אמנון קרול
- כ' אב תשמ"ט
22/09/1922 - 21/08/1989
אמנון קרול בשביל לביתו
אמנוני
אמנון של החיוך התמידי
של השחוק המפולפל,
אמנון עם הצחוק הקונדסי
וההומור האצילי -
אם נגיד בכלל...
*
אמנון עם החן המיוחד
החתיך של האזור
אמנון המוקף בנות
עד -
הצוואר,
ועוד שתיים נמשכות
בקצה התור
- כל עוד היה מותר.
*
אמנון השתול באדמה הזו
כל-בך שורשי
כל-כל בטוח בה,
ללא פקפוק
ללא הסוס
ללא סטיה
שכל-כך אופייני
לבני דורנו - קרי דורי.
אמנון המבקר תדיר
במרפאה
בזהו העשור
שלא מחטיא
ולא מחסיר
ולו בדיחה אחת קלה
על כל בדיקה
ועוד מוסיף לה
*הלצה שנונה...
כזה אותך נזכור.
זיוה
אנו מביאים לקבורות את חברנו אמנון קרול, שאפשר לראותו בכור מבין בני הדור השני בקיבוצנו.
אמנון נולד בתקופה אחרת על קרקע צמיחה וסלעית, השונה כל כך מזו של החולות והחמרה עליהם נבנה קיבוצנו. אמנון היה בן הקיבוץ השורשי, כך צמח, כך חי כל חייו וכך הסתלק מאיתנו.
אמנון בנם של ראשונים וחלוצים, רות וצבי קרול מאנשי ״השומר״ חברי כפר גלעדי. הוא נולד בשנת 1922. אימו נאלצה להיטלטל בדרכי העפר של הגליל, בעגלה רתומה לסוסים כדי להגיע לבית החולים בצפת. לידתו הייתה שנתיים לאחר מאורעות תל חי, כשהקיבוץ עשה עדיין את צעדיו הראשונים.
שנות חינוכו, שהיה אחד מחבורת ראשוני הילדים של הקיבוץ, ואם תרצו ראשוני החינוך המשותף בכלל, השאירו עליו את רישומם. מבין מחנכיו היה הסופר אליעזר שמאלי, מורה הטבע הכובש ויהושע מרגולין, שחינך דורות של תלמידים. מנהל ביה״ס שלו מרדכי סגל, לימים חבר גבעת חיים, ממעצבי החינוך המשותף.
תנאי המגורים היו קשים. היה מעט פינוק והייתה הרבה עבודה. ללא מים חמים, האוכל היה דל והרבה עסקו בבעיות הביטחון. הייתה זו ילדות רווית הרפתקאות, חוויות, טיולים, מפגש עם ערבים, רכיבה על סוסים ועל גמלים. הרקע הביטחוני, תחושת ההתנדבות אותם ינק עם חלב אימו הם שליוו אותו לאורך כל שנות בחרותו.
שנות הנעורים היפות עברו על אמנון בביה״ס החקלאי "מקווה ישראל". משם באופן טבעי, בגיל 17, התגייס לצבא הבריטי. לשם כך נדרשה חתימה מיוחדת של ההורים על טופס התנדבות, בשל גילו הצעיר. לפני שחתמה אמרה האם רות: ״אני לא פוחדת משום דבר שיכול לקרות לו פיזית. אני פוחדת מפיתויי הצבא. צבא זה לא שדה טוב לחיים". זמן קצר אחריו התגייסה גם רות לצבא הבריטי.
אמנון שרת כנהג של ציוד מכני כבד. הוא נע בכל רחבי המזרח התיכון: באירן, עירק, לבנון, סוריה ומצרים. בשירות חיל התובלה הבריטי. של חיל ההנדסה המלכותי.
בתום המלחמה, לאחר חמש שנים, חזר אמנון הביתה והפעם לביתו החדש בגבעת חיים.
מלחמת השחרור פרצה ואמנון שוב היה במדים. בתום המלחמה הקים בית, נשא לאישה את דינה וגידל את שני ילדיו, דובי ואמירה. עם הפילוג עברה המשפחה למקום החדש והייתה שותפה בהקמת גבעת חיים איחוד. כאן נישא אמנון בשנית לדרורה ונולדה להם בת הזקונים צביה.
עבודתו בקיבוץ, לאורך 40 שנה הייתה בקואופרטיב עמק חפר, שהיה לביתו השני. על אמנון בקואופרטיב נשמע בהמשך מחבריו לעבודה. אנו הכרנו את אמנון כאיש עבודה מסור ומתמיד. הוא היה יוצא ברכב הכבד שלו למסלול קבוע בוקר בוקר אל נמל חיפה. או לנסיעות ארוכות לאילת, לאשדוד ולמקומות אחרים. העבודה תמיד הייתה חלק מרכזי בחייו. תמיד במסירות, בדייקנות וללא טענות. אמנון היה נאמן על חבריו כאיש חברה וכבורר במצבים של סכסוך ומתחים.
בקיבוצנו עבר אמנון תקופות שונות. חבריו זוכרים אותו מתקופות של מעורבות חברתית ופעילות. בשנים האחרונות הצטמצמה פעילותו והוא הפך לאיש בית. אמנון העביר את סקרנותו לעיסוקי הבית, הוא ידע להשלים עם מגבלותיו, קיבל בלי טענות את כל מה שניתן לו והיה שמח בחלקו. הצניעות וההסתפקות במועט היו מקווי האופי המאפיינים שלו.
משפחתו הייתה עבורו משענת חשובה לאורך כל חייו. והוא שמר על קשר מתמשך עם המשפחה הענפה בכפר גלעדי. אמנון היה בקשר חם ואוהב עם בניו ונכדיו בקיבוץ.
