זיגי קאול
- כ"ב חשון תשמ"ב
06/04/1915 - 20/10/1986
דברים על הקבר
אתמול הממה את הקבוץ הידיעה כי הלכת לעולמך, זיגי.
ידענו כי אינך בריא וכי נלקחת לבית החולים לעוד בדיקה, עוד אחת מיני רבות שעבדת בחייך. אך לא האמנו, כשאמרת - זה הסוף, שאכן אתה מתכוון לכך.
הכרתי את זיגי בשנותיו האחרונות. נמוך קומה, כפוף ולא בריא. אבל-כבר בראשית עבודתנו המשותפת הבנתי שמימדיך הפיסיים הינם ההיפך הגמור, ממה שהיית אתה.
כיניתי אותר "הגדול מכולם" וברצינות התכוונתי־ הגדול מכולם -בכל: בעבודה, בלימוד, בזיכרון ובמשפחה.
רק לאחרונה סיפר לי זיגי על כך שהתחיל ללמוד כדי לרענן את זכרונו בשפה הצרפתית, כדי לחזק את הקשר עם משפחתה של בתו אילנה שאהבתו אליה לא ידעה גבול.
ידענו על הסיפוק הרב שגרמו לו המשפחה והנכדים במגל.
זיגי היה אבא אורגינלי מיוחד במינו. לבני גילם של אסתר ואילנה יש זיכרונות רבים מן הדמות הזו, האב, בדאגנותו הרבה.
וטובה, אי אפשר לשכוח את טיפולו בטובה; אינני חושב שישב ליד מיטתה וסעד אותה. אך עשה הכל כדי שתקבל את הטיפול הטוב ביותר. לא הירפה ממוסדות הבריאות והרופאים בבית החולים, אפילו כיוון אותם, ידע מה דרוש.
המסירות למשפחה לא התנגשה בפעילותו בקבוץ.
זיגי היה חבר כל השנים בועדות השונות: מזכירות, ועדת תכנון, ועדת ארגון -אך טיפוסי מאד: גם בועדת חברים! ובקדנציות לא מעטות.
לא זכורה אסיפת קיבוץ או מועצה כלכלית בהן לא השתתף.
לפני שבועיים ביקשת להיות מוזמן לועדת תקציבים כדי לקחת חלק בדיון על התקציב הכולל, גרסת שיש לתת תוספת ליחידים.
היו המסירות והדבקות, והיו גם משברים אישיים קשים.
בשעות כאלה, שאנו יודעים בחיינו, אזכור את זיגי כנותן פתרונות אמת למצבים, לא מתפשר, גם כשהדבר אומר־דרך ארוכה וסבוכה יותר.
לפני חודשים אחדים, בעת דיון בתקנון בנים עוזבים, לא הסכים לפסקה אשר פגעה באפשרותו לעזור לבתו אילנה. דיבר אפילו על כך שיעזוב את הקיבוץ ויצטרף למגל. בקבוץ שאלו - האמנם? אבל ידעו שאלה רק דיבורים. זיגי "מכור"... הדבר אינו אפשרי לא מבחינתו ולא מבחינת הקבוץ. אין עוד מישהו שהיה כמוהו, חלק בלתי נפרד מאיתנו.
.jpg)
זיגי וצוות המים בחפירות בשטח חדש
זיגי בעבודה.
מי לא הכיר את זיגי בעבודה? ילדים, ספקי ציוד, קבלנים, מהנדסים, רכזי ענפים. באזור -שם דבר היית. ועתה השארת את הזיגיה ללא זיגי... ואותנו - מודאגים כיצד נתארגן בענף.
פנסיונר פורש ואנו שואלים כיצד נסתדר בלעדיו.
ביכולת שלך יצרת סטנדרט כזה בעבודה, שאיו לך תחליף.
זיגי היה שותף ליוזמה והקמה של ארגון עובדי המים, בתחילה מועדון בעמק חפר, היה פעיל במזכירות הארגון ובועדה המקצועית בה תרם יותר.
מומחה אמיתי מספר אחד, שילוב נדיר של השכלה, ידע תיאורטי עם ניסיון בשטח. היום זהו ארגון ארצי.
יחד עם מפעל "פלסים" ביצע את הניסיונות הראשונים של הכנסת צנורות בשטח הפרדס, בקאקון ובשטח ביה"ס. בכך היה לפורץ דרך מ- P.V.C בטכנולוגיה חדשה.
זיגי עסק גם בקידוחי בארות ובהפעלתן וגם בתחום זה היה מומחה. ובשטח המדידות הוא היה גם כן מודד מקצועי.
