אורי פולק
אורי ורות פולק, 1971
אורי פולק כתב את תולדות חייו. בחרנו מתוכם כמה קטעים:
נולדתי ב - 1912, בן למשפחה בורגנית בוינה. נולדתי כילד שלישי, שני אחי היו בשש ושבע שנים גדולים ממני.
אבי בא בגיל צעיר לוינה, מעיר בדרום הונגריה. אבי הכיר את אמי כששניהם עבדו בבית חרושת לטבעות. אבא היה סוכן נוסע למכירות, ואמא היתה מנהלת חשבונות. יותר מאוחר קנה אבא את המפעל, שהעסיק כארבעים פועלים, זה היה נחשב להרבה בענף מיוחד זה.
שני אחי היו חברים בתנועת הנוער של "בלאו וויס". ל"בלאו וויס" הצטרפו בעיקר ילדים למשפחות יהודיות מתבוללות.
עיקר הפעילות ב"בלאו וויס" היתה טיולים בסביבה, בזמן החגים הנוצריים ובשבתות. היו גם שיחות על ציונות, והיסטוריה יהודית. בגיל תשע הלכתי בפעם הראשונה לפעילות של ה"בלאו וויס". באותה קבוצה אליה הצטרפתי היה גם חבר חיים הפנר (בן-אור).
"בלאו וויס" היתה כבר אז תנועה ציונית סוציאליסטית, ואותי לא היה קשה לשכנע בצדקת הרעיון הציוני. הנימוק בו שיכנע אותי המדריך לגבי הרעיון הסוציאליסטי היה זה: "אם תרצה ללכת לאוניברסיטה אביך ישלם בקלות את ההוצאות, אבל אם ירצה בן לאחד הפועלים אצל אביך ללמוד באוניברסיטה הוא לא יוכל לעשות זאת, כי אביו לא יוכל לשלם".
לבר המצווה שלי לקחו אותי הורי לאופרה הוינאית הידועה, כמתנה מיוחדת. התרשמתי מאד מביצוע האופרה "אאידה", ומאז התמכרתי לאופרות.
ביוני 1929 גמרתי את בית הספר, אך המרחק עד להגשמת הרעיון החלוצי היה עוד רחוק.
לקראת הקיץ, החלטנו כמה חברים ללכת עם קבוצה מצ'כיה להכשרה חקלאית.
קיבוץ ג' של השומר הצעיר ישב במחנה אוהלים וצריפים בשכונה בת גלים בחיפה. ביו בו כמאה חברים ומועמדים, רובם יוצאי רומניה.
מספר חברים עבדו כפועלים שחורים בהקמת נמל חיפה, ובקיבוץ ג' היתה קבוצת בנין קבלנית גדולה.
העליה לקרקע בוואדי חווארת היתה בקיץ 1932.
יצאנו בלילה כמה משאיות לשטח, והקמנו מבנה פח ירוק. 35 חברים וחברות נשארו במקום החדש. אני נשארתי בחיפה, כי עדין לא היתה עבודה במקום החדש, בעוד שעבודתי בחיפה הכניסה כסף רב. בסוף 1932 עברנו, יוסף פידרר ואני, לוואדי חווארת לשם הקמת הבנין הראשון, מגדל המים. את הבנין הזה הקימו ראשון, כי הוא היה אמור גם לשמש כהגנה נגד התקפות הערבים, לכן היה גבוה ועשוי מבטו משוריין.
כמה שנים אחר כך, כשהקיבוץ היה במצב כלכלי קשה, רציתי להביא את הורי. הקיבוץ לא קלט אז הורי חברים, ואני התחייבתי לדאוג להם לשיכון בחוץ. קניתי לוחות ורעפים, השגתי שימוש במגרש קטן בכפר חוגלה, הגובל בגבעת-חיים, ובניתי להם חדר עם מקלחת ובית שימוש.
בסוף 1940 נבחרתי להיות מזכיר הקיבוץ. הייתי גם המוכתר כלפי השלטון הבריטי. ידיעותי באנגלית עזרו לי לא מעט בקשר עם השלטון הבריטי בארץ.
