טושקה ברגשטיין
- י' אלול תשמ"ח
01/05/1913 - 23/08/1988
בני, ברגרל וטושקה
אישה אצילת נפש.
תמו ייסורים נוראים. אנו מביאים את טושקה למנוחת עולמים.
טושקה, אישה אצילת נפש. לא אצילות של יוהרה והחשבה עצמית.
אצילות של תביעה מעצמה, של חובה מחמירה וקפדנית. אצילות של יושר, תום-לב ונאמנות לדרך חיים.
גיבורה היתה טושקה. הגורל התאכזר למשפחתה ובמיוחד לה.
אסונות קשים מנשוא ניתכו עליה וטושקה עמדה בהם בגבורה, ללא מילת טרוניה. באצילות, בלא להקל בחובותיה, בעבודה, בדאגה לחברים, למשפחתה ולחברה. קפדנית לעצמה בראש ובראשונה, ונאמנה. והנה בנוסף לכל אלה באו גם יסורי גוף קשים, מחלה אנושה ללא תקלה, הולכת ומכלה אותה תוך סבל נורא.
מותו הפתאומי של ברגרל היכה אותה קשות.
מחלתה החמירה והלכה. היסורים היו מעל ליכולת אנוש לשאת בהם.
בעינים פקוחות הלכה לקראת סופה, ידעה את מצבה.
טושקה אהבה את הקיבוץ. עד הימים האחרונים בחייה ביקשה שיסיעו אותה בשבילי הקבוץ להזין עיניה במראות ובאנשים. אהבה את משפחתה הטובה, את החברים. היתה אהובה ומכובדת על כולם. צנועה וטובה. אדם יפה היתה.
היא היתה אחד האנשים שבזכותם קיים העולם.
מר, מר מאד להפרד ממנה.
מישה נטע.
אישה יקרה טושקה
שלום רינה'לה" - כך התחילה הכרותנו הראשונה, ובמילים אלו גם נפרדה ממני טושקה, כמה שעות לפני לכתה לדרכה האחרונה.
אל טושקה התוודעתי לראשונה כשעבדתי במחסן הילדים. כבר אז הערצתי את אצילותה, יושרה וכנותה - דבקותה במטרה. אהבתי את ספוריה, יותר מכל אהבתי להתייעץ איתה בענינים אישיים. הקשר האמיתי נוצר כאשר פיליס היתה שכנתה, ודרכה מצאתי את עצמי מבקרת בביתה הצנוע... ומאז למעשה שמרתי על קשר איתה ועם יצחק.
כאשר חלתה טושקה. הרגשתי חובה לבקרה ולסעוד אותה ברגעיה הקשים. כאשר יצחק הלך לעולמו, הגברתי את בקורי אצלה. עם הזמן הלכה טושקה ונחלשה, הן מהמחלה והן מפטירתו של יצחק.
למרות כל האסונות שפקדו אותה במרוצת חייה, שמרה תמיד על ארשת רגועה ושלווה - קשוחה משהו.
מאוחר יותר נודע לי, דרך שושנקה, שיש צורך דחוף לטפל בה בצורה יותר אינטנסיבית, בעיקר בערבים, על מנת שלא תרגיש בודדה.
מרגע זה פקדתי את מיטתה ערב ערב.
לטייל היא רצתה, לראות את הקיבוץ שבה אהבה, לראות ילדים, לשוחח עם חברים. הפליאה אותי במיוחד התענינותה בשלומו של ילד זה ואחר, או מה שם העץ הזה שם...
היה לי כיף לספר לה על עבודות הויטראז' שלי, על לימודיו של עמוס, ההכנות לבר המצוה של בני - הרגשתי שהיא שואלת לא לשם נימוס, כי אם התענינה בבנות, שמחה איתי בשמחתי ולהיפך...
לפני מספר שבועות הייתי אמורה לצאת לקורס במדרשת רופין. טושקה חששה שעם לכתי לקורס יפסקו הטיולים שלנו, לא כך היה.
פניתי אל מספר חברות נחמדות שידעתי שיהיה להן וגם לטושקה נעים ביחד. ופה הזמן להודות להן על המעשה הנפלא שהן עשו למענה. כמובן נוצר קשר נפלא ביניהן. המחלה גברה והתעצמה - טושקה הלכה ונחלשה מיום ליום, סבלה הלך וגבר. סבלתי רבות מהידיעה שלא אוכל לעזור לה במכאוביה. ניסיתי להקל במקצת.
המחלה ניצחה. טושקה הלכה לעולמה בהשאירה חלל עמוק בתוכי.
עצוב לי בלעדיה. אני מרגישה געגועים אליה.
חבל כל כך שכך סיימת את חייך אישה יקרה ואהודה.
אני מרשה לעצמי להודות בשם טושקה לכל אותן בחורות נפלאות שהתפנו בשעות אחה"צ ולקחו את טושקה לטיול שלו ציפתה ואליו חיכתה משך בל היום.
יהי זיכרך שמור עימנו לעד.
רינה רשב"ם
ביכורים תשכד, 1964
במועדון חברים - טושקה, סוניה וגבי הרמן
טושקה עם הנכד עמרי
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!