אסף חן
- י"ג שבט תש"ע
31/12/1934 - 26/01/2010
.jpg "אסף חן")
דברים על קברו
גליה
רק לאחרונה חגגנו לאבא
יום הולדת 75, וחשבנו שלפניו עוד שנים רבות איתנו.
קשה להיפרד כך בלי הכנה
וקשה עוד יותר לסכם את חייו בכמה מילים.
למרות מותו הפתאומי והמוקדם
הדרך בה עזב את העולם
מאפיינת אותו יותר מכל – מהר ובלי הרבה רעש.
אבא היה לנו משענת ועזרה
מקור תמיכה והכוונה
באהבה שקטה, צנועה ונחושה.
והוא יחסר לנו מאד.
אני רוצה להקריא לזכרו שיר של נתן אלתרמן.
הנה העצים במלמול עליהם
הנה האוויר הסחרחר מגובה
אינני רוצה
לכתוב אליהם.
רוצה בליבם לנגוע.
לשאת פת במלח ומים בדלי,
ועת הדרכים ילבינו,
צידה להביא לאחי הגדולים
לאור ולרוחב בשדות אבינו.
.jpg)
אסף חן
אסף נולד ב-31.12.1934 בחצר כנרת, להוריו נחמה ומרדכי חן, ממקימי קיבוץ אפיקים, והיה בכור לשלוש אחיות: יעל, מרים ותמי. ילדותו עברה עליו בעמק הירדן - את שנות בית הספר הראשונות למד בדגניה, ולאחר שנפתח בית ספר יסודי באפיקים – עבר ללמוד בקיבוץ. את התיכון סיים בבית-ירח.
אביו היה נהג ולא שהה הרבה בבית, ואסף סייע לאמו לגדל את אחיותיו הקטנות. בילדותו ניגן בכינור, אולם הפסיק בזמן מלחמת השחרור ומעולם לא חזר לנגן.
עם סיום התיכון בשנת 1953, התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל. הוא יצא לקורס קצינים, אך בסיום הקורס לא קיבל דרגת קצונה בגלל עבירות משמעת. לאחר מכן דחה את ההצעות לקבל דרגת קצונה.
בשירות המילואים שירת בפלס"ר שריון. במסגרת יחידה זו לחם במלחמת ששת הימים בקרבות בשכם וברמת-הגולן. שירות המילואים הקרבי האחרון של אסף היה במלחמת לבנון, אך שנים אחר-כך המשיך בשירות מילואים בחיל החינוך בהשלמת השכלה לחיילים.
כשסיים את השירות הצבאי חזר לקיבוצו אפיקים ועבד בענף הבננות. בהיותו בן 24 עזבו הוריו ואחיותיו את הקיבוץ, והוא נשאר יחד עם סבו וטיפל בו במסירות רבה.
לאחר שנים מספר יצא לעבודה בתחנת ניסיונות בכנרת ואחר-כך החל לעבוד בתנועה, כמרכז חטיבת בני הקיבוצים, שם הכיר את רבקה ארז, שלימים הייתה לאשתו.
בשנות ה-60 יצא ללימודי כלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות ברחובות, שם למד בקורס הבין-קיבוצי, והמשיך ללימודי תואר ראשון ותואר שני בכלכלה. במהלך לימודיו השתלב בעבודה במפעל לבידי העץ של הקיבוץ – קלת אפיקים – בתפקיד תמחירן המפעל.
בשנת 1970 התחתן עם רבקה ארז, בת גבעת-חיים, ויחד הקימו בית באפיקים, שם נולד בנם הבכור - שי. ב-1972 עברו יחד לגבעת-חיים איחוד, שם נולדו בנותיו גליה וענת.
אף על פי שגר בגבעת-חיים איחוד, אסף המשיך להיות חבר אפיקים ולעבוד בקלת עד לשנת 1979. בשנים אלה נסע יום-יום לעמק ובחזרה. בשנת 1978 התקבל לחברות בגבעת-חיים איחוד, עזב את תפקידו בקלת אפיקים, והחל לנהל את מדרשת רופין, אז מדרשה חקלאית בבעלות התנועות הקיבוציות. בשנות ניהולו אף לימד מספר קורסים בתחומים כלכליים.
בשנת 1988, משסיים את תפקידו במדרשת רופין, עבר לעבוד בהנהלת-חשבונות של גת, בה עבד עד לשנת 1996. אז נבחר לתפקיד גזבר הקיבוץ, ומילא תפקיד זה עד צאתו לפנסיה בשנת 2004.
בשנותיו האחרונות טיפל בהוריו הקשישים, שהלכו לעולמם לפני שנים אחדות, ובילה עם אשתו רבקה בהאזנה להרצאות, צפייה בסרטים והצגות, טיולים בארץ ובחו"ל, ועם נכדיו, גאיה וגוני, ילדיהם של שי ואתי אשתו.
לזכרו של אסף
אבי פרנקל
ראשית, אני מתנצל בפני אסף על שאני אומר את שיבחו כאן. לו יכול היה, היה מוחה בכל תוקף על כך.
לפני כעשרים וחמש שנים התחלנו לעבוד ביחד. חלקנו משרד משותף בהנהלת החשבונות. מאז אני שמח על השותפות שנוצרה בינינו. עם זאת נדמה לי שמעטים מדי בינינו הכירו את מעלותיו הרבות.
צניעותו (האמיתית) וביישנותו, אולי הן האחראיות לכך שמאחורי החזות החסכונית, הקפדנית, הביקורתית, הדייקנית, שנדמתה כמרוחקת בעיני כמה אנשים, הסתתר אדם רך, נעים הליכות, מלא הומור, חכם - אך חף מכל זיוף והגזמה.
היה מקפיד בחוקים, במידות הישרות ובתקנות. הרבה פחות מכך כשנגעו בדבר אנשים ובעיותיהם. כאן היה אומר: "תמיד צריך לזכור כי במחלוקת שיש בין הקיבוץ לחבר, הצד החלש הוא הפרט. לכן על הקיבוץ לגלות נדיבות ולא להתעקש להיראות כמנצח".
לא פעם מצאתי שהוא מקדיש זמן ותשומת לב רבה דווקא לחלשים ולאלו הנמצאים במצוקה אישית.
פעמים רבות היו בינינו מחלוקות בעניינים שונים הקשורים בהתנהלות הקיבוץ. הרבה דברים ראינו בצורה הפוכה, אבל תמיד נשמר הכבוד ההדדי בינינו.
אסף נזהר תמיד שלא לגלוש לדמגוגיה. מדת האמצע (ראה אצל הרמב"ם) עמדה תמיד לפניו. אולי בשל כך סלד מכל מה שכינה דברי סרק וגילויי טיפשות הנישאים בגאווה ובהתרסה על-ידי דובריהם.
אסף פרש מעבודתו לאחר גיל שבעים. מאז גזר על עצמו שלא להתערב יותר בקלחת הציבורית. מדי פעם היה מגיע לשמוע קצת רכילות, שבלעדיה היה לו קצת חסר. את הזמן הרב שנתפנה לו הקדיש למשפחתו (כמה היה גאה בילדיו), לתרבות וכמובן לחו"ל.
ראיתי איך הוא עובר לתקופה אחרת בחייו באופן כה מעורר כבוד וראוי לחיקוי.
מוקדם מדי נלקח מאתנו איש יקר.
אסף ורבקה
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!