כאשר עלתה שאלת ניצול הקולחין של אליכין, ומאוחר יותר של נתניה, שוב פעל תוך ראיית הנולד, דברים שהיום מובנים לכולנו - מצוקת המים השפירים וקיצוץ המכסות לחקלאות, אתה ראית זאת מראש.
והיו בעבודה, זיגי ואליהו, תמיד ביחד בג'יפ, יחסים של אב ובן. לא יכול היה בלעדיו, היה מקובל עלינו כי אליהו יד ימינו של זיגי וזה נכון. אך זיגי גם היה יד ימינו של אליהו.
זיגי לא סמך לא על שעוני השבת ולא על הבקרים. ומאוחר יותר לא על המחשבים. הוא פשוט ידע את נקודות התורפה של המערכות. וגם עלינו לא כל כך סמך...
לו רק היה לו הכוח גם את הגשם לכוון ולזמן, רצה גשם ופחד מן הגשם - שמא לא יספיק לכסות תעלה או לסיים מפרט, שמא אי־אפשר יהיה להכנס לשטח לעבודה.
לו גם על הגשם הייתה לו שליטה !
מכאן היתה ההתעניינות הרבה בנושא האקלים וגם בכך היה מומחה. ואכן, בקבוצנו היה זיגי החזאי.
טובה וזיגי
קל לדבר על זיגי, אין צורך לחפש מה לומר. הכל קיים בשפע...
על תולדות חייו יספרו אחרים, בפעם אחרת. אני מספר על זיגי מזויות ראייה שלי, שלנו, של הדור הצעיר. וזה, אולי, הדבר העיקרי שאציין - הקשר הבלתי אמצעי שהיה לו איתנו, הדור הצעיר - מרכזי ענפים, צוות המים, חברי הועדות.
לא פעם היו לנו עימותים, ואם הם לא הסתיימו בייברוגז" היה זה בזכות קומתו של זיגי.
ויש הרבה קוריוזים לספר עליהם. למשל, היה בין זיגי לבין אליהו משחק קבע - דנו באיזו בעיה, זיגי היה שואל "מה עושים"? ואליהו מתגרה בו ועונה : "עוזבים..." ואז היו נשמעות צעקות במשך רגעים ארוכים -"לא עוזבים !"...
וזה היה הדבר האופייני -לא עוזבים שום עבודה כשאינה גמורה עד הסוף.
סיפור אחר: היתה צריכה להגיע משאבה. חיכינו לזיגי עד 4.00 והתפזרנו. למחרת מצאנו אותה מאוחסנת במחסן -"איך פרקת? מי עזר לך ?" זיגי מיד המציא שיטת מנופים, פירק, העמיד הכל בכוחות עצמו. איזה כח פיסי, איזו אנרגיה היתה בגוף הקטן הזה.
עבדתי לידו בכיסוי תעלות ולא האמנתי איך החזיק מעמד יום שלם. אהב לספר בחיוך איך סידרו אותו ובכסף שחשב שיוקצב לקידוח באר בשטח מהדרין "בטורון", איזור בו מובטחת כמות מים גדולה, בכסף הזה, בנו את בית וינה. היה אולי מתקבל על הדעת שיחרים את הבנין אבל זיגי גם אהב מוסיקה ונהנה מאד מן הקונצרטים הזכורים לטוב. הוא, כמובן, לא ויתר על אירועים חגיגיים אחרים של קבוצנו.
בכלל, היה זיגי של בוקר, ועליו דברתי עד עתה, והיה זיגי של ערב, אדם אחר.
לא אשכח שיחות אנטלקטואליות על עולם ומלואו - כשאני יוצא מהן בתחושה שדיברתי עם אישיות שהיא משכמה ומעלה.
אבל, אני זוכר גם שיחות דינמיקה של הצוות עם סיכומים על תפקידו של כל אחד מאיתנו ומקומו של דור ההמשך בענף, מקובלים גם על זיגי.... עד למחרת בבוקר.
בשדה נשכח הכל.
אנו עומדים ליד קברו של זיגי. בעוד חודש תוצב המצבה, אך טביעת ידו נמצאת בכל מקום בקבוצנו. כל עמודות הניקוז, כל מערכת אספקת המים, שהיא מיוחדת לגבעת חיים עם ההגיון המיוחד שלה שהוכתב ע"י זיגי, הבארות והמגדל- כל אלה הם מפעל ההנצחה של זיגי בקרבנו.
בעז שקדי
"הבאר של זיגי"
צוות המים
זיגי - בעיניו ובליבו של אליהו
כשנודע לי על פטירתו של זיגי חשבתי שיש לנחם אבלים, משפחה, קרובים -ומיד עלה בדעתי: הקשור אליו במיוחד הוא אליהו. למחרת, עוד לפני הלוויה, בבוקר -ב"זיגיה", פגשתי את אליהו ועיניו אדומות מבכי לאחר לילה ללא שינה.
