אסתר פלבר

סיפור חייה של אסתר פלבר כפי שסופר בקיץ 1994

נולדתי באוקטובר 1921 בצפון גרמניה כבת יחידה להוריי אנה ופאול נוימן. כשהייתי בת 4, עברנו לברלין, שם חיה משפחתי המורחבת – סבתא ודודים.

בבית לא שמרו על מנהגים דתיים וחגגנו רק את החגים הגדולים. בגלל שגרנו קרוב לבית הכנסת אהבתי לשמוע במיוחד את תפילת "כל נדרי" ביום הכיפורים.

כשהייתי בת 12 עלו הנאצים לשלטון ואני עברתי ללמוד בבית ספר יהודי, בו למדתי עד גיל 16, ובאותו גיל הצטרפתי לתנועת השומר הצעיר.

בחורף 1940 הלכתי להכשרה, ההכשרה התנהלה באחוזה של איש אס-אס, שאיפשר לנו לקיים את חיינו בשקט. שם פגשתי את צבי, את מימי, הלל ורולף.

ברפת של האחוזה התחיל הרומן שלי עם צבי, כשעזר לי להכין שמנת.

סיפור עלייתי ארצה הוא סיפורה של ה"פטריה". במחנה המעצר של עתלית התחילו המחשבות שלי על קיבוץ, בהשפעתו של עדי נחמני שבא לגייס אותנו לשער הנגב.

אינני יודעת, אולי עשיתי טעות, אבל אז חשבתי כך, ואולי זה היה טוב...

צבי ואני התחתנו כשהיינו בשער הנגב, החתונה הייתה פשוטה, במושבה גדרה, בתאריך 17.4.1941.

בנובמבר של אותה שנה עלינו להתיישבות בכפר סאלד, שם נולד מיקי
ב-1945. יגאל נולד באוקטובר 1949, אחרי שחזרנו מהפינוי לעין חרוד.

החיים בכפר סאלד היו מאוד יפים, למרות הקושי שלי למסור את הילדים לבית הילדים, אך לאט לאט החלו לצוץ הפחדים מפני הסורים וגם החיים למרגלות ההר לא היו קלים.

את הסיבות הפוליטיות לפילוג לא ידעתי, אך שמחתי לעזוב את כפר סאלד ולעולם לא התגעגעתי לשם.

כשהגעתי לגבעת חיים, הייתי בהריון עם דנית שנולדה בנקודה החדשה.

ב – 1968 נסענו פעם ראשונה לחו"ל. לאורך השנים נסענו לאירופה, בעיקר לגרמניה.

ב – 1992 נסענו בפעם האחרונה לגרמניה, ובנסיעה זו גם נפרדתי מצבי.

במשך שנותיי פה עבדתי בבתי ילדים, בכיתות המקדמות, במטבח ולבסוף במחסן הבגדים.

היום אני מרוצה שאני חיה בקיבוץ עם שלושת ילדיי ונכדיי ומקבלת את החיים פה על הטוב ועל הרע. אני מרגישה שמאוד דואגים לי.

אסתר במחסן הילדים

דברים לסבתא

כבר כמה ימים אני מוצאת את עצמי בכל רגע בו אני לבד ובשקט, חושבת על החיים בלעדיך. עוברת תהליך מודע - בלתי מודע של פרידה ממך.

לפני כחודש חגגנו יחד כל המשפחה את יום הולדתך בסוכה ובירכתי אותך ואת כל כך התרגשת. ההתכנסות המשפחתית כל כך חשובה לך ואנחנו רצינו לשמר אותך אתנו עוד.

אז עכשיו אני יכולה רק לדמיין ולחשוב על החיים בלעדיך, כי במציאות שלי את כל כך קיימת, כל כך צלולה, ואני רק מרגישה ברת מזל על כל מה שהרווחתי אתך ביחד. אין ספור של רגעים שאקח איתי, הרי הכל רגעים קטנים בחיים ואתך, יש כל כך הרבה.

אחרי שסבא נפטר נרקמה בינינו מערכת יחסים מיוחדת עם הרבה בילויים משותפים. מנסיעות לקולנוע, לבלט ולקונצרטים ועד בילויים עם שירי בת"א. וידעת שיש לי בעיה לנהוג עייפה, אז את השגחת עלי כשהיינו חוזרות מאוחר. אני זוכרת פעם שעצרנו בצד הדרך ושטפת לי את הפנים, ואז התחלנו להתפקע מצחוק, ככה באמצע הלילה, את ואני בכביש המהיר.

