בומבה (אברהם) רפאלי
- ז' תשרי תש"ס
10/08/1907 - 14/10/1999
מרים גל כותבת:
בומבה, כל כך רציתי ללוות אותך בדרכך האחרונה, אבל נבצר ממני.
אתה הוא זה, שליווה אותי בדרכי הראשונה בקיבוץ, בגן ירק. היית מדריך שקט, אך מביע כוח, ביטחון, בקיאות ואהבה למקצוע וגם לנערה- התלמידה הצעירה, שזה עתה הגיעה ארצה. הערצתי אותך בשליטתך המושלמת בסוסים, אשר חרשו וקלטרו את אדמת גידולינו. חרוץ ללא גבול. לקחת על עצמך כל עול ועבודה פיסית קשה, והכל בשקט, ללא כל אמביציה להיות מנהל. וכך, לאורך שנים רבות. פעמים, כאשר נכנסתי לחדרך לברר ענייני עבודה, מצאתיך שקוע כולך בלוח הדמויות הקטנות של משחק השחמט, וכאן- שולט רק במחשבה, במחשבותיך, במקום בסוסים הפראיים.
כזה היית, עושה כל דבר, עם כל מה שיש בך!
אחר- כך נפרדו דרכינו.
והגורל התאכזר אליך פעם אחר פעם, עוד ועוד, כי הגורל אינו יודע להתחשב בדמות האדם.
עכשיו, סוף סוף הגעת למנוחה, שכל כך חיכית לה.
נזכור אותך בדמותך החזקה.
.jpg)
בומבה רפאלי בהנהלת חשבונות
מקורביו בהנהלת החשבונות מספרים על תקופת עבודתו שם:
בומבה היה הפותח את המשרדים השכם בבוקר. הוא לא החסיר ימים, ולא דילג על חומר. את כל הרישומים ערך בצורה מאורגנת ביותר, ברורה לכל ולעולם ללא שגיאות. נעים היה לעבוד לצידו ותמיד היה נכון להסביר, לעזור ולהבין.
עד אשר, האסונות רדפו אותו, אז התנתק מכולנו והסתגר עם כאבו בתוך עצמו.
בומבה היה סמל לחקלאי אדוק, לקיבוצניק מסור, לצנוע אמיתי.
כעת, נגאל מייסוריו ובא אל המנוחה לצד יקיריו.
משפחת רפאלי
סבא
רציתי לומר לך שלום.
ולומר פעם נוספת, כמה שאני אוהבת אותך.
כשדיברנו על מוות, תמיד אמרת שאתה רוצה לחיות ולראות היסטוריה...
אז, המערך בשלטון והשלום כבר באזור.
מהמקום שבו התחלת, ראית הרבה היסטוריה, ולא מעט כאב.
סבתא ואתה הייתם בשבילי משהו שמאוד קשה לוותר עליו ומשאיר הרבה מקום של חסר!!!
הביקורים אצלכם היו הנאה גדולה, גבר שהצלחתם להעביר גם לילדים שלי, שעד היום מדברים על הבית שלכם, הצעצועים, שיחות הטלפון וחבילות הממתקים שהייתם שולחים, לשמירת הקשר עם הקטנים.
גל ועדי קוראים לסבתא נורית "הסבתא שבשמיים" ובטוחים, שגם אתה תהיה אֶֶֶתה שם. כי הביטחון שנתתם לנו בחיים היה כל כך משמעותי, והדרך להמשיך אותו היא להאמין, שאתם שם בשבילנו וכל דבר חדש, אתם הראשונים שיודעים.
סמדר
אלבמה 13.9.99
בומבה רפאלי 10.8.77
בומבה בן 70 לא להאמין!
בטוח שהוא יוסיף עוד הרבה שנים, לנוף גבעת חיים
בעל חוש הומור ופיקח – ובו כל אחד בוטח
הדמות – של איש חקלאות
פסיעותיו אמנם מהירות, אך כבדות
עוד מאז שהלך בשדות
לאיש השדה, לאותה שורשיות
שייכת גם תכונה אופיינית לו – העקשנות
אך לא על קטנות
תמיד על עקרונות
אחד האנשים – בהחלט לא רגיל
שלא שינה את "האני מאמין" שלו עם הגיל
נשאר עוד הרבה לציין – מה שאת בומבה מאפיין
אך נסתפק בסוף במזל טוב לחבר ולשכן
עד 120! מהשולמנים
עדה שולמן
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!