לחצתי את ידו להשתתפות באבל כשעיניו מזילות דמעות עצב וצער. למחרת, נפגשנו פעם נוספת והדברים התגלגלו לכך שראיינתי את אליהו, כדי לשמוע ולהשמיע מפיו - דברים על זיגי.
שאלה : כמה שנים אתה עובד עם זיגי ?
אליהו : משנת 1955. שלושים ואחת שנים.
ש : מי היה זיגי בשבילך?
ת : הוא היה לי כמו אבא. אם פעם לא הגעתי בזמן היה עומד וממתין לי ממקום שיוכל לראות אם אני מגיע... נתתי לו כבוד יותר מאשר לאבא שלי.
ש : מה היה מיוחד בזיגי בעבודה?
ת : לא הכיר את המושג מחר... אמרתי: נגמור מחר, אמר: היום! היינו נשארים ונכנסים לפעמים ללילה עד שטובה אשתו היתה מחפשת אותו...
זיגי היה מאבד את מידת הזמן בעבודה כי הכל נעשה אצלו ביסודיות. לפעמים היה נזכר בשעה 10 שעדייו לא אכלנו ארוחת בוקר. עבדנו לפעמים כל הלילה עד. שעות הבוקר המוקדמות, אך ב- 6 בבוקר שוב היה בעבודה כאילו לא עבד כל הלילה. הוא היה חופר ומכסה יום שלם, ולא היה מרים את הראש מהמשימה. לא היה נח בכלל, ואני, שבריא וצעיר אני, בקושי עמדתי בלחץ. היה מתלונן: למה המרפאה, מחסן הבגדים ומוסדות אחרים פתוחים רק בשעות העבודה. אמרתי לו: כולם הולכים בשעות אלו. ענה: לא בא בחשבון ! אין זמן לזה במשך היום !
ש: איך היה זיגי ביחסיו עם אנשים?
ת: היה מתרגז מהר ולאחר שנרגע - הולך לבצוע העבודה. לאנשים שהרגיזו אותו מעולם לא נטר טינה. תמיד סלח. כשהיו גורמים לנזקים אמר: לא נתקו להם, הם תמיד שוברים, אך מיד בגמר הכעס אמר: נו, ניקח כלים ונצא לתקן... בכל עבודה השקיע את כל הרגשות והאנרגיה ומשניהם היה לו הרבה. לא יכולתי להעדר מהעבודה. זיגי היה נכנס לדאגה... פעם הגעתי באיחור. נסע אלי הביתה, אמרו לו שיצאתי. כשנפגשנו, לא סיפר לי שמרב דאגה היה אצלי בבית, רק בבית נודע לי הדבר. היה לוקח אותי בשבתות לעבודה גם כשהיו חברים מהמשק... אהב לעבוד איתי וסמך עלי גם אם נתן מעט בטוי לכך... פעם התהפכנו עם הפז'ו. כשהתאושש, דאגתו הראשונה היתה לרכב. אמרתי לו מה הרכב, העיקר ששנינו בריאים. בשעה שהרמנו את הרכב נתפש לי הגב... למחרת, בשבת, היה אצלי לראות מה שלומי... חשתי שתמיד הוא מרגיש נוח בנוכחותי בזמן העבודה.
ש: ובשטח המקצועי, בידע שלו – כיצד היה?
ת : זיגי ידע בכל השטחים יותר טוב מאחרים. חשמל, משאבות, הידראוליקה, מסגרות וריתוך, בכל שטח לא סמך על אף אחד; הבין בכל החדושים המודרניים אבל אהב את הישן.
על כל תקלה שהיתה במנועים, במשאבות או במערכות החשמל ידע יותר טוב מהטכנאים של אותה חברה. היה הראשון שטען שאת צנורות המתכת צריך להחליף בצנורות מחומרים פלסטיים וגם עשה זאת בשטח. פעם היה זיגי בחו"ל ובבאר היתה תקלה, כל בעלי המקצוע לא הצליחו למצוא את התקלה. אמרתי - חכו, מחר יבוא זיגי, ואכן למחרת בא זיגי, איתר את התקלה תוך דקות ואמר: איך לא ראיתם מה הבעיה?
ש : איר התייחס למצב בריאותו?
ת : לפעמים היה אומר: הלילה לא ישנתי, אבל לא התלונן.
זיגי גם תמיד דאג לבריאותו. אני חושב שזה בגלל שהרגיש שאני יד ימינו ולפעמים גם שמאלו... להלחים סמך רק עלי אם הוא עצמו לא יכול היה להלחים.