אחת הפעולות החשובות שהתקבלה כשהייתי מזכיר היתה ההחלטה על התחלת ביצוע של הקמת בית חרושת לשימורים. הקרקע שהיתה ברשותנו לא היתה יכולה לתת תעסוקה לכל החברים שלנו. חשבנו בכיוון תעשיה, כי היו לנו עודפים של פירות וירקות, ויחד עם זאת הגיעו אלינו חבר חדש, אורי ורטהיימר, שהיה לו ניסיון וידע בעיבוד הפירות לשימורים. בראש הצוות שעסק בפעולות אלה עמד יקסל רטר, שניהל את המפעל במשך שנים. השתתפותי היתה בשני כיוונים בעיקר: קשרים עם הממשל הבריטי, כדי לקבל את הרשיונות, וכן תכנון של המבנה הראשון של המפעל.
בסוף 1942, עם סיום תפקידי כמזכיר, עמדה בפני השאלה איפה לעבוד. פנו אלי מגן הירק שאצטרף אליהם, ולא היתה לי התנגדות, אבל יקסל דרש ממני לבוא לעבוד ב"גת". הוא השיג לכך תמיכה בועדת העבודה ובמזכירות, והתחלתי לעבוד ב"גת".
השתתפתי בהקמת המכונה שתרכז את המיץ. לאחר מכן עסקתי בכל מיני עניינים טכניים, כולל השקעות במפעל. עד 1947 היה בלתי אפשרי כמעט לייבא מכונות או חומרים מתאימים, בגלל המלחמה.
בסתיו 1948 נסעתי ארצות הברית כדי ללמוד. במשך שלושה חודשים נסעתי למפעלי תעשיה וליצרני מיכון, בהתאם למה שלמדתי וראיתי, קנינו את הציוד אשר יצעיד הייצור קדימה.
בשנת 1955 הטילו עלי לבדוק אפשרות ליצוא. יצאנו לארצות סקנדינביה ולבריטניה. ההתאגדות למוצרי הדר שלחה אותי במשך 16 שנים לכ- 40 ארצות.
מתוך ראיית השוק הגעתי בשנת 1961 למסקנה, שהגיע הזמן ש"גת" תהיה המפעל הראשון, מחוץ לארה"ב, שתייצר תרכיזי מיץ קפואים. נסעתי למשך שני חודשים לארה"ב, כדי ללמוד את הטכניקה של ההקפאה. הקמנו לאחר מכן מחלקה שעסקה בהקפאה ובאחסון של מיצים ותירס.
בסיכום אני רואה שהפלגתי בתיאור של התפתחות המשק, ובתיאור תולדות המפעל הגדול שלנו - "גת". לא סיפרתי על חיי המשפחה היפים שלי. לא הייתי, בשום אופן, יכול לפעול בקיבוץ וב"גת" בצורה מלאה, ללא עזרתה התמידית של רות, שהיתה מוכרחה לקחת על עצמה עול לא קטן, במיוחד בזמן נסיעותי לחו"ל. היא מחזיקה עדין מעמד, למרות שהיא "סובלת" ממני כמעט 50 שנה. לא סיפרתי על הבת ושני הבנים האהובים שלי, אני מאושר מהם, ומשפחותיהם חיות אתנו בקיבוץ. אני מאחל לילדי ולנכדי לחיות בסיפוק ובאושר.
אורי ורות פולק
לספר את סיפורו של אורי זה לספר את סיפורה של גת.
סופר התנ"ך מספר על שאול המלך, שהלך למצוא אתונות ומצא מלוכה.
האיש אורי הלך לעבוד בחרושת זעירה: לייצור מיצים, שימורים וריבות, והקים תעשיה.
לאורי היה חזון, הייתה לו היכולת המופלאה לראות מעבר לגבעה,להבין תהליכים ולמצוא נתיבי גישה.
אורי ועופרי
הסביבה החברתית בה תפקד אורי הייתה קשה וזרה לתעשייה. באותם הזמנים התאפיינה החברה הקיבוצית בצניעות, סגפנות. מבנה היררכי מוגדר היה מנוגד לרוחה.
