חסר רכיב

זיגו גריסרו

זיגו גריסרו
- א' כסלו תשע"ג
22/06/1948 - 15/11/2012
זיגו גריסרו

זיגו גריסרו / דברים שנאמרו בהלוויה

איש יקר ואהוב שלי,
בשבועות האחרונים בילינו יחד כל הזמן. עם כל הכאב והתסכול והפחדים, היינו מלאי אופטימיות.
לרגע לא איבדנו תקווה. ידענו שאנחנו משפחה חזקה ומנצחת.
זיגו שלי, אתה שהיית רגיל לקום מוקדם בבוקר, לצאת למרחבים, לשדות, לעבודת האדמה שכל כך אהבת, לנופים, לריחות הטבע- שכבת במיטה בבית החולים מבלי יכולת לקום.
לא התלוננת, לא קיטרת, רק נלחמת עם כוח רצון אדיר, עם עקשנות והרבה הומור.
ענת, יעל ואני – היינו כל הזמן שם אתך ובשבילך. שאבנו ממך כוחות להיות כל הזמן חזקות ואופטימיות. הרופאים והאחיות בבית החולים לא הפסיקו להלל אותך, ולהגיד לנו ולך שהם עוד לא ראו אדם כמוך. "אתה מחזק אותי"- אמר לך הרופא כל בוקר "אתך צפויות לנו עוד הרבה הפתעות טובות".
כמות ועוצמת האהבה שאנשים הרעיפו עליך, ריגשו אותך מאד. אתה שתמיד עוזר לאחרים, זכית לראות כמה אנשים רוצים להיות שם בשבילך ולעזור לך בחזרה.
בשבועות האחרונים, עם כל הקושי, היה לנו הרבה זמן איכות ביחד, לי ולך, לך ולבנות, ולארבעתנו ביחד כמשפחה. הספקנו להגיד המון דברים אחד לשני.
העיניים הירוקות המדהימות שלך, הסתכלו עלינו כל הזמן במבט מלא אהבה.
אני כל כך מודה לך על מה שאתה בשבילי ובשביל ענת ויעל. אני מחבקת אותך על השנים הנפלאות שהיו לנו ביחד, על הזוגיות הנהדרת, על התא המשפחתי הקטן שהקמנו, הכל כך חם, בטוח, אהוב ומיוחד, על הבנות המקסימות שלנו.
אין לי מושג איך ממשיכים בלעדיך, אבל אני מבטיחה לך, שנמשיך להיות משפחה חמה תומכת, אוהבת וחזקה.
אני כל כך אוהבת אותך!  תחסר לי כל כך!

שלך גילה

***
זיגו גריסרו

זיגו היקר,
אתמול היה אחד הימים הגרועים של חיי, בעצם הגרוע ביותר, ועדיין הוא נמשך.
לעד אזכור את המקום והרגע שקיבלתי את שיחת הטלפון הנוראית מכל. לא זוכרת את עצמי בוכה בכזאת היסטריה אף פעם.
ורק אתמול התחלנו לחפש כרטיס טיסה לשבוע הבא, כדי שאוכל לבוא לבקר אותך. לא הספקתי.
אני מצטערת אם אכזבתי אותך. אכזבתי את עצמי.
במחשבה שניה, עם כל הכאב, אולי כך עדיף. עדיף שהזיכרון שיש לי ממך יישאר כמו שהיית תמיד -צוחק, עליז עם המבט השובב בעיניים, צעיר ומלא אנרגיות.
מילאת כל חדר שנכנסת אליו באור ובשמחת חיים, ואי אפשר היה לפספס אותך או להתעלם מקיומך.
היית מלח הארץ, הקיבוצניק הנצחי וייצגת בשבילי את ישראל היפה וכך אזכור אותך תמיד.
אני עדיין לא מעכלת, ולהיות רחוק ברגעים כאלה זה קשה, כי אני רוצה להיות הכי קרוב עכשיו לכולכם, לחבק חזק ואולי לקבל איזו תקוה שיהיה בסדר בעולם חסר הצדק הזה.
גילה ,ענת ויעל, תהיינה חזקות ותשמרו אחת על השנייה, כי נשארתן אתן, הנשים של המשפחה ואני שולחת לכן מפה חיבוק ענק והמון אהבה.
דעו שאין דבר היום שאני רוצה יותר מלהיות אתכן.