כשהיה פעם מוזמן לבית חולים לבדיקות טילפן לרופא ואמר שלא יוכל לבוא כי הוא חולה עם חום, ולא נסע לבית החולים, והסיבה האמיתית היתה שבאותו יום צריך היה לבדוק את המים בכותנה. לקראת התקופה האחרונה נחלש נורא וכבר לא יכול היה אפילו להרים מכסה מנוע של הג'יפ ולבדוק שמן. לא השלים עם זה שכבר אין לו כח וכשמישהו ניסה לעשות את העבודה במקומו אמר: אם אני לא יכול כבר לעבוד ולנסוע רוורס עם הג'יפ עם עגלה, אני לא שווה כבר שום דבר. אמרנו לו (כאן הצטרפו לשיחה גידי שקדי ויורם בוכהולץ) -"אנחנו
צריכים את הראש, השכל והידע שלך, ואנחנו נעבוד", ולמרות זה זיגי לא השלים.
ומוסיף אליהו: בזמן הלוויה נהוג אצלנו להשתטח ולנשק את הקבר. כשעשיתי זאת לא יכולתי לעצור בעד זרם הדמעות. תמיד אזכור את האדם הנפלא הזה.
רשם: גלעד כרמי
לזיגי - ביום הולדתו ה 70-
(כל אלה נכתבו-נאמרו בתקוה, באמונה, שזיגי, האיש התוסס הזה, יתגבר עוד הרבה שנים וימשיך להתעלם מאזהרת הגוף הסובל. אך הכוח לא עמד לו והוא נוצח - האיש האמיץ הזה, והשאיר צער ותחושת חסר עמוקה).
%201973.jpg)
מחזור כב שתילת דשא בנעורים עם ההורים (זיגי קאול) 1973
בעצם אינני כותבת כאשר אני אישית מעורבת,
אך החלטתי שאולי יותר קל להסתיר
אהדה והערכה, מאחורי חרוזים ושיר...
ובכן, כרגיל - נוח להתחיל
לחפש ולציין - סמליות בעצם השם.
אך הפעם קשה בדרך זאת להתקדם.
תסכימו, בודאי, איתי אם אגיד
שהשם זיגמונד - השם שהביא משם
לאופיו של זיגי לא בדיוק מותאם
על שם זה צריך לגבור - הוא עשה זאת,
זיגי ההומניסט איש השלום ובכל השקפותיו אנטי-גיבור.
אך בכל זאת דווקא שם - הוא דבר כעין מאגר
בבית, בבית-ספר ובלימוד עצמי-קפדני
והם עבורו מעיין בלתי נדלה,
ממנו הוא שואב בהתמדה עד לאותו היום בו הוא לארץ עולה
ומוזר - מה שאי-פעם למד-זכר,
לא רק את כל התאריכים בהיסטוריה
אלא גם איפה שעמדו בתו והקונדיטוריה
אף את התווים משעורי הפסנתר - הוא זוכר
מה שהיום לאלעד נכדו בהחלט עוזר...
בהשכלה הזאת, בידע הזה, יכול היה מזמן
להשתייך למעמד הצווארון הלבן,
אך הוא דווקא אוהב את הסרבל
ואת השרוול המופשל-די נדיר בדרך כלל...
ובהמשך, חברים, שוב תבינו איזו מבוכה
גורם לי גם שם המשפחה.
חרוז לשם קאול -הוא דווקא (בגרמנית KAUL)
אך כל ילד יודע שהעבודה היא לזיגי סם החיים
הוא הוכיח זאת במשך 50 שנות חיים
בגבעת-חיים...
וכך, בעשייה מתמדת, זורמים הימים
לא כנחלים שקטים, רגועים,
אלא כזרם רועש, סוער,
אבני מכשול עובר
וכל אלה הם רקע למעשיו,
כאשר הטמפרמנט עובר על גדותיו
מי לא שומע את זיגי רוגז, זועם, צועק -
והחבר'ה מפרשים - משהו ב"מים" לא דופק;
"קטסטרופה" (מושג שגם הוא לקוח מאירופה),
המפתחות נשלחים בזעם מעל השולחן
נוחתים, לפעמים, איומים על עזיבה -
את הגבעה האהובה...
אך כל ילד יודע, כל אחד חש,
אין כמו זיגי מושרש;
כאן צמח, העמיק שורשים
והם קבלו השקאה טובה,
והצמיחו כל חי על הגבעה.
זיגי מעולם לתוך הבאר לא ירק,
כי ממנה שתה ואותה בעצמו יצק...
חברים, אין לסיים מבלי לציין
את זיגי כאיש -משק מתעניין,
וכחבר, ידיד, המוכן לעזור תמיד
אין אף פעם חוסר זמן,
ואין עייפות -רק רצון טוב והתמסרות.
טוב להימנות עם חבריך!
עדה
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!