עזרא שמש
- ט"ו סיון תשנ"ז
27/12/1912 - 20/06/1997
כמה מלים על חייו של עזרא, על־ פי דברים שנאמרו בראיון ליוסי כפרי בשנת 1991:
״נולדתי בחנוכה 1912 בבגדד שבעירק, בשם עזרא בן עזרא. אבי היה קצין בצבא ובשלהי מלחמת העולם הראשונה הוא נשלח לתורכיה, ומשם לא חזר. במשפחה היו עוד שני אחים ואחות. האח האחד והאחות נפטרו בצעירותם. האח האחר, נעים, נרתם לפרנסת המשפחה.״ בגיל צעיר נכנס עזרא ללמוד בבית המדרש, ששימש גם בי״ס לשכונת היהודים בבגדר. בגיל ארבע כבר ידע קרוא וכתוב, ובשל בקיאותו באלה ־ התבקש לעזורו ללמד את שאר התלמידים ולעתים גם קיבל תשלום קטן בעבור זה. עזרא גם נודע בקולו הנעים ונקרא לעתים קרובות לשיר בשבת בבית הכנסת. ימי ילדותו עברו עליו בטוב.
המשפחה שמרה על מסורת, אך לא היתה דתית.
את העליה לארץ עשו עזרא וחבריו ללא קשר מיוחד עם התנועה הציונית, אלא בהתארגנות עצמית. הפרידה מן המשפחה היתה קשה, ורק ברמזים יכול היה להכין אותם לכך. הוא בחר בדרך של שיר ששר הרבה, ובו המלים- מחר הנסיעה, מתוך תקוה שיבינו את הרמז בעיקר לאחר שייעלם.
המסע לישראל היה ארוך ומייגע, ונעזרו במדריך ערבי שהוביל אותם עד המעבר מביירות לישראל. (כשוחד לשומרי הגבולות דאג עזרא ליינות וברנדי). הקבוצה נעזבה על־ידי המדריך בליל חורף גשום מאד, ורק בזכות אורות החשמל המנצנצים של כפר גלעדי ידעו לנווט את דרכם. בקיבוץ התקבלו בחום ובלבביות. שם עזרא התוודע להסתדרות, ודרכה חיפש עבודה.
כך עבד בישובים שונים- טבריה, חיפה, מגדיאל, ואז הצטרף לקבוצה עובדת ולומדת בבית השיטה, ומשם לנהלל. לקראת התארגנות להתיישבות 11 הנקודות בנגב־ גוייסה הקבוצה להקים את נבטים. עוד בנהלל נרקם הרומן עם רבקה ויחד ירדו לייסד את נבטים. אחרי כשנתיים עלו לירושלים־ עזרא ללמוד ולעבוד ורבקה מגוייסת לגוש עציון ונלקחה בשבי לירדן.
רק אחרי שרבקה משתחררת הם נישאים, ונולדים שני הבנים דורי ודודי.
כאשר מתעוררת התנועה ״מן העיר אל הכפר״ הם מגיעים תחילה לרמת־יוחנן. אך אז נודע להם שאחותה של רבקה בגבעת חיים, והם מחליטים להתאחד כאן בגבעת־ חיים איחוד.
עזרא נקלט תחילה בעבודה במספוא. במשך השנים נדד ללול ולהודיה ולבסוף השתקע במטבח. בחיי התרבות השתלב בהקראות ובשירה מסולסלת, השריש את הזבח ביום העצמאות ,ובזמנו דאג שנחגוג את שמחת בית השואבה.
עזרא האמין כל חייו בעבודה כערך עליון ומרכזי בחים, ואכן התמסר לה בכל מאודו.
היושר היה תמיד נר לרגליו.
כאן בקיבוץ גידל את ילדיו, ונהנה מאד כסבא מנכדיו הרבים. לאחרונה חלה, ולא היה מוכן לקבל טיפול רפואי קשה. הוא בחר להילחם במחלה בדרכו הוא.
בגיל 85 הכריעה אותו המחלה.
יהי זכרו ברוך.
עזרא שמש (משמאל), אלי יואכימסטל בחדר האוכל
צילם חגי דור
על עזרא (שמש) ביום ה-30 למותו
כמו שעזרא הגיע לארץ – בהתארגנות כמעט עצמית, כדי להשתקע בארץ ולבנות אותה, כך גם הגיע לקיבוץ. כדי להשתקע בו ולהקים בית לו ולמשפחתו, ובכך גם לחזק את ההתיישבות בארץ ישראל.
מאז שבא לכאן, התאים את עצמו לדרכי המקום: תמיד עבד במסירות בשירות ענפים שונים. בחיי התרבות השתלב בקטעי שירתו המסולסלת והנעימה ובהקראה מוטעמת.
במשך השנים הפך עזרא ל"מוסד" בנוף ארוחת הבוקר הקיבוצית. מי לא זוכר את סלט הירקות הייחודי שלו?
בערוב ימיו התגבשה סביבו קבוצה קבועה שישבה בשולחן קבוע, והוא באישיותו הפתוחה לכל אדם, ללא שיפוטיות וללא ביקורת ועם ההומור המוכן תמיד להחזיר דברים לפרופורציה, הוא היה הדבק המחבר של הקבוצה.
את דמותו נזכור כולנו בבגדי העבודה, עם כובע הטמבל האפור, ותמיד יחף.
בכפות רגליו החשופות נקשר עזרא למקום ולאדמת ארץ הקודש – ללא חוצץ.
כך גם בזקנתו = עד שמסר את נשמתו לבורא.
יהי זכרו ברוך,
כתבה דניאלה
עם תרומה קטנה של אחי פרנק
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!