אוהבת המון
אוסנת גריסרו רביב

***

זיגו גריסרו

לזיגו היקר,                                                                                  
מרגישה שזה פשוט לא יכול להיות שאתה איננו. הדמעות שלי לא מפסיקות לזלוג ואני מוצפת במחשבות וזיכרונות...
ה"בוקר טוב" של בוקר, כשאתה עם החבר'ה בקפה. ואני עוברת בדרך להליכה היומית שלי בשדות ומרגישה שאתה פשוט נותן לי "אישור יציאה" לשטח. ותמיד עם החיוך הכי גדול שיכול להיות, שיושב על כתפיים הכי רחבות שיש. כאלה שמרגישים ש"יהיה בסדר". ותמיד אתה כזה חזק, כזה נחמד, כזה בגובה העיניים. שפשוט אי אפשר להאמין שלא תהיה יותר...
אתה לא איש של מילים ודיבורים אבל אתה אדם שורשי. מחובר לקרקע, לאדמה. חקלאי בכל רמ"ח אבריך. מחובר לאוויר, לרוחות השמים, למרחבים הפתוחים. חרד לגשם שיתפוש את הכותנה לפני סוף הקטיף, ולגשם שירד בזמן אחרי הזריעה. מהזן של אבא שלי.
ואיך אתה נהנה שאני שואלת אותך על כל מיני דברים. אני נזכרת איך אתה, יחד עם ידיד ז"ל, מסבירים לי על השינוי בצבע הפרחים של הכותנה ומה זה אומר. ושניכם עומדים ליד מתקן בדיקת המזיקים, נראים כמו שני ילדים ב"שיעור חופשי" בשדות. והמכונות הגדולות שאתה נראה עליהן כאילו קטן אבל אתה שולט בכל בורג...והמכונות המעניינות שקוטפות אבטיחים לגרעינים, וכל השדה נהיה אדום. ואיך היית גאה כשיעל ניהלה את הקטיף בפרדס והייתה דוהרת בבוקר עם רכב מלא תאילנדים ונוהגת בטרקטורים באופן הכי טבעי בעולם.ואמרת לי "תראי איך הקטנה שלי מנהלת כאן את כל העניינים".
ובחג השבועות, בתהלוכת הטרקטורים הגדולים, כל הילדים מחכים שאתה תעבור ותתיז עליהם מים ותמיד איזה ילד תורן יושב אצלך בקבינה... 
ואיזה כייף היה להיות אתכם בכיתה. ענת שלכם ויותם שלנו. יעל שלכם ותמר שלנו. בזמן שמוטי חושב על הטקס אתה כבר מתכנן את בניית הבמה וברור שכל העניינים הטכניים יהיו "מתוקתקים". אני זוכרת שכשמסיבת הבר מצווה של יעל ותמר נגמרה, ועומר שלנו היה בן חמש, אמרתי לך שכשעומר יגיע לשנת בר מצווה אתה בא לעזור לנו עם הבמה כי אי אפשר בלעדיך. אז חייכת את החיוך שלך וידעתי שתבוא. אחר כך כבר בנו במה קבועה מבטון...
כל כך צנוע. וסגור. ואוהב לתת. וכשגילה חלתה והבאתי את סיר המרק הראשון אמרת שלא צריך. ולאט לאט הרגשתי שאתה מוכן לקבל עזרה. ותמיד מודה במין ביישנות כזו. וכל כך דאגת...
ומי היה מאמין שגם אתה תחלה. כזה חזק. כל כך חלק מהנוף שלנו. הנוף הטבעי והנוף האנושי.
 
זיגו, כל כך קשה לי להפסיק לכתוב כי זה אומר שצריך להיפרד...
כל השדות התפללו וגשם טוב ירד בסוף השבוע שעבר וזה לא עזר
ואתה חוזר לאדמה שכל כך אהבת...
תחסר לי מאוד.

