רבקה שמש
נולדה
בעיראק, ב - 4.8.27
עלתה
ארצה, כתינוקת, עם משפחתה.
גדלה
בירושלים, קודם בעיר העתיקה, ולאחר מכן בשכונות אחרות. בגן-ילדים לא ביקרה, אך
בבית הספר הייתה תלמידה טובה ומתעניינת, ולצערה, למדה רק עד כיתה ו', ומעולם לא קיבלה הסבר לכך. כל
חייה הבוגרים ניסתה למלא את החסר הזה, ובהצלחה לא מבוטלת.
למורת רוחה של המשפחה, הצטרפה לנוער העובד,
ותקופה זו בחייה הייתה כולה חוויה גדולה. בסופה יצאה להכשרה עם גרעין, ושם הכירה
את עזרא. עברה כמה תחנות – הייתה בין מייסדי נבטים בנגב, ועוד, וחזרה לירושלים.
כשהתגייסה להגנה, התפקיד שהוטל עליהם היה להחליף את הפלמ"ח בגוש עציון.
השתתפה בקרבות קשים, ובעין צורים, נפלה עם חבריה בשבי הירדנים. כששומעים את רבקה, שראתה את הדם, את הייאוש,
שחששה עם כולם מפני העתיד, שומעים גם איך הרגישה כי במעשיהם הם מנעו מהירדנים
להתקרב לירושלים, עירה. בירושלים גדלה, ועל ירושלים הגנה. על קום המדינה שמעו בעבר
הירדן, באזור מדברי אליו הובאו.
היא
זו שהכריעה, שעתיד משפחתם – עזרא, היא והילדים - בקיבוץ. ובשלבי קליטתם, כשהיה מי
שפקפק, אם הייתה אידיאליסטית דיה לחיי קיבוץ, הכריזה, שהאידיאלים שלה הם לגדל את
הילדים באווירה ובתנאים טובים, לחיות בהרגשה טובה.
מתוך
דברי פרידה שנאמרו על קברה:
"רבקה
נחטפה מאתנו"... אמנם העידה על עצמה כי היא כבר זקנה, וגם בריאה לא הייתה, אך
קשה להשלים"... "החלק שלה
בעשיית ההיסטוריה של מדינת ישראל מעיד על אומץ לב, מסירות, תחושת שליחות, נחישות,
מוכנות לתרום, ללחום ולהגן על המדינה, ולא פחות - על משפחתה"...
הייתה
אהובה בזכות כנותה, הגינותה, הרוך שלה, האמפתיות, טוב ליבה, השובבות, ההומור,
חכמתה האינטואיטיבית. והיו אהובות אימרות הכנף שלה: "החלטתי שארגיש טוב, אז
הרגשתי טוב!" או: "כשיש משהו טוב להגיד למישהו, למה לא להגיד?"
רבקה שמש הספד
רבקה נחטפה מאיתנו.
נכון שכבר לא היתה צעירה (העידה על עצמה שהיא זקנה), ונכון שגם לא היתה לגמרי בריאה, אך קשה מאוד להשלים עם כך שהגיע תורה להיפרד מהעולם הזה.
רבקה תחסר לי בנוף, בסיבוב. אהבתי לשוחח איתה על אף עברה המרתק, מה שהעסיק אותה היו ההווה והעתיד, וכיצד להוציא מחייה את המכסימום.
רבקה אישה קטנה בגוף, אך גדולה וחזקה באופי. לא בריאה בגוף, אך בריאה מאוד בהשקפת עולמה. מסיפור חייה אפשר ללמוד פרקים נבחרים של היסטוריית מדינת ישראל.
החלק שלה בעשיית היסטוריה זו מעיד על אומץ לב, מסירות, שליחות, נחישות ומוכנות לתרום, ללחום ולהגן על המדינה ולא פחות למען משפחתה.
אני אוהבת את המשפטים שלה, לדוגמא: "החלטתי שאני ארגיש טוב, אז הרגשתי טוב!"
אני אוהבת את הכנות של רבקה. היא מביעה את עצמה כמו שהיא ומצפה ממך לאותו הדבר...
אני אוהבת את ההגינות של רבקה והצפייה שלה ליחס הוגן כלפיה. אני אוהבת את הרוך, האמפתיות וטוב ליבה. משפט נוסף של רבקה- "כשיש לי משהו טוב להגיד למישהו, למה לא להגיד?". אני אוהבת את פניה שלא מסוגלות להסתיר שום רגש, העיניים מספרות על מה שעובר לה בלב.
אני אוהבת את השובבות וההומור של רבקה ואת חוכמתה האינטואיטיבית.
אני אוהבת את רבקה ואת אהבתה לחיים.
מוקדם מדי נפרדה מהם ומאיתנו.
לדודי ודורי, לנכדים ולכל המשפחה הענפה, תנחומינו.
טובה מייקלס. 5.1.03
הדודה הכי הכי
רבקה היתה דודה נפלאה - הייתי לה כבת לצד דודי ודורי - כל חופשה צבית הספר היתה מחכה לי בתחנה בכפר הראה - ופותחת בפני את ביתה האישי
וביתה הקיבוצי - שם יכולתי להלך יחפה - לרוץ לפינת החי לקופים ולסוסים - לסלט הבוקר המפורסם של עזרא בחדר האוכל . בימים שעבדה בגת- נהנתי ללכת אליה למפעל ולעבור דרך הרפתות ולצעוק לפרות את המו הכי גדול בעולם. רבקה עם עוגת כושית לדודי ועוגת גבינה לדורי ובית פתוח לכל החברים והחברות של הבנים ודומינו עם עזרא . בית חם ואוהב עם אהבה גדולה ומסירות גדולה לבית הקיבוצי - רבקה היתה אישה פשוטה אבל
גדולה, גדולה מהחיים.
יהיה זכרה ברוך
באהבה - הבת של אחותך(ויקטוריה)-
ליאורה