היתה לו לאורי אישיות יוצאת דופן. אישיותו הקרינה סמכות, בטחון, אצילות ושקט נפשי. כך הוא הצליח לדחוף ולגייס את כל חבריו במפעל, לקחת חלק בבנייתה וצמיחת של גת.
מעולם לא ראיתיו צועק, יוצא מגדרו, מזלזל או בז למישהו.
בחזונו ידע אורי, שעל מנת לבנות מפעל מתקדם, צריך עובדים עם ידע. יכולתו הרבה כאומן המכירות עמדה לו בשכנעו את אסיפות הקיבוצים, בחשיבות ההשכלה הגבוהה ובצורך לשלוח צעירים ללמוד בטכניון.
היתה זאת תקופה בה חשבה הקהילה הקיבוצית, שלרכוש תעודת בגרות זה כמעט כמו להכניס צלם להיכל.
פועלו של אורי בגת רצוף בתחנות. תחנות אלו הן ציוני דרך בדרכו של המפעל, מבית מלאכה לשימורי מזון למותג הישראלי החזק ביותר בתחום
המשקאות ולחברה השולחת זרועות ברחבי העולם.
את עבודתו בגת, התחיל אורי, כאיש אשר על הבניה והמיכון. השנים הראשונות היו קשות: שנות הארבעים עם מלחמת העולם, ומלחמת העצמאות. תחילת שנות החמישים, מדינה בראשית דרכה, עם משטר צנע וחוסר במטבע זר שהקשה על רכישת חומרי גלם וציוד.
סוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים הם שנים של התפתחות מהירה, גת פורצת קדימה ורחוק מיתר המתחרים. בארץ, גת היא חלוצה בייצור מוצרי תירס מתוק. מוקמת מחלקת הקפואים הייחודית.
לשרות המערכות האלו: נבנים בתי קירור מודרניים ונרכש מרכז רב דרגתי עם יחידה לאיסוף תרומות. זה מרכז חדשני מהפכני טכנולוגית, והוא רביעי מסוגו בעולם.
הצעירים נכנסים לניהול השוטף ואורי מקדיש את רוב זמנו למכירות בחול. לפני חבריו נחשפת יכולתו הרבה כאיש שיווק ומכירות. הקסם, האצילות ותרבות השיחה, גורמים ללקוחות להרגיש שרכישת מוצרי גת מאורי, זה ממש כבוד.
אורי הופך ל"מר תעשיית ההדרים הישראלית", ותורם בכך גם ליצרנים האחרים בארץ.
היה לו פנקס קטן ושחור ובו היה מציין את הלקוחות בפועל ואלו שיהיו לקוחות בעתיד. תחת שרביטו מגיעים מוצרי גת למרחוק וגם בחנויות בנורווגיה, שוודיה ופינלנד אפשר למצוא את קפואי גת.
בשנות השבעים אורי משכיל לצרף למכירות בחו"ל חברים צעירים, ולהעמיק בלימוד וחקר של השווקים והלקוחות.
בגת מתרחש המהפך הגדול. גת חודרת יותר ויותר לתחום הקפואים, מקימה את מפעל הפלסטיק ומערכות המילוי לרכזים קפואים לצרכן באריזות פלסטיק. החברה היא עתה המובילה בארץ וגם היחידה בישראל בשיווק תרכיזים קפואים לצרכן.
אוקטובר 73, מלחמת יום הכיפורים. מבחן המנהיגות הגדול. המלחמה תופסת את גת, בתחילת עונת הפרי, במפעל אין צעירים: פועלים ומנהלים.
אורי רותם את כל הנותרים ויחד מצליחים לסחוט כ 76,000 טון פרי. לסחוט,לעבד ולמכור בארץ ובחו"ל.
שנות השמונים, שוב מתגלה לנו פן מיוחד באופיו של אורי, יכולתו לפנות את מרכז הזירה ולמסור את ההובלה לצעירים; לזוז, אך תמיד להיות בסביבה, משענת לשעת צורך.
תחילת שנות התשעים שׂבע ימים, ועשייה גדולה פורש אורי מגת.
תודה לך אורי, תודה על הכל.
אורי ובניו
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!