אוהבת אותך, סמדר

***
זיגו וגילה גריסרו

זיגו,
אנחנו עומדים ולא מאמינים.
לפני ששה וחצי שבועות, ערב סוכות, תחילת קטיף הכותנה, הלכת לבדיקה, הרגשת קצת חלש.
לא יכול להיות. פשוט בדיקה שממנה לא חזרת.
במשך תקופה זו נלחמת כמו שרק אתה יודע להילחם.
ולבסוף המחלה ניצחה אותך.
אנחנו עומדים פה היום, בגבעת האורנים - כמו שאתה מתאר אותה, וצריכים להיפרד ממך - אדם שהמילים קטנות מלתאר.
רומנר, הרבה סיפורים יש לנו יחד - עבודה, משפחה, טיולים.
איך יכול להיות שאתה לא איתנו יותר?
איך יכול להיות שאיבדנו אדם כמוך?
הכרנו לפני כמה שנים כשאני השתחררתי מהצבא ובאתי לעבוד בגבעת חיים. תוך זמן קצר נרקמה ביננו מערכת קשרים חזקה ויציבה, כשאתה בשבילי כמו אבא ולא רק חבר.
החיבור ביננו הוביל לחיבור משפחתי, היית כסבא לאלה ותמר. הן חיכו לטיולים איתך ועם גילה ולסיורים בשדות - לראות אותך מגדל כותנה ,בוטנים, תירס.
אין אדם מתחום החקלאות בעמק חפר והסביבה שלא מכיר ומוקיר אותך - איש אדמה אמיתי.
לחשוב שהשדות של עמק חפר שהיו כמו בית בשבילך - נשארו בלעדיך.
קטנות המילים מלתאר אותך כאיש אדמה, אך מילות השיר "עץ השדה" של נתן זך יתארו זאת בפשטות:
"כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח.
כמו העץ האדם נגדע,
ואני לא יודע
איפה הייתי ואיפה אהיה,
כמו עץ השדה."
גילה ענת ויעל, אתן איבדתן בעל ואבא - איש משפחה אהוב.
אנחנו איבדנו חבר - חבר אמיתי.
זיגו, נוח על משכבך בשלום מול השדה שכל כך אהבת.
אנחנו נמשיך את הדרך.                                                    

שלך אורן

***

זיגו גריסרו

היי זיגו,
 
וכל הדרך לשמים
העקבות שלך עמוקים
מתוך ההרגל של האדמה
אחרי הגשם לאסוף אותם
לשביל הארוך של בעיקר
אהבה ושמחה ורכות ועצבים
של איש מן התלמים.
 
והריח, והריח של הזריעה
וקציר ורוח
שמוליכה ציפורים נודדות,
וגילה תרד אל השדה
תשען על כנף האוטו
ותלקט את פניך ברגע בו
השמש נאספת למערב
וערמות הבוטנים אל המכולה.
 
ערמות, ערמות כמו האהבה
הזו שלך למשפחה
הקטנטנה גילה ויעל וענת.
מסירות כזו אין סופית
גם אורן, גם דלית, גם עירא
גם יוני, גם דורית
משפחה,
וחברות ונאמנות
 
של פאלח עם בוץ כבד
על הנעליים, חסרת גבולות,
בעצם היית איש דואג
נורא, אבל צחקנו,
 
בשמים צוחקים עכשיו
שמח בשמים, הם
לא מתכוונים חלילה
לפגוע, פשוט ככה זה
עם זיגו, והוא מרכין
את הראש מביט לתוך
העיניים ושואל מה?!
 
השדות לא מבינים
מה קרה, מי
יוליכם לחריש, לחופה
מי ישמור ויעטוף
ויאסוף וינחם,
 
מאחורינו חלקת שדה
המזרחית, זו שתהיה למולך
כל חייך האחרים,
משתרעת בין הפרדסים,
שדה מתגעגעת.
 בוצי

***

לזיגו,
כשהלב בוכה ודמעותיו הן דיו
היד רושמת מעצמה.
ולא נדרשת מחשבה או הגהה
כי השורות מלאות בהמון אהבה
אליך חבר יקר.
 
אילו יכולתי להשיב אותך
ולו לרגע קט-
רק שתראה שאתה שם
אבל לא לבד -
אלא כאן איתנו
חרוט על לוח ליבנו.
 
אילו יכולתי להשיב אותך
ולו לרגע קט -
רק שתספוג את כל
החום והאהבה שכולנו
מעניקים לך
 
ולהביט בפניהם של
גילה,ענתי ויעלי
וכל החברים הרבים
שהיית כל כך משמעותי
בחייהם.
ותוך זמן כל כך קצר
ליבך נדם
והשארת אותנו המומים
כואבים, וחסרי אונים
והפכת להיות האדם
שכבר חסר לי ולכולם.
 
אילו יכולתי להשיב אותך
ולו לרגע קט-
 
רק כדי שאוכל להגיד לך
תודה-
על כל מה שהיית עבורי.
 
על חברות ומסירות אמיתית.
מודל לחיקוי
ליושר והגינות
צניעות, נדיבות ענקית,
ופשטות.
על אהבת הטבע והאדמה,
שאת שפתה הבנת,
והיא גמלה לך ביבולה.
 
את אהבת האדם שבך.
תמיד היתה שמורה לך
מלה טובה
והומור בשפע.
ועיניך הרכות והטובות
הסגירו נשמה יתרה.
גם כשהרמת את קולך
או את האצבע המורה.
 
