רפי (רפאל) לביא
- י"ג כסלו תשנ"ג
30/06/1928 - 08/12/1992
רפי לביא 10.12.1992
רפי,
ניצבים כאן המומים וכואבים בני משפחתך, ידידיך וציבור החברים, ללוות אותך בדרכך האחרונה.
לפני שבוע, כאשר באחי לבקר אותך בבית-החולים, אמרת לי "שביום ראשון אעבור את הניתוח ותוך שבוע אגיע הביתה." לא תיארנו לעצמנו שתשוב הביתה בתוך ארון...
היית כל כך אופטימי לגבי הצלחת הניתוח, שהדבקת את כולנו באופטימיות זאת וכלל לא העלינו על דעתנו, שבניתוח הזה קיימת גם סכנה לחייך. מי בכלל יכול היה לעלות על דעתו, שאסון כזה יכול לקרות דווקא לך, שכל כך יפה שמרת על בריאותך, כל יום הלכת לשחות, לא עישנת ושמרת על כושר. לכן לא העליתי כלל על דעתי שאצטרך, כעבור שבוע מפגישתנו כבית-החולים, לעמוד כאן ולספר על רפי בלשון עבר.
ורדה ורפי
רפי נולד כשנת 1927 בחיפה והיה אח בוגר לאחותו ולשני אחיו. את שנותיו הראשונות חי במגדיאל. בשנת 1942 עבר ללמוד בבית-הספר החקלאי בפרדס-חנה, אותו סיים בשנת 1945. לאחר סיום לימודיו התגייס בשנת 1946 לפלמ״ח והיה בהכשרה בדגניה אי. בתקופה זו נטל חלק בהבטחת שיירות עולים, שהגיעו מסוריה דרך גבול הצפון. במלחמת השחרור גוייס רפי לליווי שיירות לירושלים וכן השתתף בקרבות, שבאחד מהם הוא נפצע. אולם על אף פציעתו, המשיך למלא את חובתו גם בשירות מילואים והשתתף בכל מלחמות ישראל, כולל מלחמת יום כיפור.
עם תום מלחמת השחרור הלך עם הגרעין, שקיבל את הכשרתו בדגניה, להקים בשנת 1949 את קיבוץ צרעה. בשנים הראשונות עבד בפלחה, תחום הכשרתו החקלאית. אולם על אף היותו פלח, לא התבייש לעבוד גם בטיפול בילדים - אותם הוא כה אהב.
עם נישואיו לורדה בשנת 1959 עבר לגבעת-חיים. וגם כאן התחיל לעבוד בגידולי-שדה.
שנה לאחר מכן עבר לעבוד ב"גת" בתחום הטכני ומאז, זה למעלה מ 30- שנה, הוא אחד מחברי הצוות הטכני של "גת".
תחביבו העיקרי של רפי היה הצילום. הוא תיעד אירועים רבים מחיי המשק במצלמתו וכן ילדים אותם אהב כל כך.
רפי תמיד היה מוכן לעזור. הוא התנדב ללוות טיולים של מתנדבים, עזרתו לקשישים היתה מובנת מאליה ולא פעם יכולנו לראות ומעמיס אבטיחים או סלים על האופנוע שלו ומוביל אותם לבתים של החברים.
ביתם של ורדה ורפי היה פתוח לאמץ ילדי חוץ או זמניים, ששהו במשק, ולאחרונה גם אימצו משפחת עולים מרוסיה, שבאה כמסגרת "בית ראשון במולדת" ואשר בעדודה של משפחת לביא נטעה את שורשיה במשק.
רפי טיפל באמא של ורדה, שחייתה איתנו, במסירות כה רבה, שקשה לתאר. כי לרפי היה לב זהב ולצערנו - לב זה בגד בו... לרפי היה לא רק לב זהב: היו לו גם ידי זהב. הוא עסק בתחומים הטכניים ברצינות רבה. את הרהיטים לביתו הוא בנה במו - ידיו. אם היה צריך לתקן משהו - עשה זאת במומחיות רבה. אם מישהו צריך היה משהו - לא היה צריך להגיד לרפי פעמיים: הדבר נעשה כמובן מאליו.
גיסתו של רפי, החיה בגרמניה, כותבת: "כאשר שמעתי על הניתוח, שמחתי שאפשר לעזור לו - ולא פחדתי. עכשיו אני חושבת, שהדרך שבה רפי הלך לעולמו מתאימה לחייו. הוא תמיד היה אנושי, תמיד ברקע בשעת הצורך, עם רצונותיו ורגשותיו, תמיד שלומם של אחרים היה חשוב יותר מאשר שלומו שלו. אנחנו עצובים כי איבדנו אדם יקר".
.jpg)
רפי ורדה וגדי לביא בפעילות בגן הילדים
ואתם - ורדה, גדי ואמיתי - במה נוכל לנחם אתכם על אבידתכם הגדולה? אין בכוחם של מילים לנחם. אבל מה שאני בטוח הוא, שרפי היה רוצה לומר לכם, שתמשיכו להיות משפחה חזקה ואוהבת, כפי שהוא אהב אחכם כל כך.
כולנו נזכור את רפי כאדם שאהבתו לזולת היתה מעל לכל.
יהי זכרו ברוך
ששון שוחט על קברו
נעמי לקר וששון שוחט מספרים על רפי