יהודה קראוס
- י"ט ניסן תשנ"ג
14/05/1904 - 10/04/1993
אבא שלום!
בשיבה טובה הלך מאתנו אבא. בעוד חודש רצינו לחגוג את יום הולדתו ה-89. אבא נולד ב-14 במאי 1904, כמעט במאה הקודמת. סיפורי הילדות שלו נשמעו לעיתים קצת מוזרים ולא כל כך מתאימים למאה העשרים.
בילדותי טיילנו הרבה בכל מקום. כשבאו לקראתנו אנשים היה מנופף לשלום ואני הייתי שואל איך הוא מכיר את כולם, הרי אף פעם לא היינו כאן. היום ברור: הכיר או לא, חבר היה של כולם.
.jpg)
בתקופת ההשכבות אהבתי את סיפוריו על בתי הסוהר, הבריחה מהנאצים, העלייה הבלתי ליגאלית, המעצר בעתלית והקליטה בקיבוץ. אבא נהג לספר בהומור רב סיפורים שבעצם הם די עצובים גם שאר הילדים בכיתה אהבו כשבא, היו נעמדים בשורה ומחכים לבדיחה על "גרף בובי". דקדוק במנדולינה או סתם שיניף אותם אל על. אבא היה חזק ומי שהיה לוחץ את ידו, גם בימיו האחרונים, היה מתפלא מכוחו הרב.
אבא לא היה מנהיג ולא מנהל גדול, אהב חברה, שירה, מוזיקה לרקוד ולס לטייל, בעיר צעדות. בעבודה היה ראשון, קם בארבע ומגיע ברגל לחבתניה. פטיש חמישה ק"ג ועגלה להובלת חביות. חבר של כל הפועלים היה והבין אותם.
השפה היתה גרמנית, אבל כחלוצים מותר היה לדבר רק עברית, דבר שהיקשה עליו מאוד וגרם לשיבושים רבים, שגם הפך אותם לבדיחות. קל היה לדעת מתי יש אורחים בבית, הצחוק הרם היה מסגיר זאת.
בגיל 60, אחרי שכמעט טבע פעם, החליט ללמוד לשחות ובמשך עשרים שנה היה מגיע ב- 15:15 לשחות ולשחק טניס.
אהב חתונות ושמחות ולפעמים גם שידוכים כשצריך, בשקט ובהסתר, כך שאפילו הזוג המאושר לא הרגיש בכך. המתנה לחתונה היתה עציץ, כיסא או שולחן מחבית מעשה ידיו. למרות עבודתו כחבתן, מקצועו היהב זגג. חברים רבים היו פוקדים את ביתנו בשעות הערב עם חלון או מראה שבורה, גם עבודות אומנות של שושנה ולטש ז"ל נחתכו על ידי "היהלום", כפי שנהג לומר. תקופות קשות עבר בחייו ומלחמות העולם הראשונה והשנייה ומלחמות ישראל, אך שנותיו האחרונות היו לו הקשות מכל. היה נוהג לומר: "איש זקן זה לא רכבת מירוץ", או "עברתי כבר את ה- 80, זה מספיק" בשנים האלו התגלה לו ולנו ,הקיבוץ ביופיו ובחסונו ועל כך רציתי להודות לכולם. במיוחד לצוות הסביום לכל עובדי נווה נועם ולצוות הרפואי ולטובה הטובה. תודה.
יונה ואלכס ילדיו, אשתו אלישבע ושבעה נכדים אוהבים ואהובים השאיר ואת כולם הכיר עד יומו האחרון. רק לפני ימים מספר חגגנו בביתנו סדר פסח ואפילו בקבלת שבת המי יודע כמה שרנו יחד. ביום שבת ב- 5:00 בבוקר התעורר, אמר "לא מרגיש טוב". ב- 5:30 כבר לא היה איתנו. שלום אבא. שלום שלום.
אלכס.
משפחת קראוס - אלישבע, יהודה ויונה
אורי פול ויהודה קראוס,
צילם עמרם נבו שנות החמישים
יהודה קראוס איש החביות
יהודה קראוס, עם סיום עבודתו ב"גת".
יהודה עלה ארצה באוניית מעפילים וישב בעתלית. אחרי שחרורו היה קודם בחבורה בחדרה ואחר-כך הצטרף לגבעת-חיים. בחו"ל מקצועו היה זגגות.
בשנות ה-40 הוקמה בגבעת-חיים חבתנייה, שעיקר תפקידה היה לייצר חביות עץ, שבהן נהוג היה לשלוח את המיצים והתרכיזים של "גת" לחו"ל.
בחבתנייה למד יהודה את מקצועו החדש, בו התמיד במשך שנים רבות.
בראשית שנות ה-50 החליטו ב"גת" להרכיב במקום את חביות העץ הדרושות לבית-החרושת. יהודה עבר לעבוד בבית המלאכה הזה.
העבודה הייתה קשה מאוד. העצים הגיעו מאיטליה ובעזרת פטיש מיוחד הקיפו את החביות בחישוקי ברזל והתאימו להם מכסים. ניקו את החביות בקיטור וציפו אותו מבפנים בפאראפין.
מדי פעם היה צריך לחזק את החישוקים של החביות בהן איכסנו את המיצים, כדי שהמיץ לא ידלוף והחביות לא תגענה לחו"ל ריקות.
לעיתים נסעו לנמל לחזק את החישוקים, חיזוק אחרון לפני ההפלגה.
במשך הזמן הוכנסו שיכלולים.
ניקינו מכונות חדשות להכנת החביות ועבדו איתן עוד כארבעה פועלים.
אך הזמן חולף ואיתו משתנים דברים רבים.
חביות העץ חדלו לשמש למשלוחים, במקומן באו חביות פח ומיכלי פלסטיק.
יהודה נשאר עם אחד הפועלים, ובמקום חביות הכינו משטחי עץ וגם תיקנו אותם.
ושוב חלף הזמן ואיתו עלה גילו של יהודה והוא עבר לעבוד בבוטניה, בעיקר בהכנת הקרטונים לאריזת הקופסאות.
אך עכשיו לאחר שמלאו ליהודה 81 שנה, הוא נחלש והעבודה היתה קשה לו מאוד. בצער רב נאלץ להפסיק את עבודתו בייגת". פרישתו מ"גת" צויינה במסיבה נאה ובמתנה יפה.
אלכס ברנע
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!