אוקי (יחזקאל) זיו
%20%D7%96%D7%99%D7%95.JPG)
- י"ד כסלו תשנ"ז
18/11/1911 - 25/11/1996
אוקי
אוקי, בשמו המלא יחזקאל, נולד למשפחת ויזן בירוסלב שבפולין ב-1911. הוא היה הבן השביעי, הצעיר במשפחה. בהיותו בן שנתיים עבר עם משפחתו לווינה, בה גדל ולמד. הבית היה דתי, אבל טולרנטי. הילדים כבר פרקו עול מצוות.
בית משפחת ויזן היה ציוני כבר בפולין. בווינה היה האב פעיל בתנועה הציונית והבית היה מרכז לחוגים ציוניים. אח אחד היה ממייסדי "החלוץ" בווינה. אוקי נכנס כבר בגיל 11 ל"שומר הצעיר". תנועה שדרשה הגשמה בקיבוץ. ואכן, כבר מגיל 14 החליט להכין עצמו לקיבוץ, ולכן הלך ללמוד בבית ספר טכני והתמחה בבניין. אחרי הלימודים עוד עבד שנה וחצי.
על אף היותו הבן הצעיר במשפחה היה אוקי הראשון שעזב את הבית כדי לעלות לארץ. הוא היה בין יוזמי ההחלטה ב"שומר הצעיר" על עלייה בגיל 18-19, לפני הליכה ללימודים גבוהים. ניסיונות השכנוע המשפחתיים, שישלים קודם את השכלתו הכללית, לא הועילו.
הימים ימי ה'ספר הלבן', ולווינה הוקצה סרטיפיקט עלייה אחד ויחיד. אוקי זכה בו, ועלה כמה חודשים לפני חבריו לקבוצה. ב-1930 הגיע באונייה לנמל חיפה. את פניו קיבל אליהו שרי, שהגיע לארץ שנה לפניו. אוקי הצטרף לקיבוץ ג' של השומר הצעיר, אותו קיבוץ שהתפלג וחלק מחבריו הקימו את גבעת חיים (המאוחד).
ב-1938, בעת ביקור מולדת, הכיר את אלקה שהייתה בחוות הכשרה. הם נישאו וחזרו יחד לארץ. אביו מאיר עלה לארץ ב-1939, חי בתל אביב ונקבר בגבעת חיים (מאוחד).
החיים אז היו קשים. המים הובאו בפחים על גב חמור והאוכל היה דל. אוקי עבד בתחילה בחפירת תעלות ניקוז, עבודה קשה בתנאים פרימיטיביים. אחר כך בסלילת כבישים ובאותה תקופה גם התנסה בקדחת, מחלתם של החלוצים. אחר עבד במקצועו – בניין, והיה בין בוני הבניינים הראשונים בגבעת חיים. בבניין עבד שש שנים ואחר כך הקים את הרפת ועבד בה הרבה שנים.
מסיבת ברפת - ענף מארח 1976 מימין לשמאל - שלמה גל, יהודית דוד, אוקי זיו
אחרי הפילוג התחיל לעבוד בגת, בתחילה בייצור ואחר כך בהנהלת החשבונות.
כשבריאותו התחילה לבגוד בו עבר אוקי לעשות את עבודת החשבונות בסביום. במשך הזמן עבר לאריגת שטיחים ובעבודה זו המשיך בהתמדה כמעט עד סוף ימיו. בשנותיו האחרונות חי אוקי בנווה נעם, כשהוא קולט וער לסביבתו, לחדשות ולפוליטיקה, אך יכולתו להביע את עצמו נחלשה וכך נתרחק לו מן הקהילה, עם לא מעט סבל, בשקט ובצנעה.
בעבודת השורשים של נכדיו נמרוד ויותם סיכם את דבריו באותה דרך, וכך אמר:
"החינוך שניסינו לתת לבנינו היה על בסיס החלום שלנו על מדינה סוציאליסטית, חברה קיבוצית שוויונית וצודקת. אני לא שלם מהגשמת הרעיונות והדרך בה רצינו ללכת. פחות מדי מאבני היסוד התגשמו. חלק מהרעיונות אינם ניתנים להגשמה, ונבעו ממבט ראייה של אנשים צעירים וחולמים. חלק מהרעיונות כשלו בגלל אי-יכולתם של אנשים להתעלות. אני לא רואה אפשרות לחזור במדויק על אותה תקופה, אך הייתי רוצה לראות את חינוך נכדיי ברוח הדרך בה חינכתי את ילדיי. מובן שצריך לקחת בחשבון שהתקופה אחרת ותרגום הערכים שונה.
"איני מתגעגע לצורה בה חגגו את החגים בבית הוריי, אך חושב שגם פה עוד לא מצאנו את הדרך לבטא בצורה נכונה את רוח החג."
"הייתי רוצה שהחברה בארץ תתבסס על הרעיונות היסודיים של הקיבוץ.
"אילו הייתי חי את חיי מחדש הייתי בודק את אותם מקומות בהם נכשלנו בהגשמת הרעיון, ומנסה לעשות את הדברים אחרת, לאור ערכים מתאימים יותר".
אוקי ואלקה
מוינה עד בית וינה - 50 שנה לעלייה הוינאית מימין לשמאל - אוקי זיו, שמעון שיפמן, סמי כפרי, אלכס ברנע
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!