ראויה להערצה היתה יכולתך
לאתר אדם במצוקה,
הזקוק לעזרה, להיות עבורו,
ולהושיט לו חבל הצלה.
בצנעה ובסתר תוך שמירה על כבודו.
 
תמיד אזכור אותך
חבר יקר.
את חיבוקך הדובי,
את חיוכך הביישני,
ואת טוב ליבך
האין סופי.
 
אוהבת ומתגעגעת אליך המון

בלה
 

זיגו גריסרו / דברים שנאמרו בשלושים

לזיגו שלנו, גיסי היקר,

חודש עבר מאז שעזבת אותנו כואבים, עצובים ומתגעגעים. במיוחד עוזי, שכל כך אהב אותך.

ליוויתי אותך, את גילה ואת הבנות בבית החולים. איך נלחמת לחיים. היית אופטימי והחיוך לא ירד מפניך היפות. כולנו קיווינו. גילה והבנות הנהדרות נלחמו והרעיפו אהבה, אבל הגוף נכנע.

אתה יכול להיות גאה בהן, ממש לביאות.

בשבילי, גילה זה תמיד מילה טובה ועצה טובה, נשמור אחת על השנייה.

זיגו יקר שלי, השם זיגו בשבילי הוא שם נרדף להרבה מילים, ליושר, צניעות, נתינה אין סופית. איש אדמה, משפחה וחבר המוכן תמיד לעזור ולתמוך.

אתה זיגו שזרעת וטיפלת בנאמנות בפרי ההדר, הכותנה, האבוקדו והתירס – שואלים היכן אתה?

זה לא נתפס.

בימי השבעה היית צריך לראות את מאות החברים שהגיעו להביע את אהבתם לך ולגילה. כל מילה מיותרת. חבר אמיתי, ולנו כמשפחה תמיד לעזר.

זיגו, אלה לא דברי פרידה, כי אתה תמיד אתנו. אני מרגישה צורך לומר לך דברים מלב אוהב שנוצר בו חלל עמוק והחלטתי למלא את החלל בזיכרונות נעימים וחוויות שהיו לנו אתך ועם אחותי היקרה שתבדל לחיים ארוכים.

כשאני יושבת ונהנית בכורסת הטלוויזיה שאתה וגילה הענקתם לי באהבה זה הזמן הכי טוב לזיכרונות.

החגים, שתמיד חגגנו ביחד. פעם בביתכם ופעם בביתנו, תמיד באווירה נעימה. שולחן עמוס בנושאים פוליטיים ובנושאי דת. אתה השמעת את דעתך הנחרצת אבל הכול ברוח טובה.

ימי ההולדת שחגגנו בדשא כשאתה מנפנף ומקבל את כולם ב"אהלן" שמח.

תמיד שמחנו להיות יחד, ולראות כמה הילדים אוהבים אחד את השני, אתכם והכל בכיף.

הטיולים בחיק הטבע שאתה וגילה תכננתם בכל ימי ההולדת שלי. אתה מתכנן את המסלול, נוסעים בדרך לא דרך, פותחים שולחן לארוחת בוקר בטבע, בין הפרחים - אושר גדול.

פעם בשדה הכלניות בדרום, פעם בפריחת הרקפות בצפון ופעם בפריחת האירוסים בגלבוע.

אתה וגילה אוהבים טבע, מים ופריחות. הכרת כל פינה בארץ ואנחנו הרווחנו במיוחד כשמצבו הבריאותי של עוזי הדרדר. אתם אלו ששימחתם ודאגתם - תודה על הכול.

אני מתגעגעת לסלט הירקות וסלט הפירות הטעימים שהכנת בכל אירוע.

זיגו יקר שלי, אני כל כך אוהבת ומתגעגעת. עצוב לנו, אבל מתנחמת בעובדה שאהבת את החיים ונהנית בדרך שלך. שימחת את המשפחה ואת כל חבריך בצחוק המתגלגל.

אתה יכול להיות גאה בבנות המקסימות ובגילה שאומרת : "הבית ימשיך להיות שמח ומארח למרות הכאב". זהו ודאי גם רצונך.                                                                                                      

אוהבת, אריאלה           


***


דוד זיגו שלנו היקר והאהוב,

כבר חודש אתה לא כאן.

חודש שבו מנסים להתרגל לעולם ללא זיגו.

אתה חסר ותחסר, ואני חושבת עלייך מדי יום.

אתה יודע, השבוע הצטרפה אליך ענת גוב, אתה בטח מכיר.