ואני כבר יודעת איך אתגעגע למבטא הייקי שלך, לציפורניים הארוכות והחזקות שלך, ובעיקר לאהבת החיים היפים והטובים. לסיפורים שנדדו מלייפציג, עיר מולדתך בגרמניה, לעלייה לארץ, לקפיצה האמיצה מה'פטרייה' לים, שבה נפצעת, ולמעצר בעתלית. אני יכולה לשבת ולהקשיב כל פעם מחדש לאותם סיפורים ויש כל כך הרבה.

בימים האחרונים, עוד בבית החולים דיברת על החיים, על כך שאת אוהבת יופי ודברים יפים, ואפילו נתת לי הנחיות, שכשתצאי מבית חולים את רוצה שאני אקנה לך ספרים בגרמנית דרך האינטרנט.

כל כך חיכית לנין הראשון ובמשך חודשים סרגת מלתחה שלמה בהתרגשות, ודניאל נולד לעוזי ולליב, ואת זכית לשמוע צחוק ראשון בטלפון, אבל כל כך חיכית לפגוש אותו, כל כך רצית להמשיך לחיות בשביל רגע כזה יפה. וכואב לי על כך שאת משפחתי שלי לא תכירי והפרידה ממך כואבת לי וכבדה עלי.

בימיך האחרונים, לא הפסקנו ללטף אותך, את עורך העדין ואת היית מלאת אהבה, שלמה וצלולה, ואני יודעת שהנשמה שלך מלווה אותי עכשיו ולעולם.

אוהבת, גילי

מכתב פרידה מעבר לאוקיאנוס

אמנם פיזית אני רחוק, מה שלא מאפשר לי להשתתף אתך סבתא במסעך האחרון ביחד עם כל המשפחה והחברים, אבל בליבי אני קרוב מתמיד.

אני לא אשכח את ארוחות השחיתות ביום שבת בערב רוויי הצחוק והאוכל "הייקי".

אני לא אשכח את השיחות שלי אתך פנים מול פנים ביום שישי בערב על קפה ו"קוכן". איך הרגשתי לפעמים כי פער הגילים בינינו הוא רק מספר, ושבעצם הרגשתי חופשי להתייעץ אתך ואת איתי בכל נושא.

אני זוכר אחרי שחזרתי מפולין איך היה לך חשוב לדעת מה חוויתי והפנמתי שם. הייתי מרותק לשמוע את זווית הראיה שלך כלפי תקופת השואה ואת סיפור חייך האישי.

סבתא, ידעת לנצל את ההנאות שבחיים ותמיד ידעת להעניק את זה גם למשפחתך.

עברת הרבה בחיים, סבתא, מקפיצה מה"פטרייה" בגיל 18 ועד הקמת שבט משפחתי איתן בארץ ישראל שכולו רווי בחום שלך, המיוחד שרק את, סבתא, היית יודעת להעניק.

אוהב אותך, גדי.

מילות פרידה לחברה

אסתר, ברצוני להיפרד ממך, הפרידה ממך היא בעל כורחנו. אנחנו עומדים כאן באוויר הצח והנעים בין פרחים פורחים לבינות הקברים שאליהם מתווסף לו קבר נוסף. אולי קצת מנחמת העובדה שכך דרכו של העולם, ואת גלגל החיים לא ניתן לעצור.

אסתר, עברו וחלפו להם עשרות שנים בהן היינו חברות ואוהבות בלב ובנפש, עוד מימי כפר-סאלד ועד היום, בגבעת-חיים.

פעם, בצעירותנו, זכינו ביחד עם בעלך צבי ז"ל ועם בעלי רולף ז"ל, לשמוח, לצחוק, להיפגש ולעשות הרבה 'יחד'. אך, כמו שאמרתי, זו דרכו של עולם שהפריד אותנו מבעלינו, ומאז הכל נהיה אחרת. המשכנו את קשרינו ודרכינו המשותפות, אך הכל כבר היה אחרת.

אסתר, אישיותך האוהדת והנעימה תחסר לי מאד, ואתנחם מעט בכך שאוכל לפגוש בילדייך, מיקי, יגאל ודנית, ולהעלות ביחד אתם זיכרונות מדמותך ואישיותך שכה אהבתי.

נפרדת ממך כשדמעות של עצבות זולגות מעיני.

תנוחי בשלום במקומך החדש לעד.

                     אוהבת,

                                   חיה דרייפוס

צבי ואסתר פלבר עם חיה דרייפוס