אורי ורטהיימר
.jpg)
- כ"ט חשון תשנ"ד
04/09/1914 - 13/11/1993
אסיפה 1982 אורי ודינה ורטהיימר
אתחיל אולי מפרק הסיום.
מאז שגופו סירב לציית לראשו, ביקש אורי את מותו.
בתחילה סירב להאמין שזהו מצב שלא יחלוף עוד.
לאחר שהשתכנע שכך הוא - לא ראה טעם בהמשך חייו ואנחנו - קצרה ידנו מלהושיעו וקצרה ידנו מלתת לו את מבוקשו.
יש בכך קשר ישיר לאופיו של אורי - כפי שהיכרתיו, והיכרתי את אורי מזוית מאוד מצומצמת מבחינת זמן ומרחב - שבע השנים האחרונות בתוך תחומי המעבדה של גת. אינני מתיימר להקיף את אופיו של האיש ואינני בקי בתולדות חייו. אספר רק את מה שידענו עליו.
אם הייתי צריך למקד את אישיותו של אורי במילים ספורות, הייתי אומר שתי מילים: אנינות-טעם וקפדנות. בייחוד - אנינות-טעם, ולא רק בתחומי המזון, בכל תחומי החיים אורי היה מה שנקרא "גורמה" - טועם בעדינות ובזהירות רבה.
מקפיד על טוב טעם ולא מתפשר על קטנות כגדולות. לכאורה, אלה תכונות קשות ולא תמיד קל לחיות איתן - ואכן לא היה איש קל. אך בתקופתנו – בתקופת החנטריש החוגג "יהי בסדר״ מנצנצות תכונות אלה כאבני חן.
התחלתי לעמוד לצידו בגת ביראה רבה. כאמור, איש קשה היה, עטור בהילה של קוסם בתחומו ובעל מוניטין רב - ובמשך הזמן נוכחתי עד כמה ניתנו לו אלה בצדק.
אורי בגת
כאשר רכשתי את אמונו - ולא היה זה קל לרכוש את אמונו, אי אפשר היה לעשות זאת בחלקת-לשון או בהעמדת-פנים אלא בעבודה קשה, מסורה, קפדנית ומדויקת - פתח לפני את סודותיו המקצועיים ונוצרו דפוסי עבודה משותפים. משותפים ממש, כי את מי ש״עבר את מבחניו" הירבה אורי לשתף בעבודתו ומאחר שהיה קפדן למופת - היה זה שיתוף קשה, מייגע ומאוד מאוד פורה, ומלמד.
אינני דובר של גת, אך מאחר שגת נוטה לשכוח את עברה, אומר כמה דברים.
אורי עבד בגת מיומה הראשון והיה מזוהה טוטאלית עם גת. זו לא תמיד החזירה לו אותה מידה של אהבה. היה מאוד גאה במוצאו ממשפחה שעסקה בכימיה של מזון מדורות וניסה להעניק את מיטב ידיעותיו למפעל. אין לי ספק שחלק גדול מהצלחת גת נבע מהעמדה כלפי הלקוחות, שגם אורי היה שותף לה במידה רבה, שלא אמרה: "אני מספק לך מה שיש לי" אלא אמרה: "אתה תגיד לי מה אתה רוצה ואני אעשה לך את זה". לפי טבעו אהב אורי לפתח מוצרים טובים ובעלי תחכום וטוהר רב ופחות אהב להתעסק עם מוצרי "זבל", אם כי תמיד הבין את הצורך להתפרנס ואת הפשרות הנובעות מכך.
אומר רק עוד זאת: עם השנים, הלכו הכבוד, ההערכה ולהפתעתי (במידה מסוימת) אף החיבה שרכשתי לאיש הלוך וגבור.
יהי זכרו עימנו
מורדי
אבא
פתאום הכל עולה ומציף,
משפחת ורטהיימר