חסר רכיב

אליעזר בן-ארצי

אליעזר בן-ארצי
- י"ב תמוז תשמ"ז
01/09/1907 - 09/07/1987


יום אחד בחיי – אליעזר בן ארצי

 

ישבתי בחדר האוכל ותוך שיחת חולין על רוח של קבוצה, אכזריות של ילדים.

ליכוד כיתת בית- ספר, סיפרתי את אשר אירע לי בהיותי בן 13. שותפתי לשיחה הציעה לי להעלות את דברי על הכתב.

 

אבי מת בשנת 1918, כפי שאז אמרו - "בעד הקיסר והמולדת" (בגרמניה) כחייל במלחמת העולם הראשונה, מלחמה אשר, לדעתי, שמה קץ לתקופה בתולדות ימי העולם ופתחה פרק חדש (יותר טוב? ספק רב!).

אמי החליטה לעזוב את עיר מולדתנו קוטבוס ולעבור לפרנקפורט על נהר אודר, שם גרה אחותה. מנהל בית- הספר קיבל אותה באהדה ובסבר פנים יפות, כי הייתה לי תעודה מצוינת. המורים בגימנסיה ההומניסטית דרשו אז הרבה ולא הרבו לתת ציונים טובים. למחרת התייצבתי בפני הכיתה וחיכיתי לכניסת המורה. זה היה באפריל 1920. אז קרה הדבר שלא אשכח אותו לעולם. אחד התלמידים, קראוזה היה שמו, ניגש אלי ושאל אותי באדיבות מוגזמת ובנימוס שאינו מקובל בין תלמידים; "הגד לי, האם הנך אולי בן דת משה? "כן" עניתי. באותו הרגע פרצה זעקה אדירה; " החוצה! איננו רוצים יהודים! החוצה!", שנמשכה עד אשר המורה נכנס.

בהפסקות דחפו אותי ופגעו בי במקלות ובאותו הזמן נאלצתי להגן על אחי הצעיר ממני בארבע שנים, שגורלו היה עוד קשה יותר מגורלי. באותו היום חזרנו שנינו הביתה בהחלטה לא להמשיך ללכת לבית הספר הזה. אך לא הייתה ברירה.

כעבור כמה ימים שלשה יהודים בני גילי (שניים מכיתתי) הזמינו אותי להצטרף אליהם בטיולם המשותף בחצר בית-הספר. כל בית-הספר היה בתסיסה אנטישמית אלימה,

היהודים המעטים בגימנסיה נאלצו להתגונן נגד חבריהם הגבוהים והחסונים יותר.

אחד המורים שהיה פעיל במפלגה הדמוקרטית, שאל את הפרימוס, בעל התעודה הטובה ביותר שישב ראשון בכיתה; "מה קרה? מה ההמולה?" התשובה הייתה "יהודי חדש הצטרף לכיתה."

התסיסה שככה כעבור כמה חודשים, כשאחד התלמידים ביקש וקיבל ממני את פתרון השעורים במתמטיקה ואחרים הלכו בעקבותיו.

מאז קרו דברים הרבה יותר גרועים. אך זאת הייתה הפעם הראשונה שנתקלתי באנטישמיות.

עיר מולדתי קוטבוס הייתה עיר תעשייתית, אבי ביקר באותו בית-ספר והכיר עוד אחדים מהמורים הזקנים וחלק מאבות חברי, רובם בעלי בתי- חרושת או סוחרים.

ואילו בפרנקפורט על נהר אודר רוב התלמידים היו בנים של פקידים בכירים בשלטון המחוזי, מרכז הרכבת, הנהלת הדואר, ששירתו עוד מתקופת הקיסר (רק נשיא השלטון המחוזי היה סוציאלדמוקרט מקוטבוס שנכנס לתפקידו בזמן ההפיכה; בנו למד בכיתתי ושתק באמת), ואחרים היו בנים של בעלי אחוזות ריאקציונרים.

היום פרנקפורט היא עיר גבול בין פולין למזרח גרמניה, כשהפרור מעבר לאודר שייך לפולין.

יש לי מזה נקמה פורתא.

האירוע הזה קרה, כפי שכתבתי, באפריל 1920, שנה וחצי אחרי המהפכה שאילצה את הקיסר, המלכים והנסיכים להתפטר והעלתה ממשלה סוציאל דמוקרטית לשלטון, חצי שנה אחרי חתימת חוקת הרפובליקה הוויימרית (11.8.1919) , שהייתה החוקה החופשית ביותר באירופה והבטיחה לכל אזרחי המדינה שוויון מלא בלי הבדלי דת או גזע.

מחברה היה היהודי הוגו פרויס.

 


תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב