אריה לונק פרטיג
- כ"ה ניסן תשמ"ט
01/05/1910 - 30/04/1989
לונק ואלזה בפתח ביתם
לונק נולד בשנת 1910 בעיר קטנה בגליציה למשפחה מתבוללת.
המשפחה עברה לוינה שם עסק האב במסחר.
לונק היה השלישי מבין ארבעה ילדים במשפחה. למד בגמנסיום גרמני והתחיל ללמוד משפטים בפראג. בזמנו הפנוי היה פעיל בתנועה הציונית (אליה הגיע הודות לאחיו הגדולים) והצטרף לתנועת "תכלת לבן".
בשנת 1938 הגיש בקשה לעלייה. עד לקבלת האישור לעלייה החליט ללכת להכשרה בה הכיר ולמד עבודה גופנית מה היא. יחד עם חבריו מנעורים – מרדכי ארליך ואביגדור - נקרא להתכונן לעליה, ובסתו 1939 יצאו ברכבת מפראג לברטיסלבה. מכאן החלה הפלגה קשה ומייגעת, במשך בשלושה וחצי חודשים עשו על מספר אוניות, עד שנתפשו ע״י הצבא הבריטי שהעביר אותם ליעדם הסופי - נמל חיפה.
הממשלה המנדטורית דרשה להעבירם למאוריציוס, אך לאחר הפגנות סוערות, ניאותה לשולחם למחנה המעצר עתלית. לאחר חצי שנה בעתלית, הגיעו שליחי הקיבוץ למחנה והציעו לצרפם לנען או לגבעת-חיים. בסוף הגיעו לגבעת-חיים ביוני 1940.
לונק עבד בגן-הירק ובשנת 1941 גוייס לפלמ״ח והועבר לפלי״ם בקסריה. חזר למשק בתחילת 1946 ועבד במחסן המשק. היה גם אקונום במטבח.
חברים במטבח - רבקה מלי, עמנואל שטרן, משה מוהר, לונק
כשגוייס שוב לפלמ"ח כבר היה אב מאושר ל 3- בנות. משנת 1952 עבד בגת, בתפקידים אחראיים שונים והאחרון שבהם - מחסנאי של התוצרת ליצוא – שם עבד עד יומו האחרון.
לונק היה איש גבוה ויפה-תואר. עד יומו האחרון הקפיד על לבושו והופעתו. כשיעור קומתו כן היה טוב ליבו, יושרו ופשטות הליכותיו.
בשנים האחרונות היה חולה בלבו וכליותיו. מותה הפתאומי של אלזה הכביד עוד יותר - הכאב והעצב ניכרו בו מאד מאד. למרות זאת, המשיך לחיות את חייו השקטים בעבודתו בגת, בקרב ידידיו הקרובים ובעיקר בתוך משפחתו הגדולה והחמה בנותיו ונכדיו.
כשנשאל לונק איזה מסר היה רוצה להעביר לילדיו ולנכדיו על החיים בקיבוץ - ענה:
"שיהיו מאושרים, שידעו שחיי קיבוץ הם חיי יצירה, שיישארו פה ושימשיכו את החיים שאנו בנינו וישמרו על צורת חיים זו. רוח ההתנדבות היא עקרון מספר אחד בחיי הקיבוץ".
ימים ספורים לפני מותו ביקש, הפציר מבנותיו לבוא לטכס הסרת הלוט מעל האנדרטה להנצחת קורבנות השואה.
לונק לא זכה לחוות את הטכס. יממה קודם נפרדנו ממנו באותו מקום ממש.
לונק מת מיטת נשיקה. רק חסידים וישרי דרך - ואכן כזה היה - זוכים כך להיפרד מהחיים.
אנו החיים, נחסר אותך מאד
גרשון שפע
לונק ויוסף הורוויץ בחתונה של תמי וינעקלה
פרטיג
חברי לונק
ההכרות רבת-השנים בינינו התחילה בימי לימודינו בבית הספר, באותו הזמן היתה זו רק הכרות שיטחית, למרות שנפגשנו גם בתנועת הנוער "תכלת לבן״ וגם בכל מיני אירועים חברתיים בעירנו מריש-אוטראו. עם השנים עבר לונק ללמודים בעיר אחרת ומספר שנים לא התראינו.
היחסים הקרובים בינינו נתחדשו כאשר החלטנו לצאת ביחד להכשרה ב 1939- שם למדנו להכיר אחד את השני במבוגרים.
בחודש אוקטובר 1939 עלינו על אניית מעפילים, בדרכנו ארצה והנסיעה ארכה שלושה וחצי חודשים. איתנו היה גם מרדכי ארליך. אחרי שבוע ימים על הים מול נמל חיפה העבירו אותנו למחנה המעפילים בעתלית, שם שהינו ששה חודשים.
ישיבתנו בעתלית חיזקה מאד את הקשר בין שלושתינו. אחרי השחרור מעתלית החלטנו ללכת ביחד לגבעת-חיים, בה היו לנו חברים מהתנועה וידענו שקליטתנו תהיה יותר קלה בחוג חברינו ואמנם הדבר הוכיח את עצמו.
החיים בקיבוץ, כמו לכל עולה חדש, היו קשים. לא הורגלנו לעבודה פיסית, למזון, לאורח-החיים. גרנו שלושתינו באהל אחד ולאט לאט נכנסנו לחיים החדשים. עבדנו שנינו בגן-הירק והתקבלנו שם בסבר-פנים יפות מצד החברות הותיקות. נהנינו מהיחס.
זמן לא רב נהנינו מהשקט הנפשי אחרי הטלטולים הרבים של העליה - אחרי שנה בערך גוייס לונק לפלמ״ח ואני התגייסתי אחריו לצבא הבריטי. במידת האפשר התראינו בחופשים.
לונק היה אהוב בכל מקום, לא רק בקיבוצנו, בבל מקום שנקלע אליו. אחרי שהיה מספר חודשים בפלוגת הפלמ"ח בחניתה ואני הייתי במחנה צבאי בראש הנקרה יכולנו להיפגש לפעמים. באחת הפגישות סיפר לי לונק בבדיחות הדעת שהציעו לו בחניתה להיות חבר בועדת החברים.
לונק אהב חיים שקטים ואת אלה קיבל מרעיה אוהבת, שידעה להעניק לו חיים מאושרים.
ביחד עם אלזה ז״ל הם בנו משפחה נהדרת, בנותיו נחמדות, חתנים טובים והרבה נכדים נחמדים. איזה אושר!
היה בין באי ביתנו ועם הסתלקותה של אלזה הקשרים התהדקו עוד יותר.
היה יפה תואר בנעוריו וכך נשאר עד ימיו האחרונים.
לונק, נזכור אותך תמיד, תחסר לנו.
אביגדור
רוב ברכות לאריה "הצעיר"
פותר תשבצים מזהיר.
אם תשבץ של החיים תפתור,
עד 120 תחיה – אין ספור.
נראה אתה כל כך צעיר
תוכל את השישים להסתיר.
בחיק בנות זמן רב חיית
וזכר יחיד היית.
והנה אחרי שנים
יש במשפחה בנים.
קורקינט לך ניתן
למען ביקור בכפר שכן.
כמובן, כזה, זוגי
שאת אלזה, גם תסעי.
והיום דאגות הצידה
במהרה משקה נשמידה
שאג אריה לכל "לחיים!"
ויעלם היי"ש כמים.
ועוד פעם מזל טוב,
ונדמה כי זה הסוף.
בסיסמה: הגנן ידוג בשפע
מאת: גרטנר – דייג - שפע
מרדכי ארליך, לונק פרטיג, אביגדור לבקוביץ
.jpg)
בטיול
אריה עם בנותיו רוני תמי ורותי
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!