מישהי אמרה בהלוויה שלה "איזה כיף לי שהכרתי אותה", וכל כך הזדהיתי עם המשפט הזה.

איזה כיף לי שהכרתי אותך.

ואיזה כיף לחבר'ה שם למעלה שעכשיו הם מכירים אותך.

אין הרבה אנשים בעולם שיש להם רק זיכרונות טובים ממישהו. ולנו, ל"גריסרואים", יש רק זיכרונות טובים ממך.

לעד תהיה הדוד האהוב שלנו.


אורית גריסרו


***

זיגו יקר,


מאז שהלכת הרבה השתנה כאן.

זהו זמן שיגעון, מהומה עד אין קץ.

מאז שעזבת החושך גובר כאן,

האור שלך מאיר, עדין זוהר.


זיגו,

אי אפשר להגיד שהשארת בור בחיינו – בור זה קטן מדי.

אני חושב שאם נגיד מכתש, זה לא ימחיש את גודל החור שהשארת בלכתך.

כל כך הרבה דברים לימדת אותי, אבל לא לימדת אותי אף פעם איך נפרדים מחבר.

אחד הדברים שחסרים לי זה להגיע למשרד ולראות אותך יושב תמיד, אבל תמיד באותו כיסא פינתי בצד שמאל של השולחן, ונותן חיוך גדול, כמו שרק אתה יודע, כאשר אני נכנס.

הבנתי בתקופה האחרונה למה בחרת בכיסא זה - זו עמדת התצפית הכי טובה במשרד.

זיגו, מה היה קורה אילו הקירות בקקון היו מדברים ?

אני חושב זיגו, שהיו דברים שהיינו לומדים ויודעים.

השאלה היא – האם הם יודעים שאתה לא אתנו יותר ?

ישבתי שם לבד, מול השדה וניסיתי לספר להם, אולי הפעם הם יתחילו לדבר.

רומנר, השדות בקקון מחכים לך. רק תדע שתמיד תחסר לי.


"ואין אויר, אין אש, אין חול

ואור אחרון יגווע בלאט בלי קול,

וקץ לכל"


שלך, אוהב - אורן


זיגו גריסרו / דברים שנאמרו לזכרו בכנס מגדלים 9.1.13

היה שלום זיגו יקירי, הקדמת ללכת,

הלוא יכולת להתעכב כאן עוד כמה שנים.

לנגד עיני אתה מרחף, מחייך, ומישיר את מבטך המוכר והחם.

כמו חלום מהיר חולפים חיינו, ופתאום הכול נגוז ונעלם.

למה לא נשארת אתנו? למי היה כל כך דחוף שם במרומים אותך לקחת ככה פתאום מאתנו?

היו לנו אתך הרבה ימים טובים של שמחה, צחוק וחדוות יצירה.

במפגשים שבשדות נוצר קשר עמוק מאד.

היו לנו אתך ימים של פחד וחרדה לגורלך וצער גדול בהסתלקותך.

היה שלום זיגו יקירי, הקדמת לכת.

למה מיהרת כל-כך אל בין המלאכים ואותנו השארת כל כך עצובים וחסרים?

לעולם דמותך תלווה אותי, ומול עיני אתה מחייך את החיוך המיוחד שלך בליווי האצבע המורה.

תישאר על קיר ליבי חרוט לעד.

אוהב אותך וחסר אותך בכל יום,

אבי בן-עמי מעין החורש


***

לזיגו,

כאשר נפגשתי לראשונה עם זיגו גיליתי משיחות אתו שאנחנו כמעט מאותו הכפר - בן שמן.

אני גדלתי בכפר הנוער בן שמן, ואילו זיגו גדל במושב בן שמן אך למד בבית הספר בכפר הנוער.

אמנם אני גמרתי את בית הספר כאשר המושב היה בן שלוש, אך כל מי שגדל בסביבה הזאת, היא לא עזבה אותו.

מי שחקלאי בנשמתו מבין את נפשו של חקלאי אמיתי - וזיגו היה כזה.

דייקנות ללא פשרות ויכולת לדעת מה העיתוי המתאים לכל פעולה הנעשית בשדה.

אני לא מכיר את ההיסטוריה של הגד"ש בגבעת חיים איחוד, אך השדות שזיגו טיפח במשך שנים רבות הוכיחו שאם ישנה מסורת חקלאית אז זיגו היה ממעצביה.

בסרטון הקצר שערכתי ניסיתי להראות את הסביבה הגד"שית של גרנות ואת המעורבות של זיגו בסביבה זו.

איתן (מדריך)




תגובות לדף זה
תגובה חדשה

עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!

חסר רכיב