מערכת יחסים יפה ותומכת התקיימה בינו לבין אימו רות, שגרה בצמוד לדרורה ואמנון במשך שנים רבות. אמנון היה בן טוב הדואג לאימו וטיפל בה עד סוף דרכה.
נזכור אותך אמנון כחבר נאמן, כאיש קיבוץ בעל הכרה, השלם עם דרכו ותורם לחברתו. תזכור אותך משפחתך באהבה, נזכור אותך אנחנו במסירות, בשקט ובצניעות, בהם חיית ואיתם הלכת מאיתנו.
יהי זכרך ברוך.
עמרם
משפחת קרול - רות, אמנון, דרורה וצביה
עמית מן הקואופרטיב
יש בעולם מושג ושמו אריסטוקרטיה. זוהי למעשה הענקה מהחוץ של זכויות יתר, נחלאות, עושר ושליטה למשפחות אשר חפצים ביקרם.
לנו היהודים יש מושג ושמו "יחוס"- הבא לבטא זכות פנימית להנחלת אידיאלים, להכוונת אורח החיים, מחשבה בהירה וחיובית, מעשה רב מעללים וביצוע מושלם.
משפחתו של אמנון היא, במובן זה, מיוחסת בתולדות הארץ הזו.
אמנון, נצר לחבורת "השומר" האגדית. הורתו ולידתו בגליל העליון, כפר גלעדי - תל חי. המעוז הקרקעי, הבטחוני, האנושי והרעיוני של הציונות המגשימה משחר ימיה.
"קן הנשרים" הציוני עמד מיום היווסדו בגבורה ובאומץ, בנחישות והחלטיות מול התקפות קני מרצחים אשר שרצו מסביב.
הגליל על טרשיו השחורים הוליד את הזרוע הביטחונית של המתיישבים - את "אירגון השומר/"
בדמו של אמנון זרמו האידיאלים האלה שכיוונו והגבירו את דופק חייו.
אמנון- בעודו מתבגר, התגייס לצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה, והתרוצץ עם הכלים הכבדים של הצבא בכל רחבי המזרח התיכון.
אמנון מילא צו לאומי רשמי של אותם ימים - להילחם באויב הנאצי. ובו בזמן הוא מילא צו ביטחוני, אמנם לא כתוב - נאמנות לצרכי ארגון ההגנה.
עם שחרורו מהצבא הבריטי וכמובן עם חיולו לצה"ל ולקורסים - קובע אמנון את מקום עבודתו לשנים הבאות בקואופרטיב עמק-חפר.
כניסתו לעבודה הייתה כזריקת אדרנלין לעורקי הקואופרטיב עקב נסיונו, שכבר צבר בחיים ובעבודה.
לאחר התבססו בעבודה, ולאחר שחרש את כל דרכי הארץ, אמנון מקבל על עצמו משימה חברתית כבדה. בהתחלה כחבר קואופרטיב, ובהמשך כמרכז ועדת החברה של המפעל. כידוע אנו מורכבים מחברים ומשכירים. אנו נותני עבודה ובעצם הננו גם עובדים. אמנון באישיותו ממזג ניגודים אלה ובתוקף תפקידו כחבר מזכירות מנהל מאבק מתמיד, יחד עם כל חברי המזכירות לביסוסו הכלכלי של הקואופרטיב והרחבתו.
כמרכז ועדת החברה הוא מיצג את החברים והשכירים מול המזכירות, דואג לזכויותיהם מחד, ומאידך הוא תובע מהחבר והשכיר נאמנות לעבודה ולטוהר המידות.
במשימה משולשת זו: ייצוגית, כלכלית וחברתית, במשך שנים רבות עומד אמנון באומץ, בהתמדה, במסירות ובנאמנות אין קץ - ויכול להן.
תודת כל המעוניינים הייתה נתונה לו כל השנים הרבות שהסתופף בתוכנו, בחברתנו המצומצמת. כרונולוגית אמנון משתייך לדור הראשון, שלאחר דור המייסדים של הקואופרטיב, אולם סמנטית הוא ייחור ישיר של גזע המייסדים.
הקואופרטיב הינו מפעל כלכלי-חברתי בין קיבוצי, המקרב לבבות ומאחד דעות.
ואם בזמן הקמתו לפני כמעט יובל שנים הוא הורכב מיוצאי תנועות התיישבות נבדלות, הרי כיום צומצמה ההפרדה למינימום. ייתכן מאוד שמפעלים כאלה, מקומיים ואזוריים, ופעילותם הברוכה גם במישור החברתי, ואשר אמנון נמנה עם הפעילים המרכזיים - זרזו את האיחודים, צמצמו פערים וקרבו עמדות.
פעילותו של אמנון גברה והתעצמה לאחר שירד מהרכב והחל לעבוד במסגרת המנגנון של הקואופרטיב. כעת ניתנה בידו ההזדמנות להטיל את כל כובד אישיותו וערכיו, לעיצוב דמותו של הקואופרטיב.
על אף ההפרעות הבריאותיות אשר לאחרונה פקדוהו - הוא המשיך בעקביות ובעקשנות לחתור להגשמת המטרות אשר במשך כל חייו איתנו לחם ופעל למענן. ויצוין כי כולנו יצאנו נשכרים מפעילות ברוכה זו.
אנו ציבור עובדי עמק-חפר על כל רבדיו נפרדים ממך אמנון. הכאב עמוק עמוק על דאבדין ולא משתכחין. בדפי קורות הקואופרטיב יזהיר מפעל חייך, ודמותך תמשיך להאיר, לנו הממשיכים את דרכנו - דרכך.
שלום לעפרך אמנון יקירנו.
יושו ענבר
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!