתיב הגיע לקטיף.  במרץ הוא הניח את הסולם לגובה, לבש את התרמיל וטיפס לצמרת העץ.  מיד הוא פרץ בשירה אדירה, עוד ועוד.

בהפסקת עשר משה ניגש ליונה ואמר,  "אני עובד בפרדס היום". "שמעתי